רפת חולית
שבוע התנדבות בחליבה דרך גל ינאי בהתאחדות, היה שבוע של תרומה והעצמה עם הרגשה של עשייה חיונית בתקופה קשה לעם ישראל וליישובי הנגב המערבי.
אמיר בן יהושע מבאר טוביה היה שם ומשתף בחוויות
הנסיעה דרומה
נסיעה לרפת דרך צומת אורים וניר מעון. קיבוצים ורפתות ריקים מאדם, אין רכבים על הכבישים ונראה שומם מאוד.
בחולית, מכון חליבה ישן, עסוקים בתיקוני פלסטר לגמור את החליבה. להפתעתי, הפרות היו במצב סביר למרות שאין טיפול אינטנסיבי. דרור המנהל היה "בשבת השחורה", בבית הדתי שלו בעין צורים וכל הצוות שלו נהרג או נחטף – בדואים ותאילנדים.
בקיבוץ היו 15 הרוגים והרבה סיפורים קשים מאוד. נקודת האור היחידה היא המתנדבים הרבים שמגיעים – חוויה מדהימה. אנשים עוזבים הכול ובאים לשבוע עם מסירות ומשמעות.
עבודת המתנדבים
שתי חליבות ביום, מתחילים באור יום ולא לפני 7 בבוקר, שיוכלו לראות מה קורה. לא עובדים עם שכפ"צ
התרעות צבע אדום – 15 שניות להיכנס לממ"ד כי זה פצמ"רים ורצים למיגונית מחוץ למכון.
חליבה נמשכת 4 שעות ויש כ-600 פרות בחליבה. קרוסלה של וסטפליה עם ציוד אס.סי.אר 30 עמדות. רואים שהתחילו לבנות יסודות למכון חדש, סככות לכיש רגילות.
בחליבה עושים את כל התהליך כולל יוד לפני וניגוב ונראה שהרפת חוזרת לשגרה בניגוד ל-10 הימים הראשונים. הפרות מתרגלות ומתאוששות מהר יחסית.
הזרעות וטיפולי רופא, לא עשו ומתחילים השבוע.
החלב הולך לטרה ובשבוע הראשון שפכו לביוב, החלב לא איכותי מספיק כי יש הרבה דלקות עטין וחלב מגובן.
התנהלות כללית בתום החליבה
אחרי החליבה הולכים למגורים – שכונה ליד החיילים. דורון צחר, רפתן שסגר מאלון הגליל, מנהל את התפעול ומארגן את הצוות מול גל ינאי. יש אוכל מוכן בקופסאות ומכינים לבד סלט ירקות – היה בסדר גמור.
הנזק בקיבוץ לא נראה קטסטרופלי. היה לול הודים והעזתים חגגו עליו. תרנגולי ההודו הסתובבו בקיבוץ וחיפשו אוכל. הגיעה מישהי מאגודת החיות ואספה חלק מהן צפונה.
באתי עם מספיק בגדים לרזרבה, אבל הייתה גם מכונת כביסה בשטח.
דורון היה כמו רס"פ, עם הרבה סבלנות, מדבר עם האנשים וההנהלות ומארגן ציוותים. התקשר גם למנהלי הקהילה של חולית שיושבים באילת. דורון היה המטפל באנשים עם רוח טובה.
לא הייתה הגבלת תנועה ביום, אבל בערב אסור להסתובב – היה שולחן משותף בחוץ ושם עשינו ארוחות. בשישי עשינו קבלת שבת מרגשת.
היה חם מאוד מיד אחרי חליבת צהריים נכנסנו למקלחת
רוב המתנדבים היו בעברם עם קשר לחקלאות, אבל אין מספיק רפתנים מנוסים. הם מגיעים עם הרבה רצון ומוכנות להתגייס, כולם היו מגפיים ואני הבאתי מהבית.
מרגו הגיעה ליונקייה עם בן זוגה והאנשים נתנו את הנשמה. היה מרומם לראות את ההתלהבות והמסירות.
התובנות האסטרטגיות שלי
- להכניס הרבה חברים לעבודה ברפת – לא לבנות על מתנדבים ועובדים זרים.
- אם אין כוונה להחזיר את התושבים בקרוב, צריך לפנות את הפרות לאתרים אחרים, להמשך טיפול ועד לשיקום, עם ההסכמים הנדרשים.
המתנדבים חולבים ברפת ליד הגבול ואם חלילה הם ייפגעו מפצמ"ר כלשהו, אז כולם יהיו עצובים מאוד.
כל הצוות אינו מקצועי ועושים את המינימום לעבור את היום
אמיר בן יהושע – בן 63, יליד כפר טוביה בדרום ואחיין של פרץ בן יהושע האגדי. יש להם רפת משותפת שמנוהלת על ידי הבן של פרץ. 17 שנים ניהל רפתות גדולות מאוד בארה"ב ובמקסיקו ובהמשך נעשה עובד של שלוחה מקומית של צח"מ אפיקים במשך 5 שנים – יועץ לרפתות גדולות בעולם.
חזר לארץ והיה מנהל מערך ההדרכה באפימילק ולפני שנה סיים ועבר להיות יועץ פרטי בתחום.
