בימים אלה של הפגנות מחאה בכל הארץ, אפשר להיזכר שגם הרפתנים עשו, במהלך השנים, פעולות מחאה והפגנות, ממגוון סוגים.
צילמתי הרבה והבאתי חלק מהאירועים, במדור מיוחד שנקרא תמונת השבוע וזה התפרסם באתר המ"ב, בכל יום חמישי בשבוע.
משתף אתכם בתמונת השבוע של הפגנה גדולה ומיוחדת עם חסימה של צומת קפלן וצמתים אחרים, עם שתי פרות – נחמה וזהבה…עם פרוץ משבר הקוטג' הן הביעו רצון להצטרף למאבק הרפתנים ותותי, הלא הוא ישראל בלוך מנהלל, העמיס את נחמה על נגרר והעביר אותה לחווה במושב, עד ליום שאחרי המלחמה
כך הצטרפה נחמה לכל הפגנות הרחוב, חסימות הצמתים, שיירות המחאה והביעה הזדהות מלאה עם הבעלים, שהרי היא מבינה עד מאוד את קשייהם ואת מסירותם הרבה לבעלי החיים ברפת
היא הגיעה להפגנה הראשונה בירושלים, שמעה את הנאומים הגדולים של ראשי הענף וההתיישבות, ראתה את שרת החקלאות נחושה מאוד להגן על הרפתנים ואף הסכימה להיחלב בפומבי ולפני כולם
אחד ועוד אחד, התנדבו להקל עליה מעומס החלב על אף שחלק מהחלב הגיע בשקיות מהסופר, בעלייה לעיר הבירה. היא עלתה לירושלים וחזרה שבעת רצון למשכנה הארעי בנהלל
תותי ונחמה לא ויתרו וכאשר חסמנו את שלושת הצמתים, היא ביקשה להגיע למרכז העיר תל-אביב ולהפגין שם את יופייה וכישוריה. נחום זרחי ותותי הסיעו אותה אחר כבוד לעיר הגדולה
די מהר, מצאה עצמה עוברת מיד ליד של רבים מהמפגינים, ועומדת במרכז הצומת, תוך חסימה של כל התנועה במרכז העיר – ממש בצומת עזריאלי
רכבים שנסעו לידה שרקו לה בהתפעלות ושמחו לפגוש ריח כפרי בכרך הסואןואז הגיעה הצעדה הגדולה שבסיומה הייתה הפגנת ה-6,000. נחמה ביקשה מזהבה להצטרף אליה והפגישה נקבעה לרחבת הבימה, ממש ליד אוהלי המחאה ברוטשילד
היה ברור שהן יוצאות לטיול ברחובות העיר תל-אביב ולהיחשף לקהלים חדשים ואף לעיתונות המגוונת – יעקב בכר מזכיר ההתאחדות אף קרא להן ברמקול… שתי הפרות נישאו על כפיים חסונות וניכר היה שהן גאות מאוד להשתתף במפגן ההיסטורי
אט אט הן התקדמו לרחבת המוזיאון, שאליה נקבצו ובאו חברים ומזדהים מכל חלקי ההתיישבות – אוטובוסים רבים פרקו מפגינים שבאו להתחכך עם נחמה וזהבה ולא היה גבול לשמחתן
לשיא הכבוד הן זכו כשהמפקדים ביקשו מהן לעלות לבמה ולכבד את הנואמים בנוכחותן. וכך הן שמעו מקרוב את מזכירי התנועות, מזכיר ההתאחדות, את יעל בודניק הצעירה ואף את ישראל, זמר הרפתנים מכפר קיש
אבל השיא השיאים היה בביקור בעיר הקודש והפעם לא בהפגנת מחאה, אלא במפגן אהבה לעיר ולתושביהתותי לא שכח להביא אותה לצעדת ירושלים ואף הציב את נחמה על גג הקלאב-קאר, שהביא במיוחד מנהלל הרחוקה
הוא צרף אליה את בנו הצעיר וביחד נהגו ברחובות העיר, עם שובל ארוך של רפתני כחול-לבן שנשרך בגאווה מאחור
האווירה הייתה של קרנבל מרגש, כולם שמחו לצעדה ורבים מתושבי העיר אף הריעו לנחמה בהתרגשות גדולה
לא בכל יום יכלו לגעת מקרוב בפרה מאושרת, עם עיניים בורקות ומראה מצודד
נחמה וזהבה, עייפו קצת מכל ההפגנות, המחאות והקריאות הקצובות – הגיע הזמן לחזור לנוח במשכן האוהב בבית החקלאית. הן יצברו כוח ואנרגיה ובבוא היום, באם חלילה יזדקקו להן, הן תגענה בשמחה לעזרת הרפתנים האהובים
אומר גל טוויג, מנהל פיתוח עסקי בשולחן מגדלי התמרים, שבימים אלה עושה את הכל ליישום התוכנית העסקית שגובשה בשולחן לשיקום ענף התמרים הישראלי, כדי להחזיר אותו לדרך המלך * באמצע מרץ ייצג השולחן חמישה
בינואר 2010 יצא לפועל מבצע "גאולה מרצון" במסגרתו פשטה המשטרה בשיתוף הרווחה על בית המשפחה שבו התגוררו נשותיו וילדיו של גואל רצון. אחת מהנשים ששוחרו מהכת היא יהודית הרמן מקיבוץ שפיים, אז בת 29,
בטקס מרגש שנערך באודיטוריום בבית הספר, נערך מופע מיוחד לעיני כ-1,500 בוגרות ובוגרי ויצו נהלל לדורותיו * זהו סיפור מפואר על חזונה של אישה יוצאת דופן ומפעל חייה המשגשג ומשתנה עם הזמן – ויחד
אני אוהבת לרוץ בין החממות של המושב. השעון המעורר מזמזם בשקט כדי לא להעיר הכלבים והחתולים שרובצים סביב מיטתי כמו חומה בצורה. הכל עוד חשוך. אני קמה בשקט, מדלגת מעל הגופים הישנים, לוקחת מפתח
הבטתי על ההתרחשות שבמסך מולי, ורק רציתי לחבק את ההמונים ואת חוכמתם * מ"האח הגדול" ועד ל"יורשים" יש לנו הכול! זו אמירה שבעיניי משקפת את ישראל ובין היתר מתייחסת לאוצרות הטלוויזיוניים שמשודרים אצלנו בפריים־טיים,
נעמי כהן, חברת מושב כוכב מיכאל, זכתה בתואר "המורה של המדינה" מבין אלפי מועמדים * כהן מלמדת באותו בי"ס יסודי בו היא עצמה למדה: בית ספר "ניצן" בקיבוץ ניצנים * בריאיון לעדינה בר-אל היא
לילות אהבה בכנרת. צמח. טו באב. חג האהבה. קונצרטים של מוסיקת רוק. צעירים וצעירות, הופעות חיות, בירות, אלכוהול נשפך כמים, ג'וינטים, החום של הכנרת, זיעה והורמונים. פעם הייתה פה רכבת. פעם הייתה פה עיירה
ההיגיון הצבאי של הסמ"פ והשמאלנות המתפרצת של הדי בן עמר בהתנגשות בלתי נמנעת. השאלה היא רק אם זה יגמר בבכי או בצחוק בעת שאני כותב את הדברים שכאן מתחולל ברצועת עזה מה שנקרא אצלנו
