מבאר טוביה ועד ללב המדבר: הסיפור של אלי והילה אלדר, שבנו משק משגשג במושב צופר, שרדו את משברי הענף והקימו דור המשך שבוחר בכל יום מחדש באדמה, בשקט של הערבה ובתוצרת טרייה מהשדה לצלחת
יום שישי בצהרים. ינואר 2026 אלי והילה אלדר עסוקים בבית האריזה המשפחתי שנמצא במושב צופר. צרכנים מקומיים ואורחים שנמצאים בערבה מגיעים רגע לפני שנכנסת השבת כדי למלא ארגזים בירקות ופירות טריים וטעימים במיוחד.
מבאר טוביה לצופר: תחילתה של שושלת חקלאית
הם הגיעו למושב צופר בשנת 1989 מבאר טוביה, עם בנם מתן שהיה בן שנה וחצי.
אלי (62) יליד קריית מלאכי עסק מאז ומתמיד בחקלאות. בגיל 12 למד בפנימייה חקלאית ב"אשל הנשיא", ובשירות הצבאי היה בגרעין נחל שמיועד היה לקיבוץ רתמים. את הילה (60) הוא פגש בגיל 16 בבאר טוביה כשהחל לעבוד במשקים חקלאיים במושב. שנתיים לאחר שאביה של הילה נהרג במהלך שירותו הצבאי, הצטרף אלי לניהול המשק החקלאי הגדול של המשפחה. הם גידלו פקאנים, אפרסקים נקטרינות וטיפחו לול תרנגולות. סבה של הילה היה ממייסדי באר טוביה, ואביה המשיך את מורשת הסב בגאווה גדולה. אלי המשיך את מורשתם של המשפחה החקלאית וידע כי החקלאות ועבודת האדמה היא גם חלומו שלו.
משברים כהזדמנות: המעבר להתמקצעות ושיתוף פעולה
בעקבות הרצון לחיות במושב צעיר במדבר אלי והילה הגיעו למושב צופר. בשנים הראשונות ניהלו משק של 30 דונם שיש בו מגוון של גידולים- עגבניות, חצילים, פלפל, מלון ובצל. בשנים שלאחר מכן אלי, כמו חקלאים רבים בערבה, התמקצע בגידול הפלפל. בשנת 2009 חל משבר בענף. מחירי היצוא היו נמוכים ביחס לעלויות הגידול ועודפים רבים של תוצרת לא נמכרה.
אלי הצטרף לשלושה חקלאים במושב, וביחד הם הקימו בית אריזה משותף, מתוך רצון להתאחד ולהכניס מיכון חדש. עם הזמן הם החלו למיין תוצרת של חקלאים נוספים מהמושב.
הדור הבא חוזר הביתה: "מעשה אבות סימן לבנים"
בשנת 2015 הצטרף מתן למשק החקלאי, לאחר שהתחתן עם תם בת מושב עין יהב והקים יחד אתה משפחה. "תמיד ידענו שנחזור לגור בערבה" אומר מתן, "גם בשל אהבת המדבר, וגם בשל הרצון להמשיך ולגדל את ילדינו במקום הנפלא שבו אנחנו גדלנו".
הם רוכשים משק במושב וביחד עם אלי הם מחליטים להיכנס לענף התמרים. בשנת 2016 הם נוטעים 55 דונם של מטע תמרים. מתן מנהל את בית האריזה המשותף, ובמקביל ממשיכה המשפחה לגדל פלפל ליצוא.
בשנת 2018 הם מחליטים לשנות את "סל הגידולים" שלהם מתוך תקווה שהדבר יהיה כלכלי, והם מגדלים חצילים, מלונים ואבטיחים כשהמיקוד משתנה לשוק המקומי, ופחות ביצוא. שינוי זה מוכיח את עצמו ומפחית את הסיכונים הכלכליים.
מהעגלה ביקב ועד לבית האריזה: מהפכת שוק האיכרים
ינואר 2023 הם מעמיסים עגלה עמוסה בארגזי ירקות היישר מהשדות ומעמידים אותה ליד יקב "מואה" המקומי. המקומיים לוגמים יין משובח ואורזים ירקות טריים בשקיות לבישולי השבת. משפחת אלדר לומדת את המשמעות והצורך של "שוק האיכרים" שכל כך חסר ביישוב. לאחר תקופה קצרה הם "עוברים" עם השוק לבית האריזה שבמשק, ומחליטים לגדל מגוון רחב של ירקות למכירה בשוק. הם מקצים 20 דונם משטחם החקלאי לגידול של מלפפונים, קישואים, ברוקולי, חסה , קולרבי ועוד מיני ירקות. הם משלימים את "סל" התוצרת למכירה מחקלאים רבים מאזור העוטף ומאזור השפלה.
תוצרת טרייה מגיעה פעמיים בשבוע לערבה, והיא מסופקת ללקוחות פרטיים ולמתחמי התיירות שבאזור.
בקיץ, כשהערבה "לוהטת" בחום, וכשבשדות יש "סניטציה" התוצרת מגיעה מיישובי העוטף. הם אף פעם לא חדלים מלחלום על הרצון לספק לכל בית ולכל מטבח ירקות טריים ומקומיים כל השנה, על אף המגבלות של מזג האוויר.
להפריח את השממה מול אתגרי האקלים
משפחת אלדר הם משפחה שורשית. עבורם האדמה היא לא רק מקור של פרנסה. עבורם היא מקור של חיים.
החקלאות לעיתים מתעתעת בשגרתם של החקלאים בערבה. ההתחממות הגלובאלית הותירה את המדבר "ללא חורף", ולכן ההתמודדות עם גידולי השדה הופכת להיות מורכבת.
המים המליחים לא תמיד מצויים באיכות גבוהה, והמכסות היומיומיות לא מאפשרות להגדיל את שטחי הגידול, ואף לא לגדל בשטחים כל גידול.
אלי ומתן נמנים עם אותם החקלאים שאינם מרימים ידיים. הם ממשיכים לעבד 200 דונם. הם ממשיכים לייצא פלפל לאירופה ולקנדה ובכל עונה מחדש מתפללים להכנסה ראויה. הם משווקים מלונים לשוק המקומי, ואת התמרים שלהם אפשר למצוא כמעט בכל העולם.
ימי שישי בצופר: משפחה אחת, לב אחד, אדמה אחת
בימי שישי בצהריים הם נאספים כולם בבית האריזה המשפחתי. אלי והילה מסדרים ארגזי ירקות טריים על משטחים, מתן מביא עוד ארגזים של חסה מהשדה הקרוב, אחיו אור (35), שכבר 3 שנים הוא אגרונום בחברת "גדות", אחותו ליאב (27) שגרה במושב עם בעלה נשגב ועוסקת בקונדיטוריה, והאח הצעיר ענר (21) שנמצא בקורס קצינים בסיירת גבעתי, וכבר חולם על חזרה למשק המשפחתי. כל אחד ואחת מהם נותן יד. הם ינקו בילדותם את משמעותו של משק חקלאי ועסק משפחתי.
שלושה נכדים צעירים (ילדיהם של מתן ותום) עסוקים בטעימות של פירות וירקות.
בשבוע הקרוב שיבוא, העולם שוב ינהג כמנהגו.
