יבול שיא
הרפת והחלב
חילוניות

השלב החברתי הגבוה ביותר של התרבות האנושית

3 דק' קריאה

שיתוף:

בלעדי החילוניות לא הייתה קמה מדינת ישראל אז איך יתכן שהסדרה "חילוניות" העוסקת בנושא לא חקרה כלל את תורתם של מעצבי התרבות החילונית?

לענת זלצר שלום וברכה, 

אני מניח שקיבלת הרבה דברי הערכה על תוכניתך הטלוויזיונית "חילוניות". אם כך, אני מניח שלא יקשה עליך לשמוע את דברי הביקורת שברצוני לומר לך. אך ראשית, כמה מילים עליי: שמי יורם גורן, נולדתי לפני 87 שנים בקיבוץ שער העמקים, כך שאפשר להציג את מסכת חיי כמי שליוותה את הפעילות החילונית הציונית כמעט מראשיתה.  

ואתחיל מהשגיאה אולי הגדולה מכולן: מהתוכניות שלך עולה הרושם כאילו החילוניות היא עוד זרם תרבותי שחייו היו קצרים והוא הולך וניגף בפני העוצמה של הדת היהודית. בעוד שבפועל, החילוניות היא השלב החברתי הגבוה ביותר של התרבות האנושית. ולכן, כמו שהיא קידמה את האנושות, כך היא קידמה את העם היהודי כולל הקמת מדינה משלו. וגם אם היום היא נמצאת בנסיגה מסוימת, רק החילוניות היא זו שיכולה להבטיח את קיומה של מדינת ישראל. נדייק אפוא בדברים: רוב הדברים החשובים במדינת ישראל (אם לא כולם) נוצרו בזכות החברה החילונית. החל מגבולות הארץ, כיבוש הקרקע, הכלכלה, התעשייה, המדע, התרבות, וכלה בצבא, כולם פרי רוחה וביצועה של התנועה החילונית העברית. מכך עולה, שבלעדי החילוניות, לא הייתה קמה מדינת ישראל ולא הייתה מגיעה להישגים המדהימים שאליה הגיעה.      

אגב, העובדה שהיא נמצאת כיום בנסיגה מסוימת, קשורה בעיקר לנסיבות ההיסטוריות. כלומר, לצורך לקלוט אחרי הקמת המדינה מיליוני עולים שרובם היו בעלי השקפה דתית. אך כל זה אינו מצדיק את הגישה המחקרית המוטעית של התוכנית, שמצד אחד הסתמכה בעיקר על חוקרים בעלי השקפה דתית ומצד שני, לא חקרה כלל את תורתם של מעצבי התרבות החילונית.  

אך לא רק מהם התוכנית התעלמה, אלא גם מאלה שהגו אותה והגשימו אותה הלכה למעשה וכוונתי להתיישבות העובדת בכלל ולתנועה הקיבוצית בפרט. אך אתחיל טיפה קודם – בגדול, בניגוד לתמונה שהתוכנית שלך יצרה, החברה הדתית על מאמיניה כמעט ולא העסיקה את החלוצים. להם היה ברור מראש שהם הולכים לבנות כאן חברה שמבוססת על ערכים אחרים לגמרי. ערכים שיבואו במקום המסורת הדתית ויהיו אם רק אפשר, נעלים הרבה יותר. ערכים כמו אומץ, יושר וצדק חברתי. ערכים שיתנו תשובות מוסריות לחברה שלא מצדיקה את מעשיה בפיקוח אלוהי מלמעלה. אגב, הם גם לא נזקקו למסורת היהודית שהתעצבה בגולה לעיצוב חיי התרבות והחגים. איך התעלמתם מהשירים הנפלאים ומהספרות שנוצרו אז, ממחולות העם ומהחגים שהפעימו כל לב במדינה הצעירה? ממש לא ברור לי, איך במקום זה הקדשתם חצי תוכנית לגוש אמונים או לרב קוק שכלל לא שייכים לנושא התוכנית.  

לא רק הרצל 

הרשי לי עכשיו להרחיב מעט: עם כל הכבוד להרצל (שהקדשתם לו מקום אינסופי בתוכנית) ולהוגים יהודיים נוספים, לא הם שעיצבו את החילוניות היהודית. היו אלה דווקא מנהיגים לא יהודיים, הנוער היהודי בגולה, הוא שהבין נכונה את הצורך לא רק לדבר, כי אם גם לעשות. את הביסוס לאמונתו הוא מצא במרקס ואנגלס שהובילו את האמונה ביכולתה של האנושות להקים חברה צודקת (וכמובן, חילונית). כן, מרבית החלוצים היו בעלי אמונה סוציאליסטית במידה זו או אחרת והיא זו שנתנה בהם את הכוח ואת האמונה שאפשר להקים מדינה לעם היהודי בלי להזדקק לצידוק האלוהי. ומאחר שכך היה גם בפועל, כלל לא ברור מדוע הצטרכתם להקדיש לחברה הדתית ולחוקריה המשוחדים, זמן כה רב. אומנם, בהחלט ייתכן שהחברה החילונית עשתה את צעדיה במהירות גדולה מדי, אבל מי שחי אז הבין שלא הייתה ברירה.      

לסיכום: החילונית איננה דת וגם איננה לאום. החילוניות היא דרך חיים מובילה בעולם המערבי שהתפתחה בעקבות הגילויים המדעיים על מהות העולם ועל כך שאלוהים אינו קיים. היא מודעת לכך שהרבה יותר קל לחיות מתוך אמונה שנותנת הצדקה אלוהית לקיום האנושית אך מבינה שמהרגע שמודעים לכך שאין אלוהים, חייבים למצוא תשובות חדשות. תשובות שלעיתים פחות משכנעות, אבל יש מאחוריהן אמת מדעית וחברתית. את כל זה כאמור, לא מצאתי בתוכניות שערכת וחבל. 

לחלוצים היה ברור שהם הולכים לבנות חברה שמבוססת על ערכים כמו אומץ, יושר וצדק חברתי. ערכים שיתנו תשובות מוסריות לחברה שלא מצדיקה את מעשיה בפיקוח אלוהי מלמעלה 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן