ניהול התארגנות הרפת בעמק בית שאן מתבצע על ידי יהודה שילה משדמות מחולה, במקביל לניהול הרפת במושב שהיה שיתופי, בצפון הבקעה. בימים אלה, מעביר יהודה את ניהול הרפת לדור ההמשך ומתפנה לסכם את המאפיין ברפת הפרטית וגם את ההתפתחות ברפתות, באזור מיוחד בישראל
תחילת הדרך ברפת
הרפת בעמק בית שאן, באמצע שנות השמונים הוחלט להקים רפתות ביישובים השיתופיים בבקעה, שעלו על הקרקע, כגרעיני נח"ל אחרי מלחמת ששת הימים. תחילה בקיבוץ גלגל ובהמשך במושב השיתופי מחולה. קיבוץ נערן ויתר על רפת בתחום היישוב והחליט להשקיע במפעל. רפתות נוספות הוקמו בצפון ים המלח בקיבוצים אלמוג וקליה. הרפת בשדמות מחולה התחילה לעבוד ולחלוב בשנת 1986. באותן שנים, הייתי מרכז המשק ועשינו מהלכים רבים לקבל מכסת חלב, בתקופת כהונתו של אבשלום דולב, כמנכ"ל מועצת החלב. החטיבה להתיישבות סייעה לנו בהקמת הרפת למושב השיתופי. כיום עשינו הפרטה, אך האגודה החקלאית השיתופית ממשיכה להתקיים.
הייתי צעיר מקיבוץ ניר עציון והגעתי בצבא להיאחזות נח"ל מחולה, שם גם הכרתי את אשתי לעתיד. אחרי השחרור חזרתי לניר עציון, למדתי במדרשת רופין ובשנת 1975 שבתי עם משפחתי למחולה. לאחר הפילוג ב-1978 הצטרפתי לשדמות מחולה.
עם סיום כהונתי בריכוז המשק ב-1987 הצטרפתי כעובד מן המניין לרפת ולריכוז הרפת התמניתי לאחר כשנתיים. המכסה הייתה 1.5 מיליון ליטר ובמשך השנים גדלנו וכיום אנחנו עם מכסה של 3.5 מ'. בנוסף למכסה שלנו, אנחנו נותנים שירותי חליבה לאגודת חולבי הבקעה שחברים בה חמישה יצרני החלב ממושב בקעות והיקף המכסה שלהם מגיע לכ-2.5 מ' ליטר. עשינו החלפת קרקעות בין היישובים, הם בנו את הסככה, קנו את הפרות וכיום, זו רפת גדולה של 6 מ' ואני מנהל אותה משנת 88. יצאתי ללמוד קורסים מגוונים ברופין – יסודות, הזנה, ניהול ועוד.. וכמו כל ההתחלות, גם אצלנו היה די קשה.
ריכוז ההתארגנות – בעמק בית שאן היה רכז התארגנות ולאחר שעופר גלסנר מעין הנציב פרש, נכנסתי במקומו ב-97. בעמק הירדן הסמוך אלינו פעלה התארגנות מקבילה עם צוות מקצועי שכלל גם את מנהל מכון התערובת צמח. אזור עמק הירדן היה יותר מפותח, שם עשו את כל הניסיונות והחידושים והתחיל שיתוף פעולה מקצועי בין האזורים. הם היו יותר גדולים, היה להם מרכז מו"פ, ייצגו גם את הרפתות ברמת הגולן והיה שת"פ טוב עם יפתח כץ מקיבוץ גשר ומריו טינסקי מעין גב. כאשר רמי פיש נכנס לרכז, החלטנו על איחוד מלא להתארגנות אחת, שיש בה שלושה אזורים – עמק הירדן, רמת הגולן ומשקי בית שאן.
הנושאים המיוחדים, שבמהלך השנים, העסיקו ועדיין מעסיקים את הרפת בשדמות ואת הרפתות בעמק בית שאן ובבקעה
סככות קורל – זו הייתה האופנה המוזרה של משקי הבקעה והערבה. סככה צרה מעל האבוס, סככת רביצה צרה וחצר גדולה ופתוחה, מעט צל והרבה שמש וחום על הפרות. פרשנו רשתות צל והגנו במקצת על הפרות.
צינון ואוורור – כתריאל תבורי ומריו טינסקי ז"ל עסקו כבר אז, בצינון פרות. לא היו מאווררים בסככות רק מאווררים בחצר המתנה, ציננו רק בחליבה והם הכניסו מערכת צינון לאבוסים ולסככות. למדתי מהם הרבה. הבן שלי רצה לעשות עבודת גמר בכיתה ו' ובחר את נושא הצינון. כתריאל קיבל אותנו יפה וחנך אותו בעבודה, שלבסוף קיבל עליה ציון גבוה. השת"פ בין האזורים היה טוב כי עמק הירדן היו הראשונים שהרימו את הדגל של צינון הפרות ושיפור הביצועים בקיץ.
הפסקת הזרעות – אחוזי ההתעברות בקיץ היו נמוכים מאוד והגיעו ל-3%-2% ולא היה כדאי להשקיע בהזרעה וכך עשינו הפסקת הזרעות בחודשים יולי – ספטמבר. זה גרם לריכוז המלטות והתארגנות אחרת בעונות השנה. הצינון שהגיע, הביא למהפכה בפוריות ובתנובת החלב. ד"ר ישראל פלמנבאום ליווה אותנו, תקופה ארוכה בקבוצת ניסוי, שילוב המתזים על גבי המאווררים ועשינו מעקב צמוד אחר חום גוף הפרה והשפעת הצינון על ביצועי הפרות. השדרוג של המבנים ברפת בתקופת הרפורמה, הקפיץ אותנו מקצועית וכלכלית והצלחנו לסגור את הפער עם אזורים אחרים. הפעילות הממוקדת במשקים, הביאה תוצאות טובות לרפת ולמשק.
הזנה – כל האזור אופיין במרכז מזון עצמאי בבית, עם תאים לאחסון גרעינים, בורות תחמיץ ומתבנים. המשקים גידלו לעצמם, כמעט את כל הצריכה במזונות גסים והיו אף עודפים למכירה החוצה. בהזנה לא היו מהפכות אלא בשוליים. הצטרפנו לצמח תערובות וקנינו תערובת מוכנה. במקביל, קנינו גרעינים דרך הארגון. בשני העשורים האחרונים, מאז שבנג'יו נכנס, ארגון קניות הגרעינים התעצם והתארגן ויש כיום שיתוף פעולה עם קשר ישיר בין הרפתות לארגון.
הרפורמה הגדולה – בשנות ה-2000, עשתה מהפכה גדולה בכל הרפתות בישראל. כל סככות הקורל הפכו לסככה כוללת, עם קירוי מלא, מדרכים, מאצרות. הכנסנו מאווררים בכל הסככות ואף שדרגנו מכוני חליבה במשקים.
הרפת השתפרה, בצורה מאוד חדה, והפכה לאחד מהענפים המרכזיים במושב שלי וגם בקיבוצי העמק. בהרבה משקים זה הענף שמוביל את הכלכלה והפרנסה.
שפכים – הרפורמה הגדולה, הובילה גם את נושא הטיפול בשפכים, שבאזור שלנו היה רגיש במיוחד. המאצרות בקצה כל סככה יצרו פתרון קצה מושלם – מה שנקרא רפת בועה… אין נגר של שפכים מחוץ לשטח הרפת.
הזבל היבש והממוצק הועבר למתקן הקומפוסט בקיבוץ שדה אליהו ולשדות החברים. יותר מאוחר, בנו מאגר שפכים גדול באזור ושפכי המכון מועברים אליו.
ארגון הקניות בעמק בית שאן יש חשיבות גדולה למרכז הקניות המשותף לכל משקי האזור. כניסתו של בנג'יו לארגון, הקפיצה את שיתוף הפעולה בין המשקים. הייתה התארגנות רפת (דף כחול) ומולה התארגנות גד"ש (דף ירוק). בכל משק היה ממ"ז וגם גד"ש ומה שנשאר היה לקבוע את מחיר הגידולים בין הענפים. בהידברות משותפת וברוח טובה, הצלחנו לקבוע את המחיר הפנימי בין שני הענפים.
כנסים משותפים- ארגנו הרבה מפגשים של כל הרפתנים, בנושאים מקצועיים מגוונים וגם בנושאי השעה. עם איחוד הארגונים, הכנסים עברו לצמח וכולנו נפגשים שם. סטיבן רוזן היה מדריך ההזנה וגם עשה את הסיכומים הכלכליים האזוריים, שהיו מוקד ללמידה וגם לוויכוחים… כיום המדריך הוא אייל פרנק משה"מ.
הון אנושי – באופן יחסי, יש באזור שלנו צמיחה של דור המשך ומנהלים טובים שנשארו בענף. הוקמו צוותים שבסיסם חברי משק והם מובילים להמשך שגשוגו של הענף החשוב, גם באזור חם וקשה. זה היה ונשאר הנושא המרכזי והחשוב ברפת – בלי הון אנושי ראוי, הרפת תרד בתוצאות המקצועיות והכלכליות.
בריאות – קדחת 3 הימים – כל קיץ, בכל שנה, כתב ד"ר נדב גלאון על הקדחת שפרצה בשפלת החוף. התרגלו שאצלנו הקדחת קבועה וגם גורמת לנזקים גדולים. הרופא שלנו ד"ר דורון בר, הזמין את נדב לסיור ואחרי ביקור בכל המשקים, ראה את עוצמת הפגיעה של המחלה. הוקמו בתי חולים בסככות לפרות החולות ושם קבלו את הטיפול. מנהל השירותים הווטרינריים באותה תקופה, עודד ניר החליט לקדם חיסון למחלה. בנחישות רבה עודד הסתער על הנושא ואחרי 3 שנים מצאו חיסון לקדחת ומאז, כל העמק מתחסן, בכל שנה מזה 10 שנים, וכיום עוצמת המחלה מינורית. ד"ר יוסט היה שותף לניסיון החיסון כפתרון להורדת עוצמת המחלה. העיקרון היה ההתמדה בחיסונים וחיזוק התנגודת.
ארגון הרפתנים – יש 4 רפתות עם מנהלים צעירים: שדמות, רשפים, שלוחות ומעלה גלבוע. וזו הייתה הזדמנות טובה להקים גוף משותף ללמידה ולהתייעצות. גיל הס, נמרוד ואני הקמנו גוף של רכזי רפתות צעירים במרחב בית שאן. עשינו כנס ראשון, עלו הצעות לטיפול ממוקד ובקרוב נזמין את כל הרכזים, לדיון בבעיות המיוחדות בעמק ובמיוחד, לעדכן ולשדרג את מיומנות הצעירים, קניית מזונות גסים ותאום מחירים בין הרפתות. אני נותן ייעוץ לרפתות, נכנס אליהם באופן שוטף ובעיקר אצל הצעירים. אני גם נציג האזור בגופים המשותפים ולצערי, 90% מהפעילות בהתאחדות היא פוליטית. האמת שזה די שוחק, כי השטח מדבר בעיקר מקצוע וכלכלה.
מיקוד מנהל הרפת – הוא צריך לחיות את השטח, להיות מעורב בכל התחומים ברפת, להבין ולהדגיש 4 תחומים עיקריים – הזנה, יונקייה, בריאות ואיכות חלב. צריך מלווה טוב ואמין בהזנה. חייבים להיות יעילים ולא בזבזניים, להקפיד על כל התשומות – כוח האדם, מזונות, אנרגיה – אם לא נתייעל ניפול. למנהלים יש חשיבות גדולה במעקב הצמוד על הפרטים.
כחבר במוסדות אני נשאל לאן הענף הולך?
לצערנו, זה תלוי במה שהממשלה תחליט. הכיוון הכללי הוא פתיחת גוברת של היבוא ואז הייצור ירד ומי שלא יהיה חזק ויעיל, שגם ישאיר תרומה של 40 אג' לפחות, לא תהיה לו יכולת שרידות לאורך זמן. בהסכם האחרון, שגם אני הצבעתי בשבילו במועצת ההתאחדות, הייתה טעות בהורדת המחירים וההסכם לא היה טוב. צריך ללכת לשר החקלאות החדש, להודות בטעות ולהגיע להסדר חדש. מה שאפשר לוותר, זה בתחום הגדלה של היבוא ובאופן מבוקר. בנושא המחירים אין מרחב תמרון להורדה, שגם תבטיח שרידות בענף שדורש השקעות גדולות, בתחומים שונים, כל הזמן…
הרפת בעמק המעיינות היא רפת בפריפריה וקרובה מאוד לגבול הירדני. משקל הרפת בפרנסת היישובים גדול מאוד ויש לעשות הכול לשמור עליה ולהבטיח את המשך הפרנסה ההוגנת מהענף החשוב..
