מתברר שהפרפרים העדינים והרגישים משמשים כסמן מדעי לשינויים האקולוגיים והאקלימים בסביבה ובכדור הארץ
התוכנית הלאומית לניטור פרפרים של אגודת חובבי הפרפרים בישראל כ-250 מתנדבים סה"כ, חלקם מושבניקים, הצטרפו לקבוצות ניטור הפרפרים בישראל, במסגרת התוכנית הלאומית לניטור פרפרים, בניסיון להבין מה גורם לחלק מפרפרי ארץ ישראל להיות בסכנת הכחדה. בארץ קיימות 13 קהילות מנטרי פרפרים ברחבי הארץ ומנטרים עצמאיים, וכ-230 מסלולים לניטור. מתוך כ-150 מיני פרפרים – כשליש נמצאים בסכנת הכחדה ברמות משתנות.
אגודת חובבי הפרפרים בישראל
צמריר הקדד, נחושתן נמלים גלילי, תכלתן הירדן – אלו הם רק חלק מפרפרי ארץ ישראל הנמצאים בסכנת הכחדה. בניסיון להבין ולחקור את משמעות התופעה, עשרות מתנדבים חלקם ממושבים הצטרפו לקבוצות ניטור (לעקוב ולדווח) על פרפרים, במסגרת ה"תכנית הלאומית ניטור הפרפרים בישראל" – רובם חברים ב"אגודת חובבי הפרפרים בישראל" הוותיקה. מסתבר שדווקא הפרפרים העדינים הם הסמן לשינויים אקולוגים מסביבנו.
התמונה המפורסמת של "צייד הפרפרים", שצייר האמן הישראלי הידוע יוסל ברגנר, היוותה השראה למחזה עטור הפרסים "הכלה וצייד הפרפרים", מפרי עטו של המחזאי הנודע נסים אלוני, משנת 1966.
גץ צייד הפרפרים נהג לצאת לגן כתחביב, פעם בשבוע, ביום רביעי בין ארבע לשש אחר-הצהרים. למרות שדמותו של צייד הפרפרים הכי מפורסם בארץ נחרטה בתודעת הציבור הישראלי.
בגילומו של השחקן המהולל יוסי בנאי, תמונות כאלו נעלמו במשך שנים מנוף הארץ אך גם קיבלו באחרונה חיים חדשים בקרב חוקרי פרפרים לסוגיהם, היוצאים בעקבותיהם לזהותם ולהכירם מקרוב. ובכדי לדייק, כן, יש צורך מדיי פעם לצוד אותם בעזרת הרשת. לצלמם, לנסות להגדירם, ולעיתים אף לגלות סוג חדש של פרפר, שלא הוכר עד כה. אך כשהמשימה הסתיימה הם משוחררים חזרה לטבע.
בארץ, כך מתברר, יש חובבי פרפרים משוגעים לתחום, המקדישים את חייהם וזמנם הפנוי לקחת חלק בפעילות המגוונת של האגודה המונה כ-200 חברים, רובם צלמים, אוהבי סיורים בטבע ושמיעת הרצאות – וחלקם הצטרפו בהתנדבות כשותפים למעקב ומחקר ב"תכנית הלאומית לניטור הפרפרים בישראל", שכ-250 מנטרים פעילים בה.
איך מקימים אגודה לחובבי פרפרים?
דובי בנימיני (80), יו"ר ומייסד "אגודת חובבי הפרפרים בישראל", חוקר וכותב מאמרים וספרים בתחום. במקצועו כמהנדס אווירונאוטיקה וכבוגר הטכניון עבד במשך 43 שנים בתעשייה האווירית ואף זכה בפרס ביטחון ישראל על יישום למטוס ה"כפיר". בנימיני שימש כמנהל הייצור של מטוס הקרב ה"לביא" האגדי, אך לעולם לא ויתר על אהבתו והתעניינותו העצומה בפרפרים.
בנימיני, תושב בית אריה, מספר: "התוודעתי לפרפרים עוד מתקופת ילדותי בחיפה. באותו הזמן לא היו כמעט ספרים בנושא פרפרים ואנטימולוגיה בעברית.
הגעתי עם הורי לחנות 'בית מסחר ספרים רינגט' בעיר התחתית בחיפה, ושם הזמינו לי מאנגליה את ספר הפרפרים של הגנטיקאי האקולוגי הבריטי המפורסם, אדמונד בריסקו פורד. עד היום ספר זה משמש אותי, הגם שדפיו כבר צהובים, כי בשבילי הוא התנ"ך שלי לזיהוי סוגי פרפרים.
"מאחר ועבדתי בתעשייה האווירית באופן מאד אינטנסיבי, בכל חופש שהיה לי מהעבודה כבר הייתה לי נסיעה מתוכננת בעקבות הפרפרים. בתחילה באזורים שונים בארץ אך במשך הזמן גם הרחקתי למדינות העולם השונות."
"אך הרגע להחליט להקים אגודה היה תהליך. לפני למעלה מארבעים שנה יצאתי לחפש אחר אחד מהפרפרים הנדירים בנגב, לבנין מדברי. להפתעתי ראיתי ממרחק בחור צעיר שמסתובב באותו אזור עם רשת פרפרים."
"הסתבר לי שחוץ ממני הוא לא ה'משוגע' היחיד בתחום – הכרתי עוד חברים להוטים, ערכנו סיורים ומפגשים משותפים, עד שנולד בי בשנת 1983 הרעיון להקים 'אגודה לחובבי פרפרים בישראל'. הכנס הראשון של האגודה התקיים לפני 38 שנים, אליו הגיעו חובבי טבע ופרפרים."
פרפר המעופף באזור סיני המדברי
מאז בנימיני מקדיש כל רגע פנוי לחקר התנהגותם והביולוגיה של הפרפרים. ונחשב כחוקר מרכזי בגזרת פרפרי-היום. במהלך שנות מחקריו יצר בנימיני קשרים ענפים, עם חוקרי פרפרים מובילים בעולם.
ובכלל זה אנטומולוגים (חוקרי פרפרים וחרקים) ממדינות שכנות ובהן: טורקיה, ירדן וקפריסין. במשך השנים גילה כ-50 מיני פרפרים חדשים למדע בארץ, בצילה ובארגנטינה. בתקופת שליחותו בצ'ילה הפך למומחה בעל שם עולמי לכחלילי צ'ילה וברחבי ישראל גילה כעשרים מיני פרפרים חדשים למדע.
מחזור חייו של פרפר מוכר לכולנו: תהליך ברור של ביצה, ממנה בוקע זחל, המתגלם לגולם – ממנו מגיח הפרפר. כדי להגן על עצמם פיתחו הפרפרים שיטות רבות כיצד לשרוד את תנאי האקלים המגוונים ובמיוחד כהגנה מפני אויביהם.
לדברי בנימיני, כשלומדים וחווים את הפלא הזה שנקרא פרפרים, נסחפים בייחודם ותחכומם: "למשל פרפר המעופף באזור סיני המדברי, כדי לשרוד, הזחל תלוי בצמח מסוים הגדל באזור ולכן גם תלוי בכמות המשקעים במקום.
השיטה להישרדותו של הפרפר היא ששלב הגולם עשוי להיות מעל לעשר שנים. הפרפר הפוטנציאלי (עדיין בגולם) יודע לבקוע רק לאחר שנת גשמים, שבה יוכל למצוא את הצמחים, עליהם יוכל להתקיים הדור הבא, כך שהקביעה שהפרפר חי רק יום אחד בהחלט אינה מדויקת.
מדריך הפרפרים בישראל
בשנת 2002 יצא לאור ספרו הראשון של דובי בנימיני: "מדריך הפרפרים בישראל". כיום בנימיני כותב את משימת חייו, סדרת ספרים על פרפרי הלבנט. מיני אנציקלופדיה המונה ארבע ספרים. הספר הראשון כבר יצא לאור בשנת 2020 ועוסק במשפחות הפרפרים: הצבעוניים, הלבניניים וההספריות ועוד השנה צפוי לצאת הספר השני.
הספרים נכתבים באנגלית ומופצים באירופה ובישראל. כל ספר כ-250 עמודים ובנימיני מתמקד בפרפרי ארצות הלבנט המקיפות אותנו: חלק מתורכיה, קפריסין, סוריה, לבנון, ירדן, חלק ממצרים כולל סיני, וצפון מערב ערב הסעודית. בחלק מארצות אלו אין מספיק מידע על פרפרים. כדי להשיג את המידע בנימיני נסע פעמים רבות לאותן ארצות.
ללבנון הגיע בדרך לא דרך בזמן מלחמת לבנון הראשונה. כדי להשלים את המידע נעזר בחוקרים קפריסאים, שטסו מספר פעמים ללבנון וטיפסו על ההרים, בכדי להשלים את המידע החסר.
כמו בכל מחקר בינלאומי, חייבים את שיתופי הפעולה עם חוקרים מארצות שונות. בסוריה למשל הוא יצר קשר עם חוקרת אירופית המגיעה לשם – עבודה אין סופית בפיענוח שלבי הגלגול השונים של הפרפרים הנחקרים.
לבנימיני חשוב לחקור ולהפיץ את נתוני המחקרים בעולם הגדול: "לכן אני יוזם גם כנסים בינלאומיים, אליהם מגיעים חוקרי פרפרים מאירופה ואפריקה. בשנה הבאה אמור להתקיים הכנס הבינלאומי הרביעי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט בתל אביב".
למרות גילו המתקדם לבנימיני עוד תוכניות רבות, כמו להוציא בקרוב מגדיר חדש של פרפרי ישראל מעודכן, שיכלול מינים חדשים.
ספירת הפרפרים הגדולה
לאה בנימיני, האישה והשותפה לדרך, היא אחת מעמודי התווך של האגודה ושל מיזם "ספירת הפרפרים הגדולה". לאה משמשת כצלמת והמעצבת הגרפית של ספריו, ואף כתבה פרק מיוחד בספר "גינת הפרפרים בישראל" שיצא לאור ב-2009.
על השאלה כיצד להכניס את נושא הפרפרים בגני הילדים ובתי הספר, היא עונה: "במקצועי כגננת ראיתי שאין ספר מתאים לילדים בנושא הפרפרים. לכן כתבתי ספר 'פרפר במתנה'.
הרעיון בספר שבת המשפחה, סיגל, החוגגת את יום הולדתה, מעוניינת רק במתנה אחת, שהיא כמובן פרפר. מאחר ופרפרים לא קונים בחנות אזי את הפרפר שהיא מבקשת אפשר לראות בגינת ביתה.
משם הילדים שותפים לסיפור ומגלים יחד איתה את פלאי הפרפרים. בסופו של הסיפור הם מוזמנים לחוות גם את חווית הפלא של גלגול הפרפר."
הפרפרים כמובילי המדע בישראל
ד"ר רחלי שוורץ צחור היא אקולוגית, הוגת הרעיון של קבוצת "ניטור הפרפרים הלאומי בישראל". רחלי הגיעה לנושא במסגרת עבודת הדוקטורט שלה, שחקרה את חברת הפרפרים כביואינדקטור להשפעות אדם בפארק רמת הנדיב בזיכרון יעקב. בעקבות המחקר והמסקנות כתבה את הספר "פרפרים ברמת הנדיב" שיצא לאור בשנת 2009.
היא משתפת שכילדה בקיבוץ אורים הייתה קרובה ורגישה לטבע: "במסגרת הדוקטורט שלי ניטרתי את הפרפרים בשיטה הנקראת 'שיטת פולרד', בה השתמשו במחקרים רבים באירופה ע"י אזרחים חובבי פרפרים.
השיטה שימשה מדינות רבות באירופה, כמו: בריטניה, צרפת, הולנד, פינלנד ועוד. הכרתי פרסומים מדעיים שנעשו על פי הנתונים שאספו חובבי הטבע במדינות אלו ובראשן בריטניה. מתוך כך שאבתי את הרעיון להקים בישראל ניטור פרפרים לאומי, אותו תוביל האגודה ובראשם דובי בנימיני המייסד.
בהמשך רתמנו לכך את: המוזיאון לטבע, החברה להגנת הטבע ואת פארק רמת הנדיב. המטרה היא להגיע לחברים רבים ולכל ישוב בארץ ושבכל משפחה יכירו את שמות הפרפרים וירצו לפעול להגן עליהם, על בתי גידולם ועל השטחים הטבעיים בארץ."
לדברי ד"ר שוורץ צחור חשיבות, הנתונים המגיעים מהארץ הם ייחודיים בכך שישראל ממוקמת בצומת מעבר בין שלוש יבשות: אפריקה, אסיה ואירופה. ככזאת היא מגוונת מאד בבתי הגידול והאקלים ולכן מעניין את החוקרים לחקור במיוחד לטווח הארוך, את מדדי מגוון הפרפרים בחבלי הארץ, ותנאי האקלים השונים כל כך.
"מבחינת מחקר הפרפרים בעולם, יש חשיבות גדולה לנתונים הנאספים בבתי הגידול המדבריים בדרום הארץ. בשל ייחודיים, ובלעדיותם במחקרי הפרפרים באירופה וארה"ב."
כיום היא מנחה את רכזת הניטור הארצית, מרכזת בעצמה קהילת ניטור של תושבי מושבות הברון, שותפה למחקר ולפרסומים ועדיין ממשיכה לנטר בארבעה מסלולים.
רכזת "ניטור הפרפרים בישראל" מטעם "התוכנית הלאומית לניטור הפרפרים"
טל מלוכנא הצטרפה לתכנית לפני 3 שנים: "בתפקידי כרכזת התוכנית הלאומית לניטור פרפרים אני אחראית על פעילויות רבות, החל מגיוס מתנדבים לתחום המדע האזרחי, הכשרתם, מקצועם ועד לשימורם לאורך זמן, הרחבת הפריסה הגיאוגרפית של הניטור, יצירת קשר ושיתוף פעולה עם רשויות וגופיים סביבתיים, לחשיפה והגדלת התוכנית, גיוס תקציבים ועוד.
קהל המתנדבים שלנו הוא רחב: חובבי טבע, פנסיונרים, הורים עם ילדיהם, סבים ונכדיהם וילדים חובבי טבע. על מנת להכשירם ולשמרם לאורך זמן, למדנו שנכון לעבוד בפורמט של קהילות מנטרי פרפרים, במפגשים המתקיימים אחת לחודש, מסיירים ולומדים יחד.
כולם חברים בקבוצת וואטסאפ משותפת, בליווי מומחים מטעם האגודה המסייעים בזיהוי הפרפרים ובליווי המנטרים. לכל קהילה יש רכז קהילה המגויס מטעם הרשות."
הרכז זוכה להכשרה וליווי של הרכזת הארצית ותפקידיו להיות בקשר אישי ורציף עם המנטרים, לסמן מסלולי ניטור, לנהל את קבוצת הוואטסאפ קהילתית ולדאוג למפגשי הקהילה במהלך השנה.
חשוב לא פחות נושא הטמעת הנושא ברשות – שת"פ עם: אגפי החינוך, הנוי, קהילה, גינות קהילתיות, הפנינג עירוני, 'ספירת הפרפרים הגדולה' ועוד.
בארץ כיום קיימות 13 קהילות מנטרי פרפרים ברחבי הארץ ומנטרים עצמאיים, וכ-230 מסלולים לניטור. המנטרים עם הזמן הופכים להיות השגרירים שלנו באזורם. ומפיצים את הידע והאהבה לפרפרים.
"אני עדיין ברמת 'זחל' בזיהוי פרפרים"
אילנה ארז (43), רכזות קהילת מנטרי הפרפרים ותושבת אלוני אבא: "לפני שבע שנים הקמנו במועצה אזורית מגידו את קבוצת 'מנטרי הפרפרים' הראשונה.
ב'אגודת חובבי הפרפרים' היו כבר כ-20 חובבי פרפרים שהתגייסו לשגרת הניטור, אך הרעיון היה להקים קהילת מנטרים אזורית, עם רכזת בראשה. המטרה העיקרית היא לאסוף תצפיות בפרפרים, על מנת ללמוד את מצב הטבע.
על מנת שייאסף מידע איכותי, חשובה מאד ההתמדה, הן על מנת להשתפר בזיהוי הפרפרים והן על מנת לאסוף את הנתונים בצורה שיטתית לאורך זמן.
"בדיוק הייתי אחרי לימודי תואר שני בלימודי סביבה. המחקר שלי עסק בקשר בין תרבות לשמירת טבע והפרויקט הזה מאוד התאים לי. הקבוצה שקמה הורכבה מתושבי המועצה, חובבי טבע רובם ללא ידע מוקדם על פרפרים.
"כרכזת הקבוצה סייעתי להם לבחור מסלול מתאים לניטור ולאחר שסיימנו אותו, תפקידי היה לסייע להם בזיהוי הפרפרים, ברישום התצפיות במאגר הנתונים, וכן ליצור מפגשים בין חברי הקבוצה, לספק תוכן מענין שקשור בפרפרים. מסתבר שאנשים מתאהבים מיד בפרפרים, ואכן נוצר חיבור נחמד מאוד בין חברי הקבוצה שנמשך עד היום הזה."
כולנו רואים פרפרים
היא מסבירה שחלק מההתמדה נובעת מחברות המנטרים בקבוצה ועל כן המודל שהתחיל במגידו צולח בכל רחבי הארץ – ומאז הוקמו עוד לפחות עשר קהילות באזורים שונים: "לפני כשנה עזבתי את מ.א מגידו ועברתי לגור במושב אלוני אבא, שבין מקימיו היו סבי וסבתי, מריקה ושרוליו אייזנברג ז"ל.
כילדה (נכדה) שגדלה בעיר, אהבתי מאוד להגיע לביקורים ארוכים במושב, לצאת עם סבא וסבתא לטיול ב'גבעה' שכיום מוכרת כשמורת אלוני אבא.
היום בטיולי עם ילדיי בגבעה, כולנו רואים פרפרים. כך הוספנו עוד 'מימד' לסיורים שלנו. כשהגעתי למושב נוצר קשר עם רעיה רודיך, מנטרת פרפרים ותיקה, ועם תמר אודם מכפר יהושע, העובדת באגף לאיכות הסביבה של המועצה. תמר ראתה איך נושא הפרפרים סוחף וכך הצליחה להביא את פרויקט הניטור גם למועצת יזרעאל."
לשמחתן הוקמה קבוצה חדשה לפני כשנה. אפילו בימי המגיפה, תחת סגרים, החברים המתנדבים מצאו שזו פעילות נהדרת, בעלת משמעות. כיום חברים בה כ-25 מנטרים מיישובי העמק, ביניהם מבלפוריה, תל עדשים ומרחביה.
מסלולי הניטור מסומנים בסמוך לישוב, בשטח פתוח וניטור הפרפרים "מאלץ" את החברים לצאת פעמיים בחודש, להסתובב וליהנות מהטבע – ועל הדרך לתרום גם למדע האזרחי בישראל. "במפגש סיכום השנה," אומרת ארז, "אמרו המנטרים שחברות בקבוצה תרמה לשפיותם בשנה המורכבת שעברה עלינו. להיות חברה בקבוצה שבה מדי פעם עולות תמונות של פרפרים מרהיבים, של זחלים ופרחים… זו זכות."
מנטרי פרפרים ברמת הנגב
אורלי גל-אור, מעין הבשור, משמשת כמנהלת אזור דרום בארגון הסביבתי "הרשת הירוקה" ומרכזת את החינוך הסביבתי במועצה אזורית רמת הנגב: "במשך שנים רבות אני עוסקת בתחומים ומיזמים שונים בנושאי סביבה. כאשר נפגשתי עם טל מלוכנא, רכזת 'תוכנית ניטור הפרפרים בישראל' ועם דובי ולאה בנימיני מהאגודה, התאהבתי בתחום ובאנשים ה'מדבקים' להצטרף למיזם.
מהר מאוד החלטנו באגף שפ"ע וסביבה במועצה להקים קהילת מנטרי פרפרים ברמת הנגב ולקחת חלק בתוכנית הניטור הארצית, למרות הסקפטיות של רבים, לקושי גיוס מתעניינים, במיוחד במועצה בה יחסית מעט תושבים.
"הופתענו מכמות הפניות של התושבים והתושבות. המפגש הראשון של החשיפה לתוכנית משך כ-30 איש, אחריו התחלנו בקורס הכשרה לניטור פרפרים ולאט לאט אנו בונים את הקהילה, המונה היום כ-15 מתנדבים ומתנדבות, היוצאים לנטר אחת לשבועיים מסלול קרוב לביתם."
"בניטור פרפרים אנו מסמנים מסלול קצר של כ300-500 מטר קרוב לבית. אחת לשבועיים המתנדבים מזהים את הפרפרים ומכניסים לאפליקציה הייעודית. המידע נאגר במערכת ארצית ומשמש לבחינת מגמות ותכנון סביבתי ."
"כחלק מפעילות הקהילה אנו יוצאים לסיורי למידה על עולם הפרפרים. הפעילות פתוחה לכלל תושבי המועצה ויש היענות. אמנם אני מחוברת לנושאי טבע כל חיי, בעיקר לעולם הצומח, אך בזכות החיבור לאגודת חובבי הפרפרים ולתוכנית הניטור," היא מספרת שהתחילה לגלות עניין רב בפרפרים.
יחד עם נעמה שרעבי-כלב, חברה מהמושב, התחילו השתיים לסמן מסלול ניטור פרפרים בנחל הבשור ולנטר אותו. בשבועות הראשונים הן היו מתוסכלות ולא זכו לראות ולנטר פרפרים. אך ידעו שאם יחכו בסבלנות לגשמים ולפריחה יזכו בהמוני פרפרים. ואכן כך היה והייתה התרגשות גדולה לגילוי במסלול: "זו חוויה מקסימה להנות מעבר ליופיים וייחודים, גם מהיכולת ללמוד ולהכיר את מגוון פרפרים שונים, זה מזה.
בנוסף למפגשים, יש לנו קבוצת וואטסאפ של הקהילה בה חבר מומחה האגודה שמסייע לנו בזיהוי הפרפרים. כמו כן, ברגע שהצטרפנו לתוכנית הניטור קיבלנו 'מגדיר פרפרים' הייחודי לאזור הר הנגב. אני עדיין ברמת 'זחל' בזיהוי, אבל כל הזמן לומדים ומתקדמים. החיבור למדע אזרחי, ולהיות חלק מקהילה שמגלה עניין בתחום מאוד מספקים."
מנטרי פרפרים מהמושבים – שגרירים חשובים
רעיה רודיך (66), מאלוני אבא, חברה באגודת הפרפרים כ-12 שנים. במקצועה היא מדריכת טיולים כארבעים שנה: "כמי שמחוברת לטבע ולסביבה, במושב המוקף חורש טבעי הכל שוקק בכל טוב. במסגרת עבודתי הכרתי את ד"ר רחלי שוורץ צחור, שהפגישה אותי עם עולם הפרפרים המופלא ובשלב מאוחר יותר עם נושא הניטור.
מעניין שחלק ממסלולי הטיולים שנהגתי לצאת ולהדריך בקבוצות הפכו למסלולי ניטור הסמוכים לביתי. לדוגמא, אחד הפרפרים הנדירים שניטרתי במשך שנים, היה צמריר הקדד, פרפר יום יפה המשתייך למשפחת הכחליליים. כנפיו בחלקן העליון כתומות-אדומות. ייחודו בצבעיו, כשהכנפיים בצידן התחתון מעוטרות בנקודות כתומות ושחורות ובחלקן התחתון הקרוב לגוף הפרפר, בגוון כחול טורקיזי. הנקבה מטילה את הביצים על צמחי קדד גדול הפרי. וברגע שצמח זה נעלם או מתמעט אזי הפרפר מחפש לו במקרה הטוב מקום אחר.
אובדן שטחי המחיה הטבעיים לפרפרים מסוימים מסווג אותם בסכנת הכחדה." רעיה מציינת בצער כי מזה כשנתיים נעלם הפרפר מאזור אלוני אבא. המעורבות בקבוצת הניטור מעניינת וסוחפת ועם קבלת מסקנות החוקרים, ניתנות כמה תובנות חשובות, לגבי המצב האקולוגי.
עמיחי דניאלי (72), ממרחביה, נמנה עם המנטרים החדשים. בעבר גידל כבשים ונהג ללכת עם העדר במרעה הפתוח. מסלול המרעה הפך לאחד ממסלולי ניטור הפרפרים: "אני נמצא בחבורת המנטרים של עמק יזרעאל פחות משנה.
הפכתי את הניטור לחוויה משפחתית עם הנכדים. במיוחד בתקופת הקורונה שמחתי לצאת מהמסכים ולצאת לבלות עם הפרפרים. לעיתים אני יוצא בגפי ולרוב עם הנכדים.
קשה לתאר את השמחה שהציפה את הנכדים שהתפזרו בשדה, במשימה לרדוף אחרי הפרפרים. כל אחד קיבל תפקיד. אחד היה אחראי על הרשת, השני על המגדיר והשלישי קיבל צנצנת ואפילו משקפת והם גם התחלפו בתפקידים.
"הפרפרים הכי נפוצים באזור שלנו הם לבנין הצנון וכחלילים למיניהם. אהבתי לצפות בזנב הסנונית המרהיב ביופיו. אין ספק שהניטור הוסיף להם ולי המון. רכשנו המון ידע על עולם שלם של הפרפרים וכיף להיות חלק מפרויקט ארצי חשוב."
עמיחי מסביר שבתקופה הנוכחית, אין הרבה פרפרים. העונה הבאה תתחיל באוקטובר-נובמבר ויש כבר ציפייה.
החוקרים והתומכים בתצפיות ופיענוחם
ישראל פאר הוא אחד ממקימי ומנהלי "התוכנית הלאומית לניטור פרפרים". פאר הקים, פיתח ומנהל את פורטל ומאגר התצפיות והאפליקציות ואת מערכות המידע של התוכנית.
בנו של ישראל, ד"ר גיא פאר, אף הוא ממקימי התוכנית הלאומית לניטור פרפרים ומשמש כיועץ המדעי: "האפליקציות הן תוצר פיתוח מתמשך שממשיך להתרחב ולהעמיק מאז שנת 2012.
המאגר הינו כלי תיעוד מדעי וטכנולוגי הכרחי שמאפשר לנו לחקור ולנתח את נתוני התצפיות, ללמוד ולזהות – בעזרת הפרפרים כסמן על שינויים בסביבתנו. כך אפשר להכין דוחות עם המלצות למקבלי החלטות כיצד להקטין נזקים.
"הפרפרים הם המדחום של הטבע סביבנו. אנו מקיימים קשרים הדוקים, חילופי מידע ופרויקטים משותפים עם מוסדות ומאגרי מגוון ביולוגי של האיחוד האירופי, עם ארגוני טבע, מוזיאונים ואוניברסיטאות ברחבי העולם."
ד"ר אור קומאי, אקולוג נתונים: "במשך שנתיים וחצי חקרתי את נתוני 'תכנית ניטור הפרפרים הלאומית'. מתוך איסוף נתוני קבוצות המנטרים ניתחתי והוצאתי דו"ח מפורט. לדוגמא מתוך כ-150 מיני פרפרים בארץ, כשליש מהם נמצאים בסכנת הכחדה בדרגות משתנות.
נתונים אלו מצביעים על העובדה שהפרפרים מאד רגישים. חסרון באחד מהמרכיבים לקיום מחזור חיים תקין, במקום שאותרו, עשוי להביא לתזוזתם לאתרים אחרים ולא תמיד באותם התנאים. כשבודקים את הנתונים מסתבר שהפרפרים בהתנהגותם מהווים את הסמנים לשינויים אקולוגים בארץ ובעולם."
נחושתן נמלים גלילי- צילם משה לאודון
גם אתם מעוניינים לנטר פרפרים? לפרטים פנו אל טל מלוכנא, רכזת ניטור פרפרים ארצית, התוכנית הלאומית לניטור פרפרים
