החמצת בג"ץ – בעיתוי ובתוכן
התמודדות של נאשם בפלילים לראשות ממשלה, נפתח מהמובן מאליו; ברגע שבג"ץ פסק את דברו, חובה עלינו לכבד את ההחלטה במלואה, כפי שאנו עומדים על כך לגבי כלל הפסיקות. עם זאת, לא פחות ממובנת מאליה היא הזכות והחובה לנתח ולבקר את פסיקות בג"צ. כך ניתן להתפאר בפסיקות בג"ץ לדורותיהם שעיצבו וביססו באופן מתקדם את חופש הביטוי, זכויות הנשים, ההומוסקסואלים והלסביות, האסירים, זכויות פרטניות לפלסטינים, זכויות אזרח ועוד. עם זאת, בג"ץ זכה מזה עשורים בביקורת על שני תחומים רחבים; להבדיל מהאקטיביות שלו בנושא זכויות אזרח, הוא היה שמרן בהגנה על זכויות חברתיות כלכליות בעיקר ב-2004, באי ההתערבות שלו כנגד המדיניות הכלכלית של נתניהו/שרון שדירדרה מעל חצי מיליון ישראלים אל מתחת לקו העוני (שנמשך עד היום), ובאי התערבותו לפסילת "חוק ההסדרים", שאיפשר להוביל מדיניות חזירית זו במכשיר אנטי דמוקרטי בעליל (שלא קיים באף מקום בעולם, באופן גורף כזה). וכן, יש הגורסים שהוא "הכשיר" בפסיקותיו את פרויקט ההתנחלויות, בהעדיפו את שיקולי הביטחון על שיקולי מדיניות של צדק. אם כן, הישגים גדולים וביקורת לגיטימית.
לפני שבוע, בדיון בג"ץ בנושא שלילת זכות ההתמודדות של נאשם בפלילים לראשות הממשלה (ובמיוחד שמדובר בסעיפים חמורים של שוחד, מרמה והפרת אמונים) – הטעות של בית המשפט הייתה לדעתי לפני מספר חודשים, עת הוגשו העתירות, ובית המשפט החליט לדחות את הדיון עד ערב החתימה על ההסכם הקואליציוני הנוכחי (3.5.20).
נזכיר את העובדות; ב-21 בנובמבר 2019, הוגש כתב אישום חמור נגד נתניהו (לראשונה בתולדות מדינת ישראל-נגד ראש ממשלה מכהן, ולאחר עיכובים מכוונים בחקירות, ושיהוי בקבלת ההחלטה). מיד עם הגשת כתב האישום, אנשי כלכלה וניהול הגישו עתירה (באמצעות עו"ד דפנה הולץ). למרבה הפליאה, קבעה אז נשיאת בית המשפט העליון שיש מקום עקרוני לדיון בנושא, אך לא בעת ההיא.
לדעתי, היה זה שיקול דעת מוטעה, שהשפיע גם על תוכן הפסיקה עצמה, וגם על המשמעויות שלה. כאשר העתירות הוגשו בטרם סבב הבחירות השלישי במרץ 2020, בעת ההיא יכול היה בית המשפט (וצריך היה לטעמי), להחליט על שלילת זכותו של נאשם בפלילים להציג מועמדותו לבחירות, שכן, זה לא היה מנוגד לחוק. מדוע? כי החוק משנת 2002 מדבר על אי פיטורים של ראש ממשלה מ – כ – ה- ן, ע"מ למנוע מיועץ משפטי כלשהו את האפשרות להפיל ממשלה ולהכריז על בחירות חדשות (במשטר הפרלמנטרי שלנו נפילת ראש ממשלה מחייבת הליכה לבחירות). דהיינו, דיס-האינפורמציה של אלה התוקפים את בית המשפט העליון על התערבות יתר, כאילו החוק בעניין הוא מוחלט ואין מקום לפירושים, אינה נכונה עובדתית. החוק מדבר במפורש על אי פיטורים של ראש ממשלה מכהן, ולא של מועמד לראשות הממשלה. בנובמבר 2019, המדינה עמדה בפני מערכת בחירות ממילא, כי נתניהו היה רק ראש ממשלה זמני, שלא הצליח לקבל מהעם אמון, פעמיים במשך כשנה, להרכבת ממשלה!.
לפיכך הטעות הגדולה של בית המשפט הייתה בכך שהוא לא נענה לפניית העותרים בעיתה! הרציונאל של בית המשפט והיועץ המשפטי, להידרש לנושא רק שהוא יהיה "ממשי" (כדי למנוע החלטות היפותטיות לכאורה), טומנת בחובה כשל כפול; הראשון, זה מתפרש כזלזול באזרחים/יות ההולכים לקלפי; כאילו בית המשפט אומר לכלל הציבור "קודם תצביעו/תאמרו את דברכם בקלפי, ולאחר מכן נבחן משפטית אם היא חוקית או לא תקפה". (ברור שבית המשפט העליון לא התכוון לזלזל אלא שמר על גישתו שעמדתו צריכה להיקבע רק לאחר קבלת החלטות ולא באמצע התהליך, אך זו פרשנות מוטעית לטעמי כאשר מדובר בבחירות של כלל הציבור, שהן עליונות).
הכשל השני הוא מוסרי; לבית המשפט ניתנה הזדמנות היסטורית, לפרש את החסר בחוק באופן הולם (כאמור, אין בחקיקה כל התייחסות למצב של מועמד לראש ממשלה), ואזי לקבוע עמדה מוסרית מראש, לפיה האזרחים לא יצטרכו לעמוד כלל בפני הדילמה של בחירה במועמד עם כתבי אישום ידועים מראש. כך יצא שהחלטת בית המשפט לדחות את הדיון מנובמבר 2019, (בטרם הבחירות השלישיות!) "הכשירה" במידה מסוימת את "המצב ההיפותטי לכאורה" למצב פרקטי, של לגיטימיות למועמד עם כתבי אישום לבחירה כראש ממשלה. נראה שהנורמה היא שרוב הציבור לא תומך מוסרית במועמדות של ראש ממשלה עם כתבי אישום, אך אי פסילת המועמדות, "הרגילה" את הציבור למצב לא תקין שכזה!
ובוודאי שזה מקשה מאוד גם לאפשר מצב בחירה של נאשם, וגם לפסול אותו לאחר מכן. וזה מה שקרה בפועל עם עיתוי הדיון שנקבע ע"י בית המשפט העליון רק לשבוע שעבר! בג"ץ מילכד את עצמו לעיתוי כזה, שבו יכולת פסילת הכרעת הציבור היתה כמעט בלתי אפשרית, וכך התקבלה התוצאה הקשה של רוב מוחלט של השופטים. שופט בית המשפט בדימוס, אליהו מצא, ביקר באומץ רב את ההחלטה לגופה גם בעת הזו, וטען שעל בית המשפט להוביל מוסרית, ולא רק חוקית. וכן, לטענתו בית המשפט התעלם מההבדל בין ראש ממשלה מכהן לבין מועמד. כן התעלם בג"ץ מהליכי שינוי החוק, שעברו ב 2008 בכנסת בקריאה ראשונה והונחו עתה שוב על שולחן הכנסת).
וכן, עצם הדיון וההכרעה עתה, גרמו לנזק נוסף; אם עמדת השופטים היא כה חדה וחותכת שמבחינה משפטית אין לבית המשפט יכולת להתערב, אז מה הטעם שבית המשפט קבע את הדיון עצמו? מוטב היה להרכין ראש בענווה, ולומר מראש שבית המשפט לא יכול להתערב במצב זה, מאשר לקבוע דיון, ובסיומו פסיקה בעלת השלכות ציבורית – מוסרית! בעובדה שבית המשפט העליון הכריז קבל עם ועדה, שאישומים חמורים כנגד מועמד לראש ממשלה אינם מהווים מקרה חריג, חמור וקיצוני המצדיק התערבות, הוא עשה "גימוד קומה", למעשים חמורים אלה! (והעובדות שהיה הרכב מורחב של 11 שופטים, ושהדיון הועבר בשידור חי, ושהנשיאה נזפה לא אחת בעותרים, – העצימו את הפגיעה הקשה בהיבטים המוסריים).
בעיתוי הנוכחי, הפסיקה נתנה רוח גבית ו"צידה לדרך" לראש הממשלה הנאשם, ערב הקמת ממשלה חדשה, וערב פתיחת המשפט שלו. זו פגיעה בליבה של האיזונים בין הרשויות.
צר שכך אירע. העותרים התעוררו בדיוק במועד הראוי, בנובמבר 2019, לפני הבחירות, ובית המשפט דחה את הדיון, מילכד עצמו, והגביר נזקים.
לאחר הפסיקה, פרסם פרופ' אסא כשר את הפוסט הבא (באינטרנט, 9.5.20);
"כמו גולה בתוך מולדתו". "אמש, הופיעה בחיי הבנה חדשה על ערכיה של מדינת ישראל, כפי שהם מתבטאים בחוקי היסוד, בחוק ובפסקי הדין;
- לפי ערכיה של מדינת ישראל, אדם המעוניין להיות מועמד לתפקיד ראש הממשלה, פטור משיקולים אתיים ומוסריים בדבר התאמתו לתפקיד, גם אם המשטרה, הפרקליטות והיועץ המשפטי לממשלה מצאו לנכון להעמיד אותו לדין בעבירות חמורות של פגיעה בטוהר המידות…
- לפי ערכיה של המדינה, יש אפשרות משפטית שמשפחת כתות של נאמנות ללא תנאי למנהיג פוליטי או למנהיגים רבניים, תשלח לכנסת נציגים שישליטו על אזרחי המדינה שלטון מושחת שירמוס את עקרונות האתיקה והמוסר, שלטון שאין שמץ של הצדקה לתת בו אמון, בכל רחבי ההתנהלות שלו…
אם ביום מין הימים ימצא בית המשפט בפסק דין סופי, שבנימין נתניהו אשם בעבירות שיוחסו לו, יתברר לעיני כל, ששנות דור חיינו בשליטת כנופיה מושחתת, שבעולמה החוקים הם תפאורות, המדיניות היא קלפי משחק וההתנהלות היא דורסנית, אנוכית ולא מרוסנת. האתיקה והמוסר סולדים ממצב כזה, הדין והרוב מאפשרים אותו".
דברים כדורבנות.
כאמור, כולנו מחויבים להישמע לפסיקות בית המשפט העליון. אך אין להשאיר את הביקורת על בית המשפט העליון לצד הימני של המפה בלבד. בצד הגנה נחרצת על מעמדו ועצמאותו, עלינו לנתח ולהשפיע (במסגרת חופש הביטוי והדמוקרטיה בלבד) על הלכי הדעות בחברה ועל השקפות השופטים.
ועתה, זירת המאבק עוברת לכנסת. ראוי לקדם את שינוי החוק ולקבוע שנאשם בפלילים לא יכול לכהן כראש ממשלה. מגרעותיו של המצב הנוכחי עולות על יתרונותיו במערכת האיזונים של מוסר ויציבות. ובמקביל, יש כמובן לעמוד על כך שהמשפט המתנהל נגד נתניהו יהיה ללא הטלת אימה על מערכות החוק, ללא "טריקים ושטיקים", וללא דה-לגיטימציה תמידית על בתי המשפט ושומרי הסף. וכן, לא מיותר להזכיר את הצורך בהשלמת חקירת המניות של רוה"מ, ואת המחויבות של היועץ המשפטי לממשלה לפתוח בחקירה מידית על פרשת הצוללות, בעקבות המידע החדש על תפקודו החמור של נתניהו בפרשה (שנעשתה, ע"פ עדותו הוא "מאחורי הגב" של שר הביטחון והרמטכ"ל, ובשיתוף מרעיו). הפרשה מצטיירת כפגיעה אנושה בביטחון המדינה.
ולסיום, פסיקת בג"ץ היא חולייה בטירוף המערכות הפוליטי הנוכחי. גם במישור הפוליטי המחלוקת הינה על העיתוי, הדרך, התוצאה וההשלכות של טיב ממשלת האחדות; העובדה שהמועמד לראשות הממשלה גנץ, זכה לרוב ממליצים של 61 חברות וחברי כנסת וקיבל מנדט מהנשיא להרכבת הממשלה ל-28 ימים עם אפשרות הארכה לעוד 14 ימים, והוא "מיצמץ" כבר ביום החמישי של הובלתו (!), מבלי לייצר עוצמה וכוח פוליטיים, שיביאו לתנאים טובים הרבה יותר למו"מ ולתוצאות עם הרבה פחות נזק מול הנאשם נתניהו (שיצא במיעוט גם בבחירות אלו) היא משגה פוליטי קשה ביותר, שדובר ועוד ידובר בו רבות! (הבחירה לא הייתה בין ממשלת אחדות לבין בחירות רביעיות, אלא המחלוקת והביקורת העזה היא על מחירי "הנסיגה הפזיזה מעמדת הכוח" של מי שזכה בתמיכת רוב הקולות בבחירות!).
ברם, עתה, עם כל האכזבה מהתוצר של ההסכם הקואליציוני והפילוג, אין לתת לנתניהו את התענוג והלוקסוס שרוב האש תכוון בעיקר כנגד גנץ ומפלגתו. יש לזכור ולהזכיר שהנאשם, המניפולטור וסוכן הסיכונים הגדולים בנושא הסיפוח, הפגיעה בדמוקרטיה ובעיצוב תקציב מדינה כלכלי חברתי חזירי – הוא ראש הממשלה המכהן הראשון, נתניהו. חיצי המאבק צריכים להיות מכוונים בעיקר אליו. וכתמיד, אין לנו מנדט להתייאש. עלינו להמשיך במאבק הדמוקרטי, החברתי והמדיני בכל העוצמה שבידנו.
תגובה אחת
חביבי אין כמו ביבי