יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 04 18 112511

"והגדת לבנך" גם במושב 

3 דק' קריאה

שיתוף:

על הגדות פסח בהתיישבות העובדת 

סדר הפסח הוא הטקס הביתי-משפחתי החשוב ביותר בשנה. לאורך ההיסטוריה קיימו אותו בארץ ובגולה, גם בתנאים קשים ובלתי אפשריים כמעט. העיסוק המרכזי הוא קריאה בהגדה של פסח. במאות השלוש-עשרה והארבע-עשרה נכתבו ההגדות על מגילות קלף בכתב-יד, כמו שאר הטקסטים המקודשים.  

כתבי יד שניתן לראות היום בספריות ובמוזיאונים, היו מעוטרים באיורים עשירי צבעים, שעוסקים בנושאים הקשורים להגדה, ביניהם סיפור יציאת מצרים, מנהגי החג, עיטורים לטקסטים כמו "חג-גדיא" ועוד.  

ידועה מאוד "הגדת ראשי הציפורים" שנכתבה בגרמניה בסוף המאה השלוש-עשרה, בה לדמויות האנשים באיורים יש ראשי ציפורים, וזאת כדי לא לעבור על הדיבר השני: "לא תעשה לך פסל וכל תמונה". אבל במרוצת השנים קיבל הפסוק פירוש אחר: אסור לעשות פסל וכל תמונה כדי לעבוד אותם בעבודה זרה; אבל לשם ההנאה, כלומר האמנות, מותר לצייר ולפסל גם דמויות של אנשים ובעלי חיים.  

במשך השנים התגבש התוכן של ההגדה, והנוסח המסורתי מזה שנים רבות כולל: הנחיות להכנות לפסח ולפעולות בעת קריאת ההגדה, סיפור יציאת מצרים, טקסטים מן המדרש, תפילות וברכות, וכן מזמורים.   

הגדות של קיבוצים 

במשך כאלפיים שנה נשמר נוסח "הגדה של פסח" המסורתי אותו קראו היהודים בליל הסדר. והנה, עם ההתיישבות  החדשה בארץ בראשית המאה ה-20, מתוך כוונה לבנות תרבות עברית חדשה, חל שינוי במנהגי החגים בעיקר בקרב החילונים. ברוח הציונות שהדגישה את "היהודי החדש" שעובד את אדמתו ושומר עליה בגבורה, שמו פחות דגש על האספקטים הדתיים, וניתן דגש גדול יותר על האספקטים ברוח התקופה. בחג החנוכה, לדוגמא, הדגישו את גבורת המכבים ופחות את נס פח השמן. 

גם חג הפסח שינה את צביונו, במיוחד בהתיישבות העובדת. מתוך המגמה לעודד עבודת כפיים הודגש הפן החקלאי – המועד בו החלו בקציר השעורים, ככתוב "מהחל חרמש בקמה…"  כמו כן, כדי לקרב את האדם העברי אל הטבע, ציינו בחג הפסח את תחילתו של האביב, וכך החלה בקיבוצים מסורת של שירים וריקודים של קציר, ובהגדה שולבו שירי אביב, אותם שרו בחדר-האוכל הקיבוצי, במסגרת ה"משפחה" הגדולה של הקיבוץ. 

קיבוצים רבים הוציאו לאור הגדות פרטיות משלהם. בחלקם עם תוספות לנוסח המסורתי, ובחלקם בהשמטת קטעים מנוסח זה והוספות מענייני התקופה.  

הגדת תנועת המושבים 

ברור שלפני המצאת הדפוס, ההגדות שנכתבו בכתב יד לא היו נחלת הכלל, אלא רק מי שידו היתה משגת לרכוש אוצר כזה. לאחר המצאת הדפוס במאה החמש-עשרה ניתן היה להפיץ את ההגדות המעוטרות לאנשים רבים. בימינו יש בכל בית הגדות של פסח, ויש המתהדרים באוסף גדול ומגוון שלהם. יש הגדות מפוארות, בכריכות עור ובאיורים של ציירים ידועים, יש הגדות "פשוטות" בכריכה רכה, כמו  אלו שחולקו על ידי חברות מסחריות כפרסומת, או הגדה לילדים שהילד הביא מן הגן. 

באוסף הפרטי שלי מצאתי את "הגדת תנועת המושבים" שיצאה לאור באפריל 2008, תשס"ה, בעיצוב ועריכה של מיכל דותן-לוין. הטקסט עצמו הוא הנוסח המסורתי ללא כל שינוי והציורים כולם הם של אמנים, חברי עמותת "אמני המושב והכפר". רוב האיורים מתארים את האופייני לנופי הכפר, פירות, עופות וכדומה. 

ומה נוסף בהגדה זו? בתחתית העמודים יש פסקאות או משפטים, שמתאימים למושב.  

להלן כמה מהם: 

"חזון תנועת המושבים. הובלת ההתארגנות ליצירת מרחב כפרי ירוק ומעובד, בו מתנהל אורח חיים כפרי עם תשתיות, רמת חיים ואיכות חיים נאותים, בהם מתקיים הפוטנציאל להשגת הכנסה סבירה לבעלי הנחלות, תוך מתן דגש לצרכים הייחודיים של מושבי התנועה".  

"הבן הממשיך. מינוי הבן הממשיך הנו תולדה של הצורך להבטיח את המשך קיומו של המשק החקלאי בראייה רב דורית ולאפשר לבן הממשיך לבנות את ביתו בנחלת הוריו תוך סיוע בעיבודו וניהולו של המשק החקלאי".  

"תרומתו של המרחב הכפרי. תנועת המושבים והמרחב הכפרי הינם חלק מקווי ההגנה הנדרשים לשמירה על השטחים הפתוחים וחלק מהגופים העיקריים המופקדים על המדיניות של שמירת שטחים פתוחים וריאות ירוקות ומימושה הלכה למעשה".  

"מחוברים לקרקע. הקרקע היא הבסיס לקיומו של כל חקלאי ואיש התיישבות. מטרתנו המרכזית היא עיגון זכויות החקלאים בקרקע לחוזים ארוכי טווח ושמירה על קרקעות מעובדות".  

"ביטחון כלכלי. על מנת ליצור ביטחון כלכלי, חשוב לשמור על הבטחת הכנסה ראויה לחקלאים, מציאת תעסוקה חלופית בעלת אופי כפרי ופיתוח תשתיות שיבטיחו הכנסה מתאימה לבעלי הנחלות".  

וישנם גם ציטוטים של אישים: 

"התנאי הראשון שכל ציבור של בני אדם חייב לקיימו, אם הוא שואף להגיע למדרגה של אומה, הרי הוא – להיות בעל אדמה שעליה הוא יושב, ולספק לו את מחייתו בעצמו". (מכס נורדוי) 

"אם חקלאות כאן מולדת כאן". (משה סמילנסקי) 

"רק מי שקרוב אל האדמה והעבודה, קרוב אל מעיינות ההוויה האמיתית". (יעקב פיכמן) 

"צורך לאומי זה לברוא בעמנו מעמד של עובדי אדמה אינו פריהּ של 'דאגת הפרנסה' לפרטים מישראל בלבד, אלא פרי הצורך לברוא לאומה הישראלית כולה כלכלה לאומית". (יוסף קלויזנר).  

ההצהרות הללו מלפני שש-עשרה שנים מתאימים גם לימינו. במיוחד מסכם הקטע להלן:  

"חשיבותו של המרחב הכפרי. למרחב הכפרי מטרות רבות ומגוונות וביניהן: שמירה על גבולות וקרקעות המדינה, תרומה לאיכות הסביבה, פריסת האוכלוסייה, אספקת מזון מגוון, יצירת תרבות ומסורת כפרית" 

בשנים אחרונות, בעת הקורונה ובעת המלחמה שנמשכת עכשיו, אנחנו נוכחים לדעת שוב כמה תורמים תושבים ביישובים הכפריים ובעיקר החקלאים למטרות אלו: לאיכות הסביבה, שהיא בעיה עולמית; לשמירה על גבולות המדינה; וגם לאספקת מזון עצמית של המדינה.  

חג שמח!   

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן