וכל הפועל למען שזה לא יהיו הם, כולל גירוש והצתות של בתים ומכוניות, יבורך * כן, זה נורא, הסכימה המרואיינת
*תמונה ראשית: ילדים בטיול במעברה בחולון. צילום: פיקיוויקי
מאמץ מכוון ומפורש לטיהור אתני
ביום ב' בשבוע שעבר התקיים בחוות "חסד עולם" שבבנימין, כנס הוקרה לחוות החקלאיות שהקימו המתנחלים ביהודה ושומרון. נשאו דברי ברכה השרים בצלאל סמוטריץ' ואורית סטרוק, שר הביטחון ישראל כץ, בסרטון מצולם, אמר שהחוות החקלאיות הן "המשך ישיר של ההתיישבות החלוצית לדורותיה. מראשית הציונות ועד ימים אלה".
דיבר גם ראש מ.א מטה בנימין ויו"ר מועצת יש"ע, ישראל גנץ. ""אני חושב שברור לכולם שהחוות זה קו ההגנה הקדמי של מדינת ישראל", אמר גנץ. "7 קילומטרים מכאן זה נמל התעופה בן גוריון. זה או אנחנו או הם. אם לא תהיה פה חווה, אז יהיה פה מרואן ברגותי עם הצבא שלו. במצב כזה אף אחד לא יוכל לחיות במודיעין, בשוהם, או באלעד".
הנחת העבודה שזה אנחנו או הם, עומדת מאחורי מה שקורה היום לפלסטינים ביהודה ושומרון. וקורה הרבה. גירוש מכוון של קהילות הרועים בבקעת הירדן, פשיטות אלימות של מתנחלים על כפרים ועיירות פלסטיניות, שמטרתן להפוך את חיי התושבים לבלתי נסבלים ולגרום להם לנטוש את בתיהם (השרופים). המתנחלים האלימים נהנים מתמיכה של פוליטיקאים ואנשי ציבור, ומאפס או קרוב לאפס אכיפה מצד המשטרה והצבא. המסר: תמשיכו כך, אתם פועלים בכיוון הנכון.
הטענה שישראל מבצעת ביהודה ושומרון "טיהור אתני" היא כבר לא רק של ארגונים כמו "בצלם", "רופאים לזכויות אדם" או "מסתכלים לכיבוש בעיניים". ראש הממשלה בעבר, אהוד אולמרט, אמר בריאיון לאולפן ynet בחמישי האחרון: "מתבצע מאמץ מכוון ומפורש לטיהור אתני, פרעות יומיומיות של מתנחלים, גורמים מהמתנחלים, אני קורא להם 'נוער הזוועות', כלפי אנשים שגרים בגדה המערבית. וזה נעשה לנגד עיניה הנעצמות של המשטרה, מול העיניים שזזות הצידה של גורמים בצבא, ואני לא מרגיש שהשב"כ עושה את מה שהוא יכול וצריך לעשות… המציאות הזאת לא מאפשרת לנו להתעלם מהמשמעות המעשית המכוונת הנוראה שלה…אני מאוד מקווה שיבדקו את העניין הזה, כל גורם בינלאומי שיכול לגרום לכך שהפורעים האלה ייעצרו ושמי שנותן להם גיבוי ייחקר. אני בהחלט בעד זה".
דוגמא? קהילת הרועים הבדואים בראס עין אל־עוג'א שבדרום בקעת הירדן. הקהילה הזו החזיקה מעמד שנתיים תחת מעשי אלימות והטרדות יומיומיות מצד מתנחלים, והייתה האחרונה להישאר באזור, לאחר שקהילות אחרות נטשו. כדי לסיים את מבצע הגירוש, הקימו המתנחלים מאחז חדש בלב הקהילה וזה שבר את התושבים. שתי המשפחות הפלסטיניות האחרונות עזבו בסוף ינואר. אחד העוזבים אמר: "זה הגירוש השלישי שלנו – 1948, 1967, 2026 ". משרד האו"ם לתיאום עניינים הומניטריים החל לפני שלוש שנים לתעד עקירות שקשורות לאלימות מתנחלים. מאז תועדו עקירות ב-85 קהילות פלסטיניות בשולי עיירות וכפרים, בעיקר קהילות בדואיות וקהילות רועים בשטחי C.
עוד שני מרכיבים שמסייעים למהלך הזה: האחד, ההחלטה של שר הביטחון ישראל כ"ץ מיד עם כניסתו לתפקיד, לבטל הוצאת צווי מעצר מנהליים ליהודים ביהודה ושומרון. מעצר מנהלי זה רק לפלסטינים. ישנם היום קרוב ל-3500 פלסטינים במעצר מנהלי, אף יהודי. השני – החלטה של השב"כ לשנות את ההגדרה של החטיבה היהודית לפיגוע (פורסם בשבוע שעבר בחדשות כאן). השינוי קובע, שרק אירוע שבו יש "כוונה ברורה להרוג" ייחשב כפיגוע. אם לא הייתה כוונה כזו, זה לא פיגוע אלא "אירוע חמור".
מתנחלים הציתו בית בכפר פלסטיני. קורה. בבית הייתה משפחה. שניים הצליחו לברוח אחד נלכד ונשרף למוות. במידה ויעצרו את אחד המבצעים, אפשרות מאוד לא סבירה, אם אי אפשר יהיה להוכיח שהוא ידע שישנם אנשים בבית ושהייתה לו כוונה ברורה להרוג, אז הוא לא ביצע פיגוע אלא נטל חלק באירוע חמור?
לא מספיק שאנשים מספרים?
במוסף "הארץ" מה-30 בינואר, התפרסם ריאיון עם ההיסטוריונית החברתית ד"ר הילה שלם בהרד, שעניינו מחקר שערכה על תקופת המעברות בשנות ה-50, המעיד על קיפוחם המכוון של העולים יוצאי עדות המזרח, לעומת ההעדפה שניתנה לעולים אשכנזים. הכותרת מלמדת על התוכן: "יום אחד המדינה פשוט שלחה את ידה לתוך המעברות ושלפה החוצה את האשכנזים". המחקר מתבסס על ראיונות עם יוצאי המעברות, אין בו אפילו מסמך אחד שמאשר את הקביעה שהמדינה יזמה מהלך להוצאה מרוכזת של האשכנזים ממעברה, וכשהמראיינת, איילת שני, אמרת לד"ר שלם בהרד שצריך לספק הוכחות לטענה הזו, שלם בהרד עונה: "איזה הוכחות? לא מספיק שאנשים מספרים שבין לילה נשארו רק מזרחים במעברה?"
בשלב מסוים של הריאיון אומרת המראיינת איילת שני: "לשמוע את הסיפור על ילדי המעברות שנשלחו לקיבוץ – הילדים הרומנים למדו עם ילדי הקיבוץ והילדים מעיראק עבדו בשדות ולמדו שלוש שעות ביום". "כן, זה נורא" מגיבה ד"ר שלם בהרד.
קיבוץ שבשנות ה-50 קלט ילדים מרומניה ומעיראק. הילדים הרומנים שולבו בלימודים יחד עם ילדי הקיבוץ והילדים מעיראק נשלחו לעבוד בשדות ולמדו רק שלוש שעות ביום? שנים רבות אני מתחכך בהיסטוריה הקיבוצית וסיפור כזה אינו מוכר לי. ניסיתי לברר אצל מקורבים האם הוא מוכר להם, הוא לא. אחד מהנשאלים ענה לי: "ממש לא מוכר. זה סוג הקשקושים הסטראוטיפים של מקופחים מקצועיים". האם מישהו מקוראיו הנאמנים של המדור יודע להגיד שאכן היה קיבוץ שכך נהג? שזה לא משהו שהמראיינת שמעה ממישהו או קראה איפה שהוא ומיהרה לאמץ מבלי לבדוק, היה או לא היה? אשמח לשמוע.
לריאיון הזה התפרסמו 523 תגובות באתר "הארץ", בחלקן הגדול ביקורתיות עד קטלניות.) אפשר למצוא בגוגל). תגובה 523 נפתחת במשפט: "כזה גיבוב של שטויות באיצטלה פסאודו-אקדמית לא קראתי מימיי". "כתבה מגמתית מאוד שלא מגובה בהוכחות מדעיות" כתב בני. ישנן כמובן תגובות אוהדות, כמו זו של אלון: "תודה רבה על המחקר החשוב והריאיון המעניין."
בתגובות מופיעות גם התייחסויות לנושא הקיבוצי. על הטענה לגבי ההפרדה שעשה קיבוץ בין ילדים מרומניה מול ילדים מעיראק כתבה רויטל: "המשפט המצוטט אינו מדויק בעליל!!! והוא פרי שמועות ובורות בעובדות ההיסטוריות. אשמח לפרט ולהביא את פירות המחקר בנדון". מאיר: "הסיפור על הקיבוצים הוא פשוט עלילת דם. לצערנו ה-7.10 הוכיח לנו עד כמה הקיבוצים מגוונים עדתית: אלי שרעבי (שגם היה מנהל המפעל), יוסי שרעבי, סעיד משה, שלמה מנצור, אמילי דמארי, עופר קלדרון, משפחת ביבס, עמרי מירן, משפחת אשר, צחי עידן ולצערנו עוד ועוד ועוד – זה רק מהזיכרון. כל מי שמכיר את הקיבוצים יודע עד כמה הם מעורבים עדתית".
לתומי סברתי, שבמדור המכתבים במוסף "הארץ" השבוע (06.02) יופיעו מכתבים שמתייחסים לריאיון הנ"ל. טעיתי, מופיע מכתב אחד קצר, שאולי לא במפתיע דווקא מפרגן ל"ריאיון המרתק". שתי אפשרויות: או שלא הגיעו מכתבים כאלה (אני מתקשה להאמין לנוכח כמות התגובות המאוד גדולה באתר העיתון), או שהגיעו ועורך המוסף החליט שיש לו מכתבים יותר חשובים לשבץ. אי לכך, אם יש מישהו מבין קוראי העיתון, שהריאיון עורר בו צורך להגיב והוא שלח מכתב ל"הארץ" שלא פורסם, אשמח לתת לו מקום כאן. והשאלה המרכזית: האם אכן היה קיבוץ, שבשנות ה-50 קלט ילדים מרומניה ומעיראק ויצר עבורם שתי מסגרות חינוכיות נפרדות, אחת לילדים האשכנזים ואחת לילדים הספרדים? היה, או שמדובר בעוד עלילה נגד הקיבוצים?
