יבול שיא
הרפת והחלב
טלי אורים

בחיות ובחיים

3 דק' קריאה

שיתוף:

טלי אופנהיימר מדינה, מנהלת הרפת באורים, הייתה עם ילדיה בביתה הלא ממוגן, תוך שהיא מתפעלת מרחוק את החליבה תחת נפילות טילים ומתכתבת עם בעלה חיים שיצא לרכוב ונורה

עם טלי אופנהיימר מדינה (52) מנהלת הרפת באורים אני משוחחת תוך כדי נסיעה. טלי נמצאת בשלב ההתנסות בקורס חובשי מד"א ונהגי אמבולנס, תוך שהיא מנהלת את הרפת באורים, משימה לא פשוטה לאחר אירועי השבת השחורה, ונמצאת על הקו בין הקיבוץ שפונה לבין רביבים, שם נמצאת כעת משפחתה. 

היא בת מושב כפר פינס, שם היה למשפחתה משק לולים. כשלמדה לתואר במדעי בעלי החיים התנסתה בחליבה ברפת של קבוצת שילר. לאורים הגיעה כשהיא ובעלה חיים חיפשו להיקלט בקיבוץ שיתופי לפני קצת יותר מעשר שנים. "היה מתבקש שאעבוד ברפת כי יש לי תואר במדעי בעלי החיים. התחלתי מלמטה, חלבתי, ניקיתי שקתות וכל מה שצריך. תוך ארבע שנים התקדמתי להיות מספר שתיים ותוך שש שנים למנהלת הרפת. בינתיים עשה אורים שינוי באורחות החיים. מבחינת הפנטזיה רציתי שיתופי מלא". 

לא הייתה לנו דרך להגן על עצמנו 

בשבת השחורה ב-7 באוקטובר התעוררה טלי כעשר דקות לפני ההפצצות, "בעלי התארגן לרכיבה על אופניים ועשה קצת רעש, הקטנצ'יק התעורר ובא אלינו למיטה, ככה שהייתי כבר ערה. אני שומעת רעמים והמחשבה הראשונה שלי הייתה 'בתחזית לא אמרו שירד גשם, מה נסגר?!'. עברו כמה שניות עד שהתחילה האזעקה וכיוון שאין לנו ממ"ד בבית, דהרנו יחד, אני והבן הקטן, לחדר של הבת שיש לו שני קירות פנימיים". אורים אינו צמוד גדר. ב-7 באוקטובר זה היה יתרון גדול כיוון שלקח למחבלים זמן עד שהגיעו אליו. החיסרון הגדול הוא שלא כל בתי הקיבוץ ממוגנים, המקלטים מרוחקים ואין בהם מספיק מקום עבור כלל התושבים. "כיתת הכוננות נסגרה, מחסן הנשק ריק, היו בו אולי שני נשקים. זו הייתה ממש הפקרה, לא הייתה לנו דרך להגן על עצמנו, אם לא המסיבה ברעים שכנראה עיכבה את המחבלים מלהגיע לכאן". 42 אזעקות היו בשעות הראשונות, מה שמנע מטלי ובני משפחתה לצאת מהבית נטול הממ"ד ולנסות להגיע למקלט. מרפאת הקיבוץ נפגעה בפגיעה ישירה שזרעה הרס גם במבנה משרדים ליד. תוך כדי שטלי וילדיה על הרצפה מנסה טלי להשיג בטלפון את בעלה ללא הצלחה. בווטסאפ הוא כותב לה שהוא וחברו מחכים שהמצב יירגע והם יוכלו לחזור. 

תוך כדי מקבלת טלי הודעת ווטסאפ מעובד הרפת שיש יריות בצומת אורים. טלי מעבירה מיד את ההודעה לבעלה "כי ידעתי שהוא שם. והוא עונה לי 'אני יודע, נוריתי ביד'. אני עם הילדים על הרצפה בחדר הלא ממוגן בבית, מנהלת את הסיטואציה ברפת ותוך כדי בהודעות ווטסאפ עם בעלי, שלקח זמן עד שפינו אותו לבית חולים". 

קח את הילדים וסע מפה 

את עובדי הרפת שאמורים להתחיל בחליבת הבוקר היא מנחה להישאר במיגונית וכשיש תחושה של רגיעה יחסית מנחה להכניס בכל פעם שני טורים של שמונה חולבות, לחבר לגביעים ולחזור למיגונית. "הם הצליחו לסיים את החליבה וביקשתי שיתנו אוכל לפרות, אבל שיניחו לכל מה שלא דחוף. עדיין לא הבנתי את הסיטואציה, שהאזור שורץ מחבלים". 

טלי וילדיה מצליחים לעבור למקלט ובהמשך למקלט מאובזר יותר. בעלה חיים מקבל טיפול בידו, אך כשהוא מבקש לחזור לקיבוץ היא מונעת זאת. למוחרת כשהוא מגיע לשער הקיבוץ, נשמעות שוב יריות, שוב חדירת מחבלים. המשפחה חזרה למקלט, חיים נשאר בכניסה לקיבוץ, עד שהאירוע הסתיים על ידי כוחותינו. "שאלתי אותו 'אתה יכול לנהוג?' קח את הילדים וסע מפה". 

חיים והילדים נסעו לחצבה שבערבה וטלי, מנהלת הרפת, נשארה בקיבוץ כעובדת חיונית. 

"רק ביום ראשון הבנתי כמה לא בטוח להיות פה. אני מנהלת ענף חיוני ויש לי אחריות ולכן נשארתי. יש לי שלושה עובדים בדואיים שבימים הראשונים הייתי צריכה לדאוג להם לאישורי מעבר מפיקוד העורף באופן יומיומי. דאגתי לקסדות ואפודים לעובדי הרפת שהסתובבו. היה מאוד קשה להחזיק את הצוות כך שיהיו מספיק עובדים. הסגן שלי הוא חבר קיבוץ עולה מארגנטינה והוא מדהים, יש לי שני סטודנטים קמבודיים שהגיעו שלושה שבועות לפני האירועים ורצו לברוח הביתה, שכנעתי אותם להישאר. הם פחדו מהחיילים שנמצאים בקיבוץ אבל הרגעתי אותם שמאוד בטוח פה". 

למרות הצוות שנשאר היו גם כאלה שבחרו ללכת, בהם בחור תאילנדי שחזר לתאילנד, בחור ישראלי שהיה לו קשה מידי עם המצב ופנסיונר במשרה חלקית שטלי שחררה. 

הגיעו מתנדבים 

"באו מתנדבים, עם ישראל כל הכבוד לו. אחותי ענת הייתה אצלי שבוע, תותחית על חלל, חבל שהיא מנהלת חשבונות, היינו שמחים שתבוא להיות רפתנית". 

לאחר כחודש עברה משפחתה של טלי לרביבים לדירה קטנה שנמצאה בעזרת מנהל הרפת ברביבים. "הריחוק מהמשפחה והנסיעות אליהם ובחזרה היו קשים" מודה טלי. 

מזל בחיים 

חיים עבר כריתה של שתי אצבעות. הרכב של המחבלים חלף על פניהם בדרכו כנראה לאופקים ועל אף שירו בו ובחברו (שלא נפגע), לא טרחו לוודא שהם מתים. הפצעים ביד של חיים מגלידים, "הפצעים בנפש קשים יותר, הוא לא רוצה לחזור לאורים". 

יש שאלה אם חברים יחזרו לקיבוץ? 

"אורים לא מספיק קרוב לגדר. החברים יחזרו לקיבוץ, אבל יהיו דברים שנצטרך למצוא להם פתרון. אני מאמינה שאורים, צאלים וגבולות יהיו הראשונים לחזור". 

טלי, מנהלת הרפת באורים, בקרוב מתנדבת במד"א, שומרת על החיות וגם על חיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף הפעולה יעשה שימוש ביכולות בינה מלאכותית (AI) לתכנון ואופטימיזציה של חומרים כימיים להגנת הצומח, לטובת פיתוח קוטל עשבים בספקטרום רחב עם מנגנון פעולה (MoA) בר קיימא חדשני לחקלאים רחובות, ישראל – פברואר 21,
2 דק' קריאה
ההסכם מדגיש את מחויבות שתי החברות לפיתוח פתרונות ביולוגיים חדשניים לחקלאים באזל, שוויץ ורחובות, ישראל – 20 בפברואר, 2024 – סינג'נטה, חברה מובילה בתחום החקלאות החדשנית ולביא ביו בע"מ, חברה המפתחת מוצרים ביולוגיים לחקלאות
< 1 דק' קריאה
משפחת פרחן כבר חוותה שני פינויים – מחבל ימית ומגוש קטיף * קרן פרחן מדמוני, מכוכב מיכאל, מעלה את זיכרונותיה כילדה בימית וכנערה באלי סיני * היא מספרת איך הצליחה להתגבר על קשיי חייה
11 דק' קריאה
עולמה של שרה, ממקימי קיבוץ בעמק הירדן, שעלתה לארץ בעקבות האהבה, מלא בסתירות. היא נישאת לדויד החלוץ השרירי, אך לא שוררת ביניהם אהבה; היא הופכת לגננת הראשונה של התנועה הקיבוצית אך עושה זאת כדי
4 דק' קריאה
בשנת 2000, התקופה שבה החלה ההפרטה וארוחות הערב בחדר האוכל התמעטו, יצא בכפר עזה ספר מתכונים בעריכת מיטל כסלו שבאותה עת התמודדה עם מחלת הסרטן. בימים אלה עלה הספר לאתר דיגיטלי בידי בתה נוי,
5 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן