גאים בו: עופר נוימן מנכ"ל איגי מקיבוץ עין השופט

עופר נוימן מעין השופט סוגר שנה ראשונה בתפקיד מנכ"ל איגי – ארגון הנוער הגאה בישראל.  לרגל חודש הגאווה החל ביוני, הוא  מדבר  על מצבה של קהילת הלהט"ב בישראל, מה קורה בהקשר זה בקיבוצים והאם הוא מרגיש שגריר והאם ניתן לומר שהמפכה הצליחה

עופר נוימן במצעד הגאווה

עופר נוימן רק בן 31, אבל מאחוריו כבר רקורד עשיר בעשייה. מאז שחי בקומונה של תנועת הבוגרים של השומר הצעיר עד גיל 23, ריכז קן והדריך גרעין, ולפני התפקיד הנוכחי,  הוא שימש בין השאר בתור דובר השומר הצעיר; דובר התנועה הקיבוצית; דובר מפלגת העבודה; דובר יו"ר האופוזיציה יצחק (בוז'י) הרצוג ודוברה של חברת הכנסת סתיו שפיר.

אז עופר, ספר קצת על הארגון שבראשו אתה עומד, מה הביא להקמתו, מהן מטרותיו?

"הקימו אותו יניב ויצמן (יו"ר העמותה עד היום) וגל אוחובסקי (נשיא העמותה כיום), שני הומואים שהבינו כבר אז – בסוף שנות התשעים, כשכל עניין הלהט"ב היה בשולי החברה – שצריך להתחיל בשינוי.  עם חזון מיוחד – שנולד לפני כמעט עשרים שנה ונראה אז רחוק, לא אפשרי וחסר קשר למציאות – הם התחילו מקבוצה קטנה של נערות ונערים, מעט מאוד כסף והמון התנגדויות, והיום איגי הוא ארגון הנוער הגאה וגם ארגון הלהט"ב הגדול ביותר בישראל. אנחנו עובדים במעל 100 קבוצות ברחבי הארץ, מקרית שמונה ועד אילת, בערד, בדימונה, בטבריה, חיפה, כפרים ערבים, ערים דתיות, מועצות אזוריות – הכל. איגי היא תנועת נוער לבנות ובני נוער להט"ב שרוצים מפגש אמיתי, בטוח ופתוח עם חברים שעוברים וחווים את החיים עם המשברים, הגילויים והמורכבויות שלהם. מי שמדריכים ומדריכות אצלנו הם מעל 400 מתנדבות ומתנדבים. הארגון קיים כבר 18 שנים והוא צמח מקבוצה אחת בכפר סבא ועוד קבוצה בתל אביב לתמנון מרגש ורב זרועות."

האם איגי פועל גם בקיבוצים?

"מעט, מעט מידיי. יש לנו פעילות בכמה מועצות אזוריות אבל המציאות הקיבוצית, בה כולם יודעים הכל על כולם וצריך לנסוע לכל מקום בטרמפים או בהסעה שההורים עושים – מאד קשה כדי ליצור את המרחב הבטוח להגעה לפעולות של איגי, שמתרחשת פעמים רבות לפני היציאה מהארון. אני נחוש מאד לפצח את הסיפור הזה ולהביא את איגי והעשייה שלנו גם לקיבוצים."

מה המצב הלהט"ב בקיבוצים היום לפי דעתך, מה ניתן לשפר?

"נראה לי שכמו בחברה הישראלית כולה, גם בקיבוצים יש פתיחות גדולה בהרבה מפעם, ובכל זאת, אני חושב שהמבט העקום, השונה והחריג על כל מי שלא חי בדיוק לפי הקודים – אם כלהט"ב וגם בכל דרך אחרת של חריגה ושוני – הוא דבר שאנחנו צריכים להצליח לפרק בתוך החברה הקיבוצית. זה ישחרר אותנו מהרבה קשיים ומחירים כבדים שאנשים משלמים על החיים בתוך חברה קטנה וסגורה."