הטורייה שהניחה את יסודות הסטאטוס קוו

פרשת יום כיפור כפי שכתב אורי בן צבי בעיתון "יהדות חופשית"

בסתיו 1936 רעש הישוב בארץ בעקבות שערורייה שעוררו חוגים דתיים בעניין שמירת השבת והחג. השערורייה שחוללה סערה פוליטית גדולה וגרמה לשלהוב רוחות ולוויכוח מר בין חילונים לדתיים. במוקד הסערה חבר קיבוץ "בניר" (לימים עין השופט) שהיה בחדרה שעל פי טענת הדתיים עבד בבית המלאכה ביום הכיפורים. "שערורייה, אשר הספיקה להעסיק את היישוב בארץ לא פחות מאשר מלחמת איטליה-חבש, הבהלה בארץ ועוד מאורעות העומדים ברומו של עולם" נכתב בביולטין מספר 126 של "השומר הצעיר". 

עובדות ובדותות 

"הרב מימון ממנהיגיה של תנועת המזרחי, מי שעמד בחזית המאבקים נגד המחנה החילוני, עשה כל מאמץ כדי שהפרשה תכה גלים ותביא למחנהו רווח פוליטי" כתב בן צבי במאמרו. "הד"ר פלדמן חבר המרכז העולמי של המזרחי, יצא בחול המועד סוכות לערוך חקירה. הדו"ח שלו אישר שאנשים עבדו בבית המלאכה. תבעתי להעמיד את העובדים בפני בית דין הקונגרס".  

בין הגורמים שמיהרו לגנות את אנשי "בניר" היה הוועד הלאומי, המוסד העליון שניהל את חיי הישוב בארץ. במכתב שנשלח למזכירות הקיבוץ נאמר: "מעשה זה הוא מעשה בלתי הוגן ומכוער. הנהלת הוועד הלאומי רואה בחילול יום הקדוש ע"י אחד מחברי הקיבוץ בתחום הקיבוץ, מעשה פשע דתי". 

תגובת הקיבוץ ומוסדות תנועת השומר הצעיר הייתה חריפה. בידיו של דב ורדי, מוותיקי עין השופט, שמור עדיין נוסח מכתב התשובה: "'אדם לבוש בגדי עבודה וטוריה בידו', ובשל כך אתם מוצאים סיבה מספקת ל'הזדעזע'. לא ידענו שזה מתפקידה של הנהלת הועד הלאומי להכתיב תלבושת לחברי כנסת ישראל ולקבוע מה צריכים להחזיק ביד. אתם יודעים, השערורייה, אשר הפיחו עיתונים ידועים, הסתמכה בעיקר על הדיבה, שאחד מהחברים איים 'לעקור את היהדות'. על עובדה זאת ועל אמיתותיה או כיזבה הנכם בוחרים לעבור בשתיקה". 

איום והבעת צער 

הפרשה סירבה לדעוך והעסיקה את הנהלת הסוכנות בכמה וכמה ישיבות. הרוב בתוכה דחה את התביעה להעמיד את "העבריינים" בפני בית דין של הקונגרס. בן גוריון הודיע כי במקרה שהשומר הצעיר לא יכיר פומבית בחובתו למנוע בעד מעשים כאלה בעתיד, יימסר הדבר לבית דין הקונגרס. 

בסופו של דבר התפרסמה בעיתונות הודעת ההנהלה המביעה צער על המקרה לבל יישנו מקרים דומים. 

ולבסוף: עדותו של מחולל השערורייה 

בתוך כל אלה ראוי להביא את גרסתו של חבר עין השופט, מי שבגינו החלה השערורייה: "היה לנו מפעל קטן למרצפות בחדרה. הייתי צריך להכין חומר לחברים לעבודה למוחרת היום, כפי שנהגתי לעשות מדי יום. והינה מופיע בחצר יהודי אחד מחדרה שבא מבית הכנסת לבדוק האם עולה עשן מהמטבח שזה סימן שעובדים. הוא ראה אותי, ניגש אליי, נעמד והתחיל לצעוק בקולי קולות בחצר. זה כל הסיפור".