אם הבגדים הם של כולם והאוכל משותף, למי שייך המכתב? ומי לא עמד בפיתוי והציץ? מוקי צור ממשיך לבחון את מקומם של המכתבים בקיבוץ
"…לפעמים, כשאני מרגישה געגוע,
אני אוהבת להסתובב בבית
ולהרגיש את הזיכרונות.
אני אוהבת את הדרך שבה הלב שלי מקשר בין פעמוני הרוח שבמרפסת לחודש יוני,
או בין הריח החזק של הכביסה שמתייבשת לבוקר יום שישי.
אני אוהבת את החדר המבולגן שלי עם הפוסטרים והתמונות על הקיר,
ואת מגירות העץ שבמטבח,
אלה עם הידיות שמתפרקות
בגלל אחי הקטן שאף פעם לא זהיר.
אני אוהבת לקום ולשמוע את הפלייליסט של אמא
שערה כבר משעה חמש,
ואת ריח הקפה השחור של אבא בכוס הזכוכית השקופה,
הכי רגילה שיש.
אני אוהבת להסתכל על אחי בזמן שהוא אוכל איזה חטיף שהוא ממש אוהב,
ואפילו את הריבים המעצבנים של אחיותיי הקטנות אני אוהבת,
גם כשכואב.
אני כל כך מפחדת לאבד את אותם זיכרונות…
…בכל ליבי אני רוצה להאמין שיום יבוא ואהיה הבית שלי עצמי.
יום יבוא ולא אפחד לעזוב
משום שלא אצליח.
אהיה הבית שלי עצמי, לפני כל אדם או מקום בעולם. אם אצליח לזכור זאת, לא משנה מי יכנס או יצא, אני אשאר בבית, כי אני הבית שלי עצמי".
אור
האם זהו מכתב? האם שיר?
זהו קטע של מכתב שכתבה נערה מכיתה י"א לחברים, להורים ולמורים, מכתב שנכתב אחרי שהוכרז על מותו של המכתב. הנערים והנערות שכתבו את המכתבים הללו לא העמיקו בתולדות המכתב וגם לא התאבלו עליו. הם לא נזקקו לא למעטפה, לא לבול, ולא לאוטו האדום.
המכתב עבר גלגולים רבים, כך גם הגעגועים אליו.
למה לייבש ביצות?
החלוץ פנחס גוברין שהיה חבר בגדוד העבודה ובקיבוץ תל-יוסף סיפר בזיכרונותיו שבקיבוץ האוהלים על התל (תל חסאן ששינה את שמו לתל יוסף) קיבל יוסק'ה מכתב. המכתב עבר דרך ארוכה, חותמות רבות היו על יד החותמת האדומה הגדולה, חותמת הדואר הסובייטי הצעיר. המכתב היה המכתב הראשון שהתקבל בקיבוץ, שלושה חודשים לאחר שהוקם על הגבעה. הידיעה שהגיע מכתב עוררה התרגשות גדולה. החלו להישמע צעקות אזעקה בעמק: הגיע מכתב! החברים החלו לרוץ מן השדות אל האוהל של המזכירות על הגבעה. יוסק'ה פתח את המעטפה כשעיניי כל החברים מרותקות אליו. הרי אף אחד לא קיבל כל ידיעה מן ההורים זה ימים רבים. יוסק'ה הבין מה קורה ובמקום לקרוא לעצמו את הכתוב החל מקריא אותו לכל החברים שהצטופפו לידו. הוא כנראה הבין שקריאה שקטה לעצמו תהיה מעשה אנוכי.
במכתב כותב אביו ששמע שיוסק'ה מייבש ביצות. הוא לא מבין, הרי גם בפינסק יש ביצות ואף אחד לא מנסה לייבש אותן. הוא גם שמע כי הקבוצה קשורה לאחד טרומפלדור והוא רוצה לדעת מי הוא אותו טרומפלדור.
האמא מוסיפה משפט של אהבה ומספרת לבנה שלפני שלושה חודשים הגיע ממנו מכתב. האבא רץ עם המכתב לבית הכנסת וקרא אותו לפני כל המתפללים. שני המכתבים, של הבן ושל האב, נקראו בפני ציבור.
מכתב פרטי או קיבוצי?
לפחות פעם אחת נוסה הרעיון של ביטול המכתבים הפרטיים. כל מכתב שהגיע לקיבוץ וכל מכתב שיצא ממנו עברו את העיניים של החברים. הרעיון בוצע אך היה זה ניסוי קצר. אחריו בהרבה קיבוצים היה תיק פתוח לקריאת כל החברים אך התיק הכיל רק מכתבים שהקיבוץ שלח ומכתבים שהקיבוץ קיבל. נפתח פתח לשאלה האם במקום שבו הבגדים הם של כולם והאוכל משותף יש לשמור על פרטיותו של החבר כשהוא כותב או מקבל מכתב?
בקורות הקיבוץ כמה מאנשי הדואר לא עמדו בפיתוי והציצו. ובקיבוץ מסוים הודיעו לחבר ששלח מכתב שבו הזמין אורח לסדר פסח, שאין מקום בסדר.
