יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 03 26 123149

למה מי אתה? עומר אמיגה, 18, חי בקומונה שהתחילה בכפר גלעדי והתפנתה לקדרים

2 דק' קריאה

שיתוף:

הגיע לקומונה מבת ים, ממשפחה הכוללת הורים, שני אחים קטנים וכלב. אוהב כדורגל, תיאטרון ולהשפיע על אחרים. כרגע בשנת שירות בנוער העובד והלומד, עוסק בהדרכה.

מה עבר עליך ב-7.10 ומאז?
לא היה לי זמן לטפל בעצמי מכיוון שכשהשבת השחורה הגיעה התפניתי עם הקומונה למרכז. שבוע לאחר מכן היינו שבוע וחצי בהתנדבות במלונות באילת. שבוע לאחר מכן עברנו למלונות בטבריה שם שהינו כחודשיים, ואני עוסק בפעילות עם הקיבוצים המפונים שהדרכנו עוד מספטמבר.
מה זה קיבוץ בעיניך?
בתור אחד שלא גדל בקיבוץ ורק שמע סיפורים, ובספטמבר התחיל לגור ולהדריך בקיבוץ, קיבוץ מבחינתי זה הקהילה לפני הכול, זה לב הארץ, זה צבר, זה משפחה אחת גדולה.
מהי תכונת האופי הכי קיבוצניקית שלך?
קהילתיות, אהבה, שקט.
ספר על אדם מהקיבוץ שתמך בך בחודשים האחרונים
כשנכנסתי לשנת שירות כל אחד מהקומונה בעצם השתייך ל"משפחה מארחת", מכיוון שכולנו רחוקים כל כך מהבית במרכז ומההורים. יש לנו את המשפחה המארחת שזוהי משפחה מהקיבוץ שתמיד אפשר ללכת אליהם ולהיות עם האחים הקטנים ״המארחים״ וגם עם האימא והאבא המארחים. ככה שגם אם אתה נשבר או סתם צריך מישהו להיות איתו הם תמיד יהיו שם בשבילך במרחק דפיקה בדלת. והאימא המארחת שלי תמיד שם אם אני צריך שיחה טובה, עצה או אפילו טרמפ.
למה אתה הכי מתגעגע בקיבוץ שממנו התפנית?
הייתי 5-4 פעמים עם בת הצוות שלי למשימה בכפר גלעדי. התלהבנו מהנופים המדהימים, מהנסיעות הארוכות, מחדר האוכל המפואר והנעורים. ואני חושב שאני הכי מתגעגע לנוף המרהיב שנשקף מהקיבוץ.

תמונה 2 למה מי
עומר והקומונה. צילומים: מהאלבום הפרטי

ספר לנו על חיי היומיום שלך במקום המגורים הנוכחי
אני ושירלי, בת הצוות שלי, מגיעים כשלוש פעמים בשבוע לאחוזת אוהלו, דרומית לטבריה, המקום המרכזי אליו כפר גלעדי התפנו בתחילת המלחמה. לאחר מכן שאר הקהילה התפצלה לקיבוצים באיזור או אפילו במרכז וחלקם אף לחוץ לארץ. בתור מדריך שמדבר איתם ואוכל איתם רוב היום רואים את הקושי בלחיות עם בני המשפחה בחדר קטן כבר כמעט חצי שנה, ולאכול את אותו אוכל קבוע בחדר אוכל, אפשר להתחרפן מזה.
אם התפנית מהקיבוץ שלך, מה גילית במקום המגורים הנוכחי שלא ידעת קודם?
שיש ירידה קטנה ושקטה לכנרת שברגעים קשים או מעייפים אפשר פשוט להיות שם ובשקט להירגע מהכול.
ספר על פרויקט התנדבות שהשתתפת בו או הובלת בחודשים האחרונים
בשבוע השני למלחמה בניתי עם עוד שלושה חברי קומונה שגרה בתוך מלון aria באילת ועשינו פעילות לילדים ולנוער. בשבוע הרביעי היינו עם נוער וילדים במלונות בטבריה, דאגנו להעביר פעולות או להיות איש שיחה למי שצריך לדבר. ועשינו עוד הרבה דברים באזור שכבר אני לא זוכר.
במבט קדימה, מה אתה מאחל לקיבוץ שלך לשנים הבאות?
אני מאחל לכפר גלעדי שרק ימשיכו להתגבש ולהתחזק כקהילה למרות המלחמה וההפרדה של המגורים.

מחשבות, תובנות, דברים שלמדת בחודשים האחרונים?
למדתי בתור מדריך שאפילו הדבר הכי קטן שאגיד, יכול לשנות עולם ומלואו של חניך.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אבי לב כבר בן 83 ולאורך שנות חייו, גם כשעבד כשכיר במשך 34 שנה ב"האחים מילצ'ן", תמיד היה חקלאי ופרדסן * לפני כחודש השיק את "לב של חקלאי" – ספר זכרונותיו, מנעוריו כחקלאי וכאחיו
10 דק' קריאה
אני כותב כמה ימים לפני יום הזיכרון לחלל צה"ל ויום העצמאות. מלא רגשות ובעקר תפילות – אני מאחל לכל החטופים לחזור הביתה מהר, שכוחות הביטחון ישמרו על השלום ועל עצמם, שכל הפצועים והמשפחות שעברו
3 דק' קריאה
במושב משֹואות-יצחק בדרום יש שתי אנדרטאות זו לצד זו – האחת לזכר הנספים בשואה והשנייה לזכר הנופלים במלחמות ישראל * אבנר חורש – מורה דרך וחבר המושב דור שני – מספר על תולדות היישוב,
6 דק' קריאה
שחקנית החיזוק בת ה־107 שבוחרת להסתכל קדימה * תמיד מעדיפה לראות את הכוס החצי מלאה  השבוע סיפר לי מושבניק שלא מזמן הוא חגג יום הולדת 70. איחלתי לו מזל טוב ושאלתי איך חגגו. בקול
3 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן