יבול שיא
הרפת והחלב
Flickr Israel Defense Forces New Pilots Receive Officer Ranks Dec 2010 1

מחסום הפחד הקיבוצי 

3 דק' קריאה

שיתוף:

הדמוקרטיה הקיבוצית בורחת לחברים מבין האצבעות והם שותקים מפחד. "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו", אמר הנשיא רוזוולט   

בשבוע שעבר ("זמן קיבוץ", 22.6.22) פורסמה כאן כתבתי "הבוס של גניגר". היא עוררה הדים. ידעתי שיש עוד קיבוצים שמצבם כמו גניגר. מתקיים בהם שלטון יחיד, או של יחידים, והם מתנהלים כ"דמוקטטורה" – חצי דמוקרטיה, חצי דיקטטורה. 

 והעיקר- לא לפחד כלל 

הקושי בסיטואציות הללו, לבד מכאב הלב והעצב שהן גורמות, הוא למצוא את הראשון שיהיה מוכן להיחשף ולדבר על כך. משהו מההתנהלות הזאת קיים גם בקיבוצי. דרישה חתומה של 80 חברים (רוב חברי הקיבוץ) מאוקטובר 2021 לקיים משטר קדנציות (היו"ר מכהנת 20 שנה), תקועה כבר חודשים. מתי שהוא אצטרך לאסוף את הכוחות כדי לכתוב על כך. לבעוט במוסכמה של "כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ".  

אני מכנה את התהליך בו שקועים הקיבוצים הללו "ילציניזציה" ע"ש נשיא ברית המועצות לשעבר בוריס ילצין, שבמהלך כהונתו, עם התפרקות האימפריה הסובייטית, החלו אנשים כוחניים ומקורבים להשתלט על נכסי מדינה ולהכתיב לה את התנהלותה. שם זאת הייתה השתלטות על נכסים. אצלנו ההשתלטות היא על התהליך הדמוקרטי, אף כי גם כאן זה נוגע בכסף, ככל שמדובר במינויים, בשיוך דירות, ביזמויות, בפרצלציה וב"אקזיטים".  

בגניגר נדרשתי למאמצי שכנוע רבים כדי שחברים יסכימו להיחשף ולדבר. אני מקווה שזה לא סימן לבאות. מתחייב להציף את הבעיות הקשות הללו. יש חברים שמדברים אתי מתוך תחושת חוסר אונים. הדיבור, הוא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, לתיקון הדמוקרטיה שהתקלקלה. 

בהקשר זה כדאי לזכור את אמירתו של נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט: "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו"; ואת אמירתו של השופט לואי ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". ואני הקטן אומר: "התשובה לרודנות – התארגנות".  

לעוף על עצמנו 

בקורס טיס הקודם, לפני כחצי שנה, פרץ מספר המסיימים הקיבוצניקים את גבול ה-10%. ארבעה מ-39 כמדומני. יותר מחלקנו באוכלוסייה. זאת הייתה סיבה למסיבה גדולה במדור "דיווחי תנועה", שמעניק לנו את מנת הדבש השבועית שממתיקה את חיינו לרגע. החדשות של המדור הזה מוגשות "במתיקות מעודנת", כמו שאומרת הפרסומת על היוגורט של שטראוס. 

בעבר הרחוק מספר בני הקיבוצים בקרב בוגרי קורס טיס נגע ב-40%. זה היה נורמלי, איש לא חגג את המאורע. זאת הייתה תקופה שבה שנתוני הבנים היו הרבה יותר גדולים והקיבוצים התמחו בגידול גיבורי חיל. מי שלא היה גיבור, נטען ברגשי אשמה. זה התבטא, למרבה הצער, גם באחוזים במספר הנופלים. 

השנה קרה לדוברות התנועה "פנצ'ר": את הקורס סיימו רק שני קיבוצניקים מתוך 36. לא משהו. דבר ראשון, את האחוז (כ-5%) לא מציינים. דבר שני מצרפים לשני הקיבוצניקים "שלושה בוגרי שנת שירות של התנועה הקיבוצית". לא קיבוצניקים, אבל על יד. הם היו בשנת שירות. נספור גם אותם. נעגל את המספרים כלפי מעלה. 

הנוהג הזה של ספירת בחורינו המצוינים שסיימו קורס טיס, הוא מגוחך וילדותי; זאת כמיהה לומר על עצמנו דברים טובים גם כשאין כל כך. מבחן הטייסים הוא השיר "12 טון" של פעם. שופוני יה נאס.  

הירידה במספר בני הקיבוצים בקורס טיס ובכל תפקיד צבאי מובחר כיום, היא תוצאה של משבר הקיבוצים על גל העזיבות שנלווה לו: פיחות במספר הלידות בקיבוצים בשנים ההן והזדקנות האוכלוסייה. שיאו של המשבר היה בסוף המילניום הקודם ובתחילת המילניום הנוכחי. אלה היו שנים שחונות מילודה. מחזורים כמעט ריקים מילדים. זה לא מעיד על חוסר תשוקה לטוס. זה מלמד מדוע אחוז בני הקיבוצים בקרב הטייסים ובשאר היחידות המובחרות ימשיך להיות נמוך בשנים הבאות. זה עניין דמוגרפי: אלה "הילדים של חורף, שנת 2003". הוריהם שעזבו בהמוניהם את הקיבוצים.  

הטבלה לא משקרת 

ובכל זאת, כדי לא לזרוע ייאוש, הנה רעיון כיצד ליצר חדשות טובות על בוגרי קורס הטיס. ההצעה היא להוריד את אחוז החסימה לצורך קבלת התואר "בן קיבוץ". גם בכנסת שוקלים עכשיו לנקוט בצעד כזה. נקבע מפתח חדש לספירת הטייסים "שלנו", ונטייב את הנתונים. נספור מבין בוגרי קורס טיס לא רק את בני הקיבוץ, אלא גם מי שהם בעלי זיקה לקיבוץ ונדרג אותם לפי עומק הזיקה. 

הנה טבלת הדירוג: 

בן קיבוץ –  100% קיבוצניק 

בוגר שנת שירות (למעט המחנות העולים ודרור ישראל) – 50%  קיבוצניק      

בוגר מחנה עבודה – 25% קיבוצניק 

קרוב משפחה בקיבוץ – 10% קיבוצניק 

התארח בצימר קיבוצי – 5% קיבוצניק 

קנה במתחם קניות קיבוצי – 3%   

כך, לא רק שיהיה לנו אחוז גבוה של מסיימי קורס, כך גם אנחנו נטוס, נעוף על עצמנו. זה כמו טיסה. 

*** 

אוברול באיסטנבול 

נסעתי לי לתורכיה, השתלתי שם שיער 

במרפאה עשו צילום של הצוואר 

חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי 

עושים טיפול וכבר חוזרים 

בבית חולים בבודרום השתילו לי כליה 

ולי הזריקו בוטוקס, אהיה יפהפיה 

חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי 

עושים טיפול וכבר חוזרים 

הכול פתוח כלל אינו יקר 

עשיתי פדיקור ובלונד בקצות שיער 

הכול כלול הכול טרי 

אצל ארדואן זה אפשרי  

לתורכיה נסעתי אכלתי שיש-קבאב 

וגם ניתוח פלסטי עשיתי לי באף 

חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי 

עושים טיפול וכבר חוזרים 

בקליניקה הייתי סתמו לי חור בשן 

ואת העור מתחו איני נראה זקן 

חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי 

עושים טיפול וכבר חוזרים 

הכול פתוח כלל אינו יקר 

עשיתי אוברול אחזור מחר 

הכול כלול הכול טרי 

אצל ארדואן זה אפשרי  

*** 

נ.ב.  

כל שעה עוד ח"כ ועוד שר מצטרפים לאלה שמבטיחים כי אצלם "האינטרס של המדינה מעל לאינטרס האישי". עוד מעט לא יישאר כאן אף אדם ישר. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אומר צביקה גזית בן ה-87 ממושב רם-און, שערך השנה ביחד עם בתו, ד"ר עירית גזית פרפנס – טרק לבסיס האם של הר האוורסט * הטרק באורך מעל 100 ק"מ ובגובה 4,500 מטר בוטל יומיים לפני ההגעה ליעד בשל סופה ומפולות שלגים
9 דק' קריאה
טיול עשיר בחוויות – עם 100 שנות היסטוריה של אחת ממושבות הברון והיחידה שנראה על שם תחנת הרכבת שבסמוך לה * בוקר עם חוויות של רכיבת אופניים, מורשת וגם אוכל לצד אומנות ועוד *תמונה ראשית: רחוב המייסדים בבנימינה.
3 דק' קריאה
תחרות "פסנתר לתמיד" – התחרות הארצית ה-17 לפסנתרנים צעירים, תתקיים בימי חג החנוכה באשדוד ■ נציגות המושבים בתחרות – דורון ניצן מניר בנים (17), עין גל ליה מגני עם (17), פריזה הראל מבצרה (16), שנהב אור מבצרה (16) ושמאלי הללי משדה ורבורג (17)  *תמונה ראשית: בתחרות "פסנתר לתמיד", התחרות הארצית לפסנתרנים צעירים. צילום: בוריס שנוביץ  תחרות "פסנתר
< 1 דק' קריאה
מתוך אמונה כי החינוך צריך להיות מחובר למרחבי הטבע, ויש בו הכוח להעניק לתלמידות ותלמידים למידה חווייתית ומשמעותית במרחב הפתוח  *תמונה ראשית: המתנדבים אורזים את המעילים והסווצ'רים לנזקקים. צילום: מיכל עובדיה  בשנים האחרונות מתבססת בבתי
2 דק' קריאה
בפשיטה על עשרות יעדים של בכירי ארגוני הפשע ועל בתי מחוללי פשיעה מרכזיים * עשרות חשודים נעצרו * ארגון "עד כאן": "אנו קוראים לכל רשויות החוק לנקוט בענישה מקסימלית, מחמירה ומרתיעה"  *תמונה ראשית: הפשיטה על בתי החשודים. צילום: משטרת ישראל  בראשון
3 דק' קריאה
האצטדיון משמש בית לאלופי ישראל ויארח תחרויות ברמה הגבוהה ביותר  *תמונה ראשית: קפיצה לרוחק באצטדיון האתלטיקה החדש. צילום: רון פרידמן  המועצה האזורית עמק חפר, משרד התרבות והספורט וכפר הנוער הדסה נעורים השלימו שיפוץ מקיף שהופך את אצטדיון האתלטיקה לאחד משלושת המתקנים המובילים בישראל בתחום. השדרוג ישמש בית לאלופי ישראל וביניהם נועם ממו, דרג'ה צ'קולה, טדסה גטהון ותחלואיני מלקה, למועדון הפועל עמק חפר באתלטיקה, ויאפשר אירוח תחרויות ברמה הגבוהה ביותר.   במרחק של 500 מטרים בלבד מקו המים, בנקודה הנחשבת לאצטדיון האתלטיקה הקרוב ביותר לים בישראל, הושלם השבוע אחד הפרויקטים המשמעותיים ביותר בספורט המקומי. במסגרת העבודות, חודשו מסלולי הריצה לחלוטין תוך שימוש בכ-240 טון של חומר סינתטי איכותי, שופצו מתקני הקפיצה והזריקה, והותאמו התשתיות לסטנדרטים המחמירים ביותר. המשמעות המיידית היא הפיכתו של האצטדיון לאחד משלושת המתקנים המרכזיים והאיכותיים בארץ.  ראשת המועצה האזורית עמק חפר, גלית שאול: "עמק חפר גאה להיות מעצמת ספורט מובילה בישראל, והשיפוץ המקיף באצטדיון הוא ביטוי נוסף למחויבות שלנו למצוינות וטיפוח דור העתיד. המתקן המחודש יעניק לספורטאיות ולספורטאים שלנו את התנאים הטובים ביותר להגיע לשיאים חדשים, לארח תחרויות ברמה הגבוהה ביותר ולהמשיך להוות בית חם ומקצועי לאלופים שבדרך. השילוב בין חינוך, ספורט וקהילה הוא מודל מנצח שבו אנו מאמינים ומטפחים כל העת."  האצטדיון משמש כביתם של ספורטאי מועדון "הפועל עמק חפר", ביניהם שמות בולטים כמו אלוף ישראל ב-800 מטר נועם ממו, והרצים למרחקים ארוכים דרג'ה צ'קולה וטדסה גטהון. ההיסטוריה של המקום מוכיחה כי תנאים טובים מצמיחים הישגים: כאן צמחו ספורטאים שהגיעו לאולימפיאדה (כמו רץ המרתון תחלואיני מלקה) וכאלו שזכו במלגות יוקרתיות בקולג'ים בארה"ב.  האצטדיון, הקרוי על שמה של המנהיגה הציונית מרלין אדית פוסט, נשיאה לשעבר של "נשות הדסה" ממשיך את חזונה לאפשר לכל נער ונערה להתאמן בתנאים של מקצוענים. כעת, עם רוח גבית מהים ומסלול חדש ומהיר, הספורטאים של עמק חפר מוכנים לשבור את השיאים הבאים. 
< 1 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן