הדמוקרטיה הקיבוצית בורחת לחברים מבין האצבעות והם שותקים מפחד. "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו", אמר הנשיא רוזוולט
בשבוע שעבר ("זמן קיבוץ", 22.6.22) פורסמה כאן כתבתי "הבוס של גניגר". היא עוררה הדים. ידעתי שיש עוד קיבוצים שמצבם כמו גניגר. מתקיים בהם שלטון יחיד, או של יחידים, והם מתנהלים כ"דמוקטטורה" – חצי דמוקרטיה, חצי דיקטטורה.
והעיקר- לא לפחד כלל
הקושי בסיטואציות הללו, לבד מכאב הלב והעצב שהן גורמות, הוא למצוא את הראשון שיהיה מוכן להיחשף ולדבר על כך. משהו מההתנהלות הזאת קיים גם בקיבוצי. דרישה חתומה של 80 חברים (רוב חברי הקיבוץ) מאוקטובר 2021 לקיים משטר קדנציות (היו"ר מכהנת 20 שנה), תקועה כבר חודשים. מתי שהוא אצטרך לאסוף את הכוחות כדי לכתוב על כך. לבעוט במוסכמה של "כביסה מלוכלכת לא מכבסים בחוץ".
אני מכנה את התהליך בו שקועים הקיבוצים הללו "ילציניזציה" ע"ש נשיא ברית המועצות לשעבר בוריס ילצין, שבמהלך כהונתו, עם התפרקות האימפריה הסובייטית, החלו אנשים כוחניים ומקורבים להשתלט על נכסי מדינה ולהכתיב לה את התנהלותה. שם זאת הייתה השתלטות על נכסים. אצלנו ההשתלטות היא על התהליך הדמוקרטי, אף כי גם כאן זה נוגע בכסף, ככל שמדובר במינויים, בשיוך דירות, ביזמויות, בפרצלציה וב"אקזיטים".
בגניגר נדרשתי למאמצי שכנוע רבים כדי שחברים יסכימו להיחשף ולדבר. אני מקווה שזה לא סימן לבאות. מתחייב להציף את הבעיות הקשות הללו. יש חברים שמדברים אתי מתוך תחושת חוסר אונים. הדיבור, הוא תנאי הכרחי, גם אם לא מספיק, לתיקון הדמוקרטיה שהתקלקלה.
בהקשר זה כדאי לזכור את אמירתו של נשיא ארה"ב פרנקלין דלאנו רוזוולט: "אין לנו לפחד מדבר, לבד מהפחד עצמו"; ואת אמירתו של השופט לואי ברנדייס: "אור השמש הוא חומר החיטוי הטוב ביותר". ואני הקטן אומר: "התשובה לרודנות – התארגנות".
לעוף על עצמנו
בקורס טיס הקודם, לפני כחצי שנה, פרץ מספר המסיימים הקיבוצניקים את גבול ה-10%. ארבעה מ-39 כמדומני. יותר מחלקנו באוכלוסייה. זאת הייתה סיבה למסיבה גדולה במדור "דיווחי תנועה", שמעניק לנו את מנת הדבש השבועית שממתיקה את חיינו לרגע. החדשות של המדור הזה מוגשות "במתיקות מעודנת", כמו שאומרת הפרסומת על היוגורט של שטראוס.
בעבר הרחוק מספר בני הקיבוצים בקרב בוגרי קורס טיס נגע ב-40%. זה היה נורמלי, איש לא חגג את המאורע. זאת הייתה תקופה שבה שנתוני הבנים היו הרבה יותר גדולים והקיבוצים התמחו בגידול גיבורי חיל. מי שלא היה גיבור, נטען ברגשי אשמה. זה התבטא, למרבה הצער, גם באחוזים במספר הנופלים.
השנה קרה לדוברות התנועה "פנצ'ר": את הקורס סיימו רק שני קיבוצניקים מתוך 36. לא משהו. דבר ראשון, את האחוז (כ-5%) לא מציינים. דבר שני מצרפים לשני הקיבוצניקים "שלושה בוגרי שנת שירות של התנועה הקיבוצית". לא קיבוצניקים, אבל על יד. הם היו בשנת שירות. נספור גם אותם. נעגל את המספרים כלפי מעלה.
הנוהג הזה של ספירת בחורינו המצוינים שסיימו קורס טיס, הוא מגוחך וילדותי; זאת כמיהה לומר על עצמנו דברים טובים גם כשאין כל כך. מבחן הטייסים הוא השיר "12 טון" של פעם. שופוני יה נאס.
הירידה במספר בני הקיבוצים בקורס טיס ובכל תפקיד צבאי מובחר כיום, היא תוצאה של משבר הקיבוצים על גל העזיבות שנלווה לו: פיחות במספר הלידות בקיבוצים בשנים ההן והזדקנות האוכלוסייה. שיאו של המשבר היה בסוף המילניום הקודם ובתחילת המילניום הנוכחי. אלה היו שנים שחונות מילודה. מחזורים כמעט ריקים מילדים. זה לא מעיד על חוסר תשוקה לטוס. זה מלמד מדוע אחוז בני הקיבוצים בקרב הטייסים ובשאר היחידות המובחרות ימשיך להיות נמוך בשנים הבאות. זה עניין דמוגרפי: אלה "הילדים של חורף, שנת 2003". הוריהם שעזבו בהמוניהם את הקיבוצים.
הטבלה לא משקרת
ובכל זאת, כדי לא לזרוע ייאוש, הנה רעיון כיצד ליצר חדשות טובות על בוגרי קורס הטיס. ההצעה היא להוריד את אחוז החסימה לצורך קבלת התואר "בן קיבוץ". גם בכנסת שוקלים עכשיו לנקוט בצעד כזה. נקבע מפתח חדש לספירת הטייסים "שלנו", ונטייב את הנתונים. נספור מבין בוגרי קורס טיס לא רק את בני הקיבוץ, אלא גם מי שהם בעלי זיקה לקיבוץ ונדרג אותם לפי עומק הזיקה.
הנה טבלת הדירוג:
בן קיבוץ – 100% קיבוצניק
בוגר שנת שירות (למעט המחנות העולים ודרור ישראל) – 50% קיבוצניק
בוגר מחנה עבודה – 25% קיבוצניק
קרוב משפחה בקיבוץ – 10% קיבוצניק
התארח בצימר קיבוצי – 5% קיבוצניק
קנה במתחם קניות קיבוצי – 3%
כך, לא רק שיהיה לנו אחוז גבוה של מסיימי קורס, כך גם אנחנו נטוס, נעוף על עצמנו. זה כמו טיסה.
***
אוברול באיסטנבול
נסעתי לי לתורכיה, השתלתי שם שיער
במרפאה עשו צילום של הצוואר
חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי
עושים טיפול וכבר חוזרים
בבית חולים בבודרום השתילו לי כליה
ולי הזריקו בוטוקס, אהיה יפהפיה
חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי
עושים טיפול וכבר חוזרים
הכול פתוח כלל אינו יקר
עשיתי פדיקור ובלונד בקצות שיער
הכול כלול הכול טרי
אצל ארדואן זה אפשרי
לתורכיה נסעתי אכלתי שיש-קבאב
וגם ניתוח פלסטי עשיתי לי באף
חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי
עושים טיפול וכבר חוזרים
בקליניקה הייתי סתמו לי חור בשן
ואת העור מתחו איני נראה זקן
חשבתי לעצמי שכל זה אפשרי
עושים טיפול וכבר חוזרים
הכול פתוח כלל אינו יקר
עשיתי אוברול אחזור מחר
הכול כלול הכול טרי
אצל ארדואן זה אפשרי
***
נ.ב.
כל שעה עוד ח"כ ועוד שר מצטרפים לאלה שמבטיחים כי אצלם "האינטרס של המדינה מעל לאינטרס האישי". עוד מעט לא יישאר כאן אף אדם ישר.
