יבול שיא
הרפת והחלב
ענף היענים בקיבוצים

עלייתו ונפילתו של ענף היענים בקיבוצים

4 דק' קריאה

שיתוף:

כחלק מהרצון לחזק את הכלכלה בקיבוצים החליטו בשנות ה-80 של המאה שעברה לפתח את ענף היענים. קיבוצי עמק הירדן לא טמנו את ראשם בחול ולקחו חלק מרכזי בגידול המיוחד הזה 

ענף היענים בקיבוצים

חוות היענים הראשונה בארץ הוקמה על ידי צופיה ומייק ון חרבנברוק בחבל הבשור בנגב ב-1980. באמצע שנות ה-80 עלה מאוד הביקוש למוצרי יען, והוקמו בישראל עוד ועוד חוות גידול.

בתקופת השיא, סביב שנת 2000, פעלו בארץ לא פחות מ-20 חוות יענים. ארבע התאגדויות שונות גידלו כ-25 אלף יענים, המובילה שבהן הייתה "צמח יענים" בה היו חברים עשרה קיבוצים מעמק הירדן, והיא היוותה כ-70% מהענף. 

למנהל התאגיד של עמק הירדן נבחר יעקב אור (קפוצ'ו) (77) מעין גב, בוגר הפקולטה לחקלאות. זה התחיל באמצע שנות ה-80 בהאון, נזכר קפוצ'ו, כחווה תיירותית. בשלב מסוים החליטו לעשות קפיצת מדרגה ולהפוך את זה לעסק מסחרי אזורי.

בהיותי מרכז המשק התנגדתי תחילה למהלך (לא סמכתי על החבר'ה מהאון) ואז באו אלי דוד אבן-הר ולוי חופש, מנכ"ל צמח מפעלים, וביקשו שאכנס לשלב ההקמה והניהול של העסק.

התלבטתי בין ניהול "צמח תערובות" ליענים, ומאחר ואני בא מתחום בעלי החיים (רפתן בעברי) העדפתי את היענים. לתאגיד הצטרפו המשקים האון, אשדות יעקב איחוד ומאוחד, מעגן, אלומות, גנוסר, חוקוק, תל-קציר, ומאוחר יותר עין- גב.

מהאון, שם הוקמה המדגרה, העבירו אפרוחים לחוות השונות, עשר במספר, ובהן חוות קיבוץ רגבים, ליד חדרה. רוב המשקים ה"גדולים" בעמק הירדן, בהם אפיקים, בית זרע, דגניות, כנרת ושער הגולן, נותרו בחוץ.

הנחת הבסיס להקמת הענף הייתה ביקוש הולך וגובר לעורות אקזוטיים כאשר במזרח הרחוק היו מוכנים לשלם עבור עורות כאלה (מהם יצרו חפצי נוי יוקרתיים כמו ארנקים ונעליים) סכומי עתק. על בשר לא דיברו עדיין כלל.

נכנסתי לתפקיד מנהל התאגיד של עמק הירדן בשלב הקמת החוות, מתאר קפוצ'ו, כאשר היעד הוא לתעש את הענף ולהפכו למשמעותי וגדול. כבר בשלבים הראשונים זיהינו שיש לנו בעיה רצינית בנושא ביּות החיות, שרגילות לחיות בטבע, במרחבים הפתוחים.

לגדל יענים בשטחים קטנים יחסית ובתנאי צפיפות כמו שלנו, היה הימור גדול והתוצאות היו רחוקות מאלה של דרום הארץ, שם גידלו יענים בשטחים בני עשרות דונמים. הצוות המקצועי כלל וטרינר (ד"ר אודי אשש משדה נחום), נתי אייזיק מחוקוק כמנהל מקצועי ואמנון וייסברון ממעגן כאיש ביצוע.  

ניסוי וטעייה 

דני קמפי (72) מקיבוץ האון היה המדגיר הראשי של תאגיד צמח יענים: "ענף היענים בשנות השמונים היה בחיתוליו", אומר קמפי, "כאשר הדגרה של ביצי יען היה תחום לא מוכר.

עבדנו עם חוקרים מאוניברסיטת תל אביב לגבי אופן ההדגרה של ביצי יען, מה מידת הרטיבות הנחוצה וכו', ודרך ניסוי וטעייה הגענו להדגרה טובה מאוד עם שרידות של למעלה מ-80%.

האפרוחים שבקעו נשלחו לאימון במשקים, וכך החל הענף להתפתח. באופן אישי אהבתי מאוד את הענף, ששילב מחקר ועבודה עם בעלי חיים, למרות שלקח ממני הרבה שעות עבודה והותיר לי מעט שעות שינה.

בהמשך, כאשר החלה מכירת הביצים, ארזנו כל ביצה באריזה מיוחדת ושלחנו לחו"ל. ההמשך ידוע. מחירי העורות צנחו פלאים ובמקומם צצו חיקויים זולים ששברו את השוק. עם סגירת הענף נסגרה גם שלוחת התיירות של האון ולא נותר יען אחד לרפואה".             

קפוצ'ו: "בהינתן שרוב החוות שלנו שכנו על שטחים שוליים, אחוז תמותת האפרוחים היה גבוה למדי והיקף ההטלה אף הוא היה נמוך יחסית. תמותת האפרוחים הלכה והתגברה גם בשל וירוס שלא היה מוכר עד אז בארץ שבהמשך נמצא לו חיסון.  

צידו השני של המטבע דווקא שיחק לטובתנו". "באמצע שנות ה-90", מתאר קפוצ'ו, "פורסם בקרב מגדלי הבקר בארה"ב תחשיב כלכלי אופטימי במיוחד באשר לגידול יענים לתעשיית העורות האקזוטיים, שהצביע על פוטנציאל רווח עצום בהשוואה לגידול פרות.

החוואים האמריקנים הבינו את גודל השעה וביקשו לרכוש ביצי יען בכל מחיר ומכל הבא ליד, כאשר ישראל הפכה ליעד מועדף.  

חוות היענים בעמק, שהתקשו להתגבר על מחלות הילדות, נהנו לפתע מביקוש מטורף שהניב להן רווחים חלומיים. לפתע הוצפנו במשלחות", נזכר קפוצ'ו, "שהגיעו מכל מיני חורים בארה"ב ולמרות שחדשות לבקרים העלינו את המחיר, לא שמענו תלונות.

מחיר ביצת יען בבורסה האמריקנית האמיר אז ל-50 דולר ויותר. 'ביצי זהב'. בדיעבד נראה שהתלהבנו קצת יותר מדי וחתמנו חוזי אספקה על כמויות ביצים גדולות בהרבה ממה שידענו לייצר. חשוב לי להדגיש שההכנסות ממכירת הביצים לארה"ב לא נשארו בתאגיד, והועברו למשקים עד האגורה האחרונה".  

דוקטור אודי אשש (63, שדה נחום) היה הווטרינר של צמח יענים. "גידול יענים בשנות ה-90 של המאה שעברה היה תחום חדש ולא מוכר בארץ" אומר אשש,"שהווה עבורי את גר ממדרגה ראשונה ודרש התמודדות עם מצבים מורכבים שלא נלמדים בבית ספר לרפואה."

השוני העיקרי היה בכך שיען אינה חיית משק קלאסית, אלא חיית בר הנעה בסוואנות של אפריקה, וזה אילץ אותנו להתמודד עם ממשק שונהלחלוטין מזה של בקר או עופות. עם הזמן והניסיון המצטבר, פתרנו את רוב בעיות האקלום, הגענו לשרידות סבירה, וניתן היה להצליח מבחינה כלכלית, אלמלא המשבר הגדול שהביא לצניחת מחירים עולמית ובהמשך לחיסול הענף".  

              
"וכשנגמר הבום הגדול של הביצים שנמשך כשנתיים", ממשיך קפוצ'ו, "התחלנו לעבוד על הדבר האמיתי לשמו הוקם ענף היענים בישראל, שהוא שוק העורות האקזוטיים. אלא שכאן ארעה טעות גדולה מאוד", מודה קפוצ'ו, "שלא לקחנו בחשבון את המשבר הכלכלי שהחל לפקוד את דרום מזרח אסיה ושעתיד היה למשוך את כלכלת יפן חזק למטה, למה שיכונה לימים העשור האבוד.

פיצוץ בועת הנדל"ן ביפן הביא לקריסה כלכלית ארוכת טווח וממחיר מטרה מבטיח של 500-600 דולר, צנח עור היען צניחה חופשית ל-70-80 דולר. 

אם עוד היו לנו אשליות שמדובר במשבר זמני שבעקבותיו תבוא התייצבות, הרי שטעינו בגדול. במשבר רק הלך והחריף. אם לא די בכך, נכנסו לתמונה הארגונים הירוקים למען הסביבה שצברו כוח, והלחץ שלהם השפיע מאד על יפן, שם עלתה המודעות לנושא איכות סביבה באופן דרמטי". 

על השחיטה 

אפיק נוסף היה שוק הבשר. "דרך סיעורי מוחות", אומר קפוצ'ו, "הגענו בדרך לא דרך למשחטות בדרום אפריקה של שנות האפרטהייד, שהיו מתחמים סגורים ומסוגרים, והבאנו לכאן את כל הידע הרלוונטי.

הייתה זו פעולת ריגול נוסח חסמבה שתוכננה עד הפרט האחרון ובעקבותיה תוכננו חדרי קירור ואולם פרוק ענק. איתרנו מקום מתאים (סמוך לתל קציר).

רכשנו מהמנהל את הקרקע בסכום נאה, ויצאנו לדרך עם מפעל לעיבוד בשר יענים משוכלל ומתקדם שעלותו הייתה כשלושה מיליון דולר, שאפשר לנו לעמוד בתקנים המטורפים של השוק האירופי והאמריקני.  

עשינו פרסום לבשר היען (שנחשב דל כולסטרול) ולאופן הבישול שלו, ולשם כך גייסנו שף ידוע (צחי בוקשתתר), מהלך שיווקי חדשני שעלה לנו הרבה כסף.

אלא שהסתבר שליען יש מעט מאוד בשר מַכיר (מלשון מכירה) יחסית לגודלו, וגידול יען לבשר בעלויות הגבוהות שלנו בהשוואה לדרום אפריקה (בעיקר עבודה ומזון) הפך אפיק זה לפחות כדאי משחשבנו".  

"לאורך כל תקופת המשבר" אומר קפוצ'ו, "נקטנו בצעדי התייעלות משמעותיים. בין השאר החלטנו לרכז את כל חוות הרביה, עשר במספר, לחווה שהקמנו במורדות רמת סירין על שטח של 160 דונם ובאקלים דומה לזה של דרום אפריקה. 

כאשר הבנו שמשבר העורות האקזוטיים איננו פתיר אלא רק מחריף, והבשר לא מתרומם לגבהים שציפינו, לקחתי את מנהל "צמח מפעלים" דאז (אליהו ליש ז"ל) לסדרת פגישות בצרפת, דרום אפריקה ויפן ואחריהן הגענו למסקנה שאין מנוס מהחלטה על סגירת הענף". 

ד"ר אשש: "פתחנו מערך שיווק בשר מודרני ומשוכלל, בעקבותיו קיבלנו אישור לשווק בשר טרי באירופה עם רמת כשרות בריאותית מאוד גבוהה תחת פיקוח מלא, וחיי מדף של 60 יום מרגע הצינון ועד הגשתו לשולחן".  

"הירוקים לא עצרו שום דבר". מוסיף אשש. "שחיטה היא אמנם לא פינת ליטוף, אבל לא נקטנו בשיטות אכזרית יותר משחיטות אחרות. 

ברמה האישית, זו הייתה תקופה מאתגרת וייחודית עבורי, אבל זה נגמר ויש דברים אחרים שמאתגרים לא פחות".

בגדול, ניתן לומר, שהגידול המסחרי הקלאסי בתחום בעלי החיים כמו רפת, עופות או חזירים, עבר תהליכים גנטיים שמאפשרים גידול מאוד יעיל עם מינימום פגיעה בבעלי חיים, והיום העולם כבר לא צועד בכיוון של פיתוח ענפי בעלי חיים אקזוטיים דוגמת יענים".  

ד"ר אשש עובד היום בחברה ביולוגית בינלאומית כאחראי על תחום ההדרכה והשיווק והוא בעליה של מרפאה וטרינרית בשדה נחום. 

איך הרגשת במציאות של ענף שהולך ונסגר 

קפוצ'ו: "היו שהאשימו אותי במצב ואף הרחיקו לכת ודיברו על הונאה, למרות שהכל היה שקוף והמגדלים קיבלו אינפורמציה שוטפת. היו עלי לא מעט התנפלויות, אבל לא ברחתי מאחריות, ולקחתי הכל על עצמי. 

מה שפגע בי היא העובדה שאותם אלה 'שהיו מסביב' (כוונתו לאנשי 'צמח מפעלים אזוריים', א.ר.) 'ברחו', והיחיד שנשאר לצידי היה מנהל 'צמח מפעלים' אליהו ליש ז"ל מקבוץ כנרת. עבורי זו הייתה חוויה מאלפת לעבוד עם אנשים שנתנו את הנשמה להצלחת הענף. 

קפוצ'ו סבור גם היום, שדינו של ענף היענים היה להיסגר, בלא קשר למשבר הכלכלי, וזאת על רקע פעילות "הירוקים" שהסבה לענף נזק תדמיתי עצום. "יש לי קשר עד היום עם מגדלים בדרום אפריקה שאומרים שגם אצלם העסק דועך, למרות שעלויות הגידול שלהם נמוכות בהרבה משלנו".  

קפוצ'ו, אב לשלושה וסב לשבעה נכדים, הגיע לעין-גב ב-1965במסגרת גרעין השלמה ישראלי ומילא תפקידי ניהול רבים, בהם מרכז משק וגזבר. כגימלאי הוא מקפיד לשחות מדי יום כקילומטר במי הכנרת וליהנות מהנוף המרהיב הנשקף ממרפסת ביתו.      

יש משהו שאתה מצטער עליו?  

"אני מצטער על כך שבשום בדיקה כלכלית שעשינו, לא לקחנו בחשבון שעור יען יכול להפוך למוצר בנאלי שלא מעניין מבחינת המחירים. אף אחד לא לק בחשבון נפילה מ-600 ל-80 דולר וזה טפח לנו בפנים. ועוד משהו: על אף טענות שהושמעו נגדי בתוך המערכת, עמדתי על כך שלא נחזיק בארגון שום רזרבה ליום סגריר ונעביר את מלוא התמורה למשקים. את זה כולם שכחו".  

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

5-15/6/2024, רחבי עמק יזרעאל תמונה ראשית: שלמה ארצי – צילום: גיא סידי בחג השבועות, המועצה האזורית עמק יזרעאל מציינת 23 שנים לאירועי "חלב ודבש" עם מופעים מוזיקליים של מיטב היוצרים.ות והמבצעים.ות בארץ ופעילויות מגוונות
3 דק' קריאה
איתן בן צבי, בן 43 מקיבוץ נצר סירני, נשוי ליעל ואב ל4 בנים נכנס החודש באופן רשמי לתפקיד מזכ"ל התנועה החדשה בשומר החדש. במסגרת תפקידו יפעל למען כ-20 אלף חניכים וחניכות מ-22 מועצות אזוריות,
2 דק' קריאה
אורי רונן מאור הנר ולהקתו הפולק סטונרס בשיר שנכתב ממשבר אישי וקיבל משמעות חדשה בעקבות אירועי 7 באוקטובר In my wildest dreamsI never imagined That I׳ll be the onethat standsChildren are running,Mothers are hidingAnd
3 דק' קריאה
הרבש"צ דן אסולין ז"ל וטל ממן ז"ל, מכיתת הכוננות של מבטחים נהרגו בגבורה בקרב מול המחבלים שפרצו ליישוב. עימם נהרגו: איתי נחמיאס ז"ל, גיל אביטל ז"ל וליאור בן יעקב ז"ל מישע * אביו של
11 דק' קריאה
ב-1942 נוסד המכון ללימודי החקלאות של האוניברסיטה העברית, מה שלימים הפך לפקולטה לחקלאות ברחובות * איזה גלגולים עברו על הפקולטה לחקלאות? כיצד לימדו ולמדו בפקולטה למרות השתתפות המרצים והסטודנטים במלחמות ישראל – ומהי תרומתה
12 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן