יבול שיא
הרפת והחלב
חגיגות 120 למושב אילניה

חגיגות 120 שנה לאילניה (סג'רה) 

4 דק' קריאה

שיתוף:

המושבה שהחלה לפעול כחוות סג'רה לפני 120 שנה, שרדה קרבות עזים במלחמת העצמאות וב-1957 הפכה למושב * בשבוע שעבר חגגו מאות מוזמנים, אורחים וחברי המושב 120 להקמתה של אילניה 

בשבוע שעבר חגגו תושבי מושב אילניה (סג'רה, בערבית: אילן) אשר במועצה האזורית גליל תחתון – 120 שנה להקמת היישוב, שבתחילה הוקם כחווה, אחר כך כמושבה ובהמשך הפך למושב. החגיגות התקיימו ב"גן השומר" שבכניסה למושב, בנוכחות מאות אורחים, מכרים, חברים וכמובן תושבי ותושבות אילניה. 

בשנת 1899 נרכשו 17 אלף דונם מאדמות הכפר הערבי סג'רה ע"י יק"א במטרה להקים מרכז להכשרה חקלאית לעולי העליה השנה ומרכז שירותים למתיישבי הגליל. מנהל החווה הראון, חיים מרגליות קלוריסקי, השתמש במבנה החאן (מבנה בו התארחו אורחים עוברי דרך וקיבלו מחסה ומזון לסוסי הכרכרות) כבסיס להקמת החווה, היא חוות סג'רה. 

בשנת 1902 הפכה סג'רה למושבה ועבדו בה אנשי העליה השניה בחקלאות ובשמירה, ביניהם היו מניה שוחט, יוסף וייץ ודוד בן גוריון. ב-1909, בחג הפסח הוקמה באילניה אגודת השומר, כוח ההגנה הראשון המאורגן בארץ, בחוות השומר (כיום ממוקמת בתוך הבסיס הצבאי). בתחילת ה-120 הגיעו למושבה משפחות של סובוטניקים (גרי צדק) וביניהם: משפחת קורקין, פרוטופופוב, ניצ'ייב, מטביוב וסזנוב. למרות הקשיים הצליחו, בהיותם חסונים ובעלי ניסיון בחקלאות, לנטוע שורש במקום. מרבית המשפחות עזבו את היישוב. כיום, בחצר שמואלי – משק פרוטופופוב נערכים סיורים על תולדות גרי הצדק בארץ ישראל בכלל ובסג'רה. 

במהלך מלחמת העצמאות עמדה סג'רה במורד של קרבות עזים כנגד כוחות צבא ההצלה של קאוקג'י, וכן ערביי נצרת והכפר סג'רה. כיבוש אילניה פירושו היה שליטה על הצומת והכבישים המובילים לטבריה והגליל (היום צומת גולני). חיילי חטיבת גולני ספגו בקרב אבידות קשות, כאשר תושבי אילניה נלחמו עימם וסייעו להם באספקה. לבסוף, ב-6 במאי 1948, נכבש הכפר הערבי סג'רה ע"י גדוד 12 של גולני. בקרב נהרגו 20 מתושבי הכפר הערבי סג'רה ושאר תושביו ברחו. בתי הכפר ובהמשך החאן נהרסו ע"י כוחות צה"ל. בשנת 1957 הפכה אילניה למושב, שקלט תושבים נוספים. 

אגודת השומר
אנשי אגודת השומר (1910). הארכיון הציוני 

ניצן פלד, ראש המועצה גליל תחתון, בירך: "אמר בן גוריון, 'מעשרה קבים של יופי הררי שירדו על ארץ ישראל, נטלה סג'רה 9 קבים' ומי אני שאתווכח איתו. בן גוריון תיאר בצורה רומנטית ופיוטית את כל הנוף שסבב פה ואת המושבה, וזה רק אומר עד כמה בן גוריון היה קשור פה, למקום.  

"אנחנו נמצאים פה באיזשהו מעמד בכל זאת שהוא במיקרה גם סיום של חמש שנים שלנו במועצה, ואני כן רוצה להגיד תודה, תודה לחברים של המושב, גם לתושבים ובעיקר לחברי הוועד המקומי על עבודה משותפת לאורך השנים ותודה ולכל החברים שעוזרים ופועלים למען המועצה שלנו, זה לא מובן מאליו.  

"המקום הזה כל כך מיוחד, מושבה שהתפתחה עם השנים למושב, זה אתגר לא קטן במיוחד בתחום התכנון, ובכל זאת אני מאחל לנו שבחמש השנים הבאות, כל התוכניות שקידמנו בשנים האלה באמת ישאירו מה שנקרא Foot on ground בשטח, גם בתב"ע של המושב, גם בתב"ע של המושבה, גם בהרחבה. תראו מה קורה עם המעיין של סג'רה שעכשיו הולך לקראת פיתוח ושימור ועד סוף השנה העבודות על כביש 65 כבר אמורות להתחיל ואני מאחל לכולנו ערב נעים והצלחה לכולם." 

יור הוועד אורית עזרא עבו
אורית עזרא עבו, יו"ר הוועד המקומי של אילניה. צילום: טלי זגורי עבו 

אורית עזרא עבו, ראשת הוועד המקומי באילניה אמרה: "מדינת ישראל נמצאת בתקופה מורכבת ומטלטלת. העובדה כי אנחנו זוכים הערב לחגוג 120 שנות ריבונות אינה מובנת מאליה וממלאת את כולנו בתחושה של נחת, הודיה וגאווה, את הכוחות המשותפים ואת עצמת הקהילה. זו אותה עצמה שכבר 120 שנה מנצחת כל קושי, מכשול ואתגר ועם הפנים קדימה לכיוון של פריחה, צמיחה והתחדשות.  

"לפני שאנחנו עוברים לחלק האמנותי של הערב אני רוצה להגיד תודה לכל האנשים היקרים שבאו לחגוג איתנו, לראש המועצה שלנו, ניצן פלג, מנכ"ל המועצה נפתלי, סגן ראש המועצה אופיר, לאורחים היקרים, המשפחות היקרות, מנהלי המחלקות השונות במועצה האזורית וכמובן כל תושבי ותושבות המושב – הלב הפועם והחם שהופך את אילניה לכל כך נדירה ומיוחדת.  

ריקודים בחגיגות ה 120 לאילניה
ריקודים במהלך חגיגות ה-120 להקמת אילניה. צילום: אורית עזרא עבו 

"ובהזדמנות זו תודה ענקית לכל מי שתרם להצלחת הערב הזה, כל אחד ואחת תרמו בדרך שלהם להצלחת האירוע, החל מחברי הוועד המקומי, רכזת הקהילה לנו, אנג'לינה רויזר, ועד האגודה, הוועדות השונות, תושבי אילניה היקרים והמועצה. כולם ביחד שילבו כוחות ובשיתוף פעולה מעורר השראה הוכיחו שצדק בן גוריון, מראשוני חלוצי סג'רה, כאשר טבע את הביטוי: 'היסטוריה לא כותבים – היסטוריה פשוט עושים'.  

"אסים בשיר שכבש את המדינה והרטיט כל כך הרבה לבבות: 'אבי חלם והתפלל לחיות בארץ ישראל, היום ילדי שואל אותי שואל – מה הסיפור של ישראל? כאן זה בית, כאן זה לב ואותך אילניה אני לא עוזב, אבותינו שורשים ואנחנו הפרחים, המנגינות – שבת אחים ואחיות'. שיהיה לנו ערב מהנה ומרתק ושוב תודה גדולה לכולם." 

בהמשך בירכו אריה רף ואירית גמליאל, נציגי וועד האגודה, רחל גמליאל, שיצגה בערב החגיגי את החברים הוותיקים באילניה וד"ר אסתי יענקלביץ, היסטוריונית ותושבת אילניה, שדיברה על ההיסטוריה המדהימה של המושבה. 

בתום הברכות נערך מופע מרתק שהועלה על ידי חברי אילניה וילדיהם. המופע שיחזר את תולדות אילניה בשילוב שאלות של בני נוער ועוד ועוד. 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן