פרויקט קיבוצי מיוחד לחודש הספר העברי
בין נפילות הטילים, האזעקות מקפיצות הלב והמערכה המתעצמת באיראן, מתקיים בחודש יוני באופן מסורתי, שבוע הספר העברי שכבר מזמן הפך לחודש שלם.
כיוון שלא ניתן לטייל בין דוכני ספרים ולבקש המלצה, או אפילו חתימה מסופר נערץ, אספנו עבורכם מקבץ ספרים שנכתבו על ידי חברי וחברות קיבוצים, חלקם מספרים את סיפורי ההוויה הקיבוצית בימים אלה ובימים אחרים וחלקם מפליגים למחוזות דמיון שונים. והעיקר שרוח היצירה עוד פועמת בנו והקריאה תחזק את ליבנו.
משורר של שורש ותרבות
עודד פלד מכפר הנשיא חוגג 75
עו"ד יוסי עבאדי, יזרעאל
חברים, בני משפחה, אנשי קיבוץ, משוררים ואנשי רוח התכנסו בחלל האינטימי של "מקום לשירה" (סירקין 5, חיפה) לחגוג את יום הולדתו ה-75 של המשורר, המתרגם, איש הרוח ואיש קיבוץ כפר הנשיא – עודד פלד, אחד הקולות הבולטים, הצלולים והעקביים בשירה העברית בת זמננו. האולם היה מלא עד אפס מקום, והשירה, שירתו, המרכז, הלב הפועם של האירוע, שכולו אהבה למילים, והוקרה לדרכו הייחודית של פלד כיוצר, מתרגם, חבר קיבוץ ומחנך.
פלד, חבר קיבוץ כפר הנשיא, הוא משורר שחייו ויצירתו שזורים זה בזה והוא מהיוצרים החשובים והצנועים שצמחו בקיבוצים. שיריו, החורגים מעבר לפרוזדור הספרותי, נוגעים בעדינות ובדיוק ברקמות הדקות של החיים – בין טבע וזמן, בין השפה לעולם, בין המולדת לאוניברסלי. שפתו מהדהדת את הקיבוץ שבו חי עם השקט של הצפון וניחוחות גן הירק, יחד עם קולות ניו יורק, יערות גשם ודפי ספרים שאהב לתרגם.
שירתו נטועה בקרקע הקיבוצית ובנופי עמק החולה, אך גם חובקת עולם. היא מצליחה לשלב בין פשטות לבין תחכום, בין עברית יומיומית לבין הדהודים מן התנ"ך, המיסטיקה היהודית, והשירה המודרנית. זהו קול נדיר, של משורר שמקשיב למציאות ולשפה, ומביא את קולו האישי מתוך ענווה, דיוק ואהבת אמת למילה הכתובה.
באירוע השתתפו גם המשוררים דודו פלמה ופרופ’ רפי ויינכרט, שהקריאו משיריו של פלד ונשאו דברים נרגשים על תרומתו העקבית ורבת השנים לשירה הישראלית. קטעים מתוך ספריו – קדיש, מכתבים לברגן בלזן, 15 סונטות גשם מטורפות, שלום רב שובך ארץ נחמדת, לילה כנעני ואחרים – הוקראו אל מול קהל מרותק, ונגעו ללב כל מי שהאזין. כל שיר כמו לכד את הדקות והעומק האנושי שפלד מיטיב להאיר.
ראוי לפרס ישראל
פלד אינו רק כותב, הוא גם מתרגם רב השפעה. תרגומיו לשירה ולספרות האמריקאית – ובמיוחד לוולט ויטמן, אלן גינזברג, וויליאם קרלוס ויליאמס, וסול בלו, הביאו את קולותיהם הגדולים של המאה ה-20 לקוראי העברית, תוך שמירה על רוח המקור, ועל ניגוניהם המדויקים בשפה רעננה, רגישה ונאמנה. תרגומיו הם נדבך מרכזי במפגש של התרבות הישראלית עם העולם.
לא מדובר רק ביוצר חשוב, אלא בדמות תרבותית שמהווה עוגן של יציבות, עומק ויושרה. קולו של פלד חשוב במיוחד בעידן שבו הרעש גובר על ההקשבה. לכן, אין זה מפתיע שרבים כבר אומרים בקול רם את מה שרבים אחרים חושבים בלב: עודד פלד ראוי לפרס ישראל. לא ככבוד סמלי בלבד – אלא כהכרה ממשית בפועלו האמנותי והתרבותי, ובתרומתו ארוכת השנים לחברה הישראלית ולשפה העברית.
בוקסה שיר
עֶרֶב יוֹרֵד
עֶרֶב יוֹרֵד. צִלְלֵי גְמָלִים סְגוּלִים
נוֹשְׁקִים לְקַו הָרֶכֶס וְעֲנְפֵי
בּוֹגֶנְוִילֵיאָה מִתְרַפְּקִים עַל חַלוֹן.
עַכְשָׁו שְׁתִיקַת אוֹר הוֹלֵך
וּמִתְמָעֵט עֵת דִמְדוּמֵי-חַמָה
עַל בְּהוֹנוֹת קְרֵבִים כִּתְפִילָה
לֹא קְרוּאָה, שַׂרְעַף נוֹדֵד
בְּמִדְבָּרִיוֹת הַנֶפֶשׁ, אוֹזֶן
כְּרוּיָה לְאִוְושַׁת עֵץ.
אחות מאומצת בהפתעה
ספרה השני של אפרת גל ממעין צבי "זזה במקום" הוא סיפור על קיבוצניקים אידיאולוגים שיש להם כוונות טובות לעזור לעולם כולו, אבל דווקא את הבת שלהם הם לא רואים
מירב ראון
"אני מרימה את הרגל ובועטת בה ישר לפנים. הפה שלה מתמלא בדם והיא נופלת על האספלט. ברגע הבא המנהלת מגיעה. גם דינה החובשת מצטרפת למעגל שמקיף אותה. בזווית העין: אמבולנס מתקרב.
אני בורחת, מספיקה עוד לשמוע את קולה הרועם של אחת המורות: 'איזו אכזרית עמליה יכולה להיות'. מתחבאת בשירותים שמאחורי מבני הכיתות. היא מתה, כל הגוף שלי רועד".
"זזה במקום" הוא ספרה השני של אפרת גל (75) ממעין צבי, קיבוץ שאליו הגיעה בעקבות נישואיה. "התחתנתי, התגרשתי ונישאתי שוב בגיל 60", מספרת אפרת, ששנים רבות הייתה מורה-מחנכת ובהמשך דרמה-תרפיסטית, שמייחסת לנקודת זמן זו גם את יציאתה לפנסיה ממשרד החינוך, תחילתו של סטאז' בטיפול זוגי ומשפחתי ותחילת התנסותה בכתיבה.
ספרה הראשון "מילים ושתיקות" נוגע בילדותה, "הסיפור מתחיל ממני ומתרחק, מתחיל קרוב למה שקרה לי ומתקדם לבחירות אחרות שעושה הגיבורה".
"זזה במקום" מבוסס על סיפור אישי שהגיע לאוזניה לפני מספר שנים ומשם קיבלה השראה. "סיפור על אנשים טובים, קיבוצניקים אידיאולוגים עם כוונות טובות לעזור לעולם כולו אבל את הבת שלהם הם לא רואים". הסיפור נכתב מעיניה של הגיבורה עמליה, בת קיבוץ, החוזרת לטפל באימה. עמליה, בת יחידה לאם ניצולת שואה, מנהלת בית הספר בקיבוץ ולאב פעיל מרכזי בתנועה, מקבלת בהפתעה אחות מאומצת בת גילה. בהתקף קנאה בועטת עמליה באחותה אושרית.
בעקבות המוזיקה, מפלטה של עמליה שמשנה את שמה לאמילי, היא הופכת להיות שדרנית רדיו ובונה קריירה בתל אביב, הרחק מהמשפחה והקיבוץ. עקב מחלתה של אימה, היא חוזרת לטפל בה והזיכרונות צפים ועולים. על רקע העיוורון המתפתח אצל האם, נוצר קשר זוגי של אמילי עם רופא העיניים שלה. "המשולש עיקרי הוא היחסים בין אמילי, אימא שלה ואחותה, משולש נשי. בילדותה נכפתה עליה התאומות והקנאה צמחה. העולם נחלק לשחור ולבן, ל'לפני ואחרי' שהגיעה אחותה. עמליה, שבתוכה נשארה ילדה לא נראית, בוחרת במקצוע בו היא יכולה להשמיע את קולה. הקשר הזוגי עם רופא העיניים והמפגש המחודש עם אימה ואחותה מאפשר לה לגלות גוונים נוספים בעולם".
תמה נוספת שעולה בסיפור היא של תזוזה מול קיפאון, של מקומות פנימיים ומקומות חיצוניים. "הספר מדבר על תזוזה איטית בשינוי הנרטיב הפנימי, עמליה מגלה שהיא לא קורבן, ודרך הבנה של העברה רב דורית היא יכולה להבין את אימה טוב יותר ולראות את העולם לא רק בשחור ולבן".
"זזה במקום" מאת אפרת גל, הוצאה עצמית
efrat-gal.inht-web.com
050-5918018
רובו דמיון, כולו אמת
בספר הביכורים "בוסיה" מביא אהוד הלוי מאיילת השחר את סיפורה של סבתו, פרק פחות מוכר בהיסטוריה של עם ישראל
מירב ראון
"צריך לומר בבירור – לא ערגה מופשטת לארצישראל שינתה את דרכינו ולקחה את הכיסופים שלנו מאדמת רוסיה אל ארץ ישראל. אלה היו ההתפרצויות האלה של זעם ואכזריות רוסית שהבהירו לנו שהאופק שלנו סגור. וכמובן נטיית השלטונות להעלים עין, כאילו איננו באמת קיימים. עתות משבר הן רגעי אמת. האמת צפה ועולה, והאדם בוחר, בלב שבור אומנם.
הלב של אבותיי נסדק כבר שני דורות לפני שעזבתי, רגש הדחייה שחשו מי שכל כך רצו להיות פטריוטים רוסים הביא אותם לבניית תוכנית חדשה, במחתרת, שלא העזו לומר בקול, כי היא הייתה כל כך פנטסטית. ואני, בוסיה יענקלביץ', הייתי בתוכנית הזו כאשר התממשה מהכוח אל הפועל. הייתי בליבה, וצריך להבין שלא יכולתי להיות בשום תכנית אחרת".
כולו אמת
"בוסיה – רומן אמיתי" מספר את סיפורה של בוסיה יענקלביץ', סבתו של אהוד הלוי, שנולדה במושבה חקלאית של יהודים באוקראינה ועלתה כחלוצה לארץ לפני כמאה שנים. על אף שהסיפור "כולו אמת" והוא נאמן לקורות חייה של בוסיה, זו אינה אוטוביוגרפיה, ואהוד, שזהו ספרו הראשון, מצליח להפוך את הסיפור המשפחתי לכדי רומן המתאר פרק קצת פחות מוכר בהיסטוריה של עם ישראל – מושבות של חקלאיים יהודיים בחבל חרסון שבדרום אוקראינה תחת השלטון הרוסי רב התהפוכות.
"בוסיה" לוקח את הקורא אל עולמה של ילדה שחיה עם משפחתה במושבה של יהודים העוסקים בחקלאות, אליה הגיעו אבותיה לאחר מסע מפרך שנכפה עליהם, ומתוך אמונה בהבטחות השלטון שיהודים שיעסקו בחקלאות לא יגויסו לצבא.
בשפה ייחודית נברא לעיני הקורא עולם שיש בו ערבוב של סיפורם האמיתי והחד פעמי של בני משפחתה של בוסיה, "יידיישקייט" של סיפורי העיירה היהודית ואגדות חסידים, קשיחות חיי היום יום של האיכרים באדמתם, כשמעל מרחף הסיפור ההיסטורי – מלחמת העולם הראשונה ושתי המהפכות ברוסיה, הפרעות והפוגרומים שנעשו ביהודים וסיפור החלוצים הארץ ישראלי.
עמלנות
"בוסיה" (הוצאת "אפיק" ו"התחנה") הוא ספר הביכורים של אהוד הלוי (65) מאיילת השחר, שנולד וגדל בנחל עוז להוריו שהיו ממקימי הקיבוץ. "עמלנות" היא מילת מפתח, בה בוחרת בוסיה לתאר את עצמה בספר, בדומה לעמלנות הדבורים במכוורת אותן מגדל אהוד ב-20 השנים האחרונות, דור שלישי למגדלי דבורים בישראל.
לכתיבת הספר הגיע דרך סדנת כתיבה והתמקדות (focusing) בהנחיית שרה שילה ודנה גני-הר: "ככל שהעמקנו בסדנה התבהר שאני מכוון לפרויקט גדול בכתיבה שקשור בסבתא שלי" אומר אהוד. שלא כמו עבודת גידול הדבורים הכרוכה בזיעה ועומס פיזי, ביקש אהוד לגשת לכתיבה מתוך "הנאה ותחושה שאני אוהב את מה שאני עושה. 'ההתמקדות' היוותה כלי שמעורר איכות של כתיבה אשר לא באה במאמץ אלא בנביעה מתוך מקור שקיים אצלי".
אהוד מספר שטרם סדנת הכתיבה וההתמקדות, עולמות הכתיבה שלו היו בעיקר המון הודעות ווטסאפ בהן חלק מידע מקצועי לצד מידע רגשי. "כתבתי מסרים ארוכים גם בתחום העבודה וגם למשפחה וחברים, ברכות לאנשים בימי הולדת ואירועים. בשלב מסוים הרגשתי שאני רוצה להעמיק, לעסוק בכתיבה שמשלבת תחקיר ומאפשרת כניסה למעיין של זיכרון מזמנים קדומים. הסיפור על סבתא שלי היה הפתרון. אהבתי אותה מאוד, ומגיל אפס ועד שהלכה לעולמה לפני כ-20 שנה, נהגתי לשבת לידה מעת לעת ולהקשיב לה".
כך, כשמקור הידע הבסיסי היו זיכרון הסיפורים מבוסיה, המשיך וחקר ועיבד. "לא כל מה שנכתב אכן קרה במציאות, אך הכול נאמן לקורותיה של סבתי וגם לשפה הפנימית שלה, לדרך בה ראתה את עצמה ואת העולם. הפרק הראשון שכתבתי נכתב בגוף ראשון מפי בוסיה ורק לאחר מכן העזתי להקשיב לקלטות בהן הקלטתי אותה מדברת 20 שנה קודם. גיליתי שזכרתי היטב את העברית שלה, את הניואנסים, וזה היה עבורי מקור האמונה שיש לי משהו מאוד טוב ביד.
סבתא הייתה אדם נדיר בדברים שאינם מדידים כמו השכלה ותואר, אלא בעומק הרגש ותמימות המעשה שהיו בה. אישה בורה בעיני עצמה ולעיתים קרובות בתחושת נחיתות, כיוון שסיימה רק ארבע שנות לימוד בבי"ס בכפר שלה ועוד שנה בנהלל".
דרך תיאור מעשי הדמויות ובלי לנסות לפרש לקורא את המציאות, בלי הגדרת טוב או רע, יוצר אהוד סיפור חד פעמי על בוסיה, אימה, אחיה, אחיותיה ודודה, אנשי המושבה שבאוקראינה דרך מאורעות שונים, ובהמשך גם את סיפור עלייתה לארץ וסיפורו של בעלה הצבר אשר נשפט ונאסר על ידי השלטון הבריטי.
זמנים רדיקליים
לא מעט ספרים נכתבו על החלוצים, על ההתמודדות הקשה עם הארץ המדברית והחום, עם השכנים הערבים והשלטון הבריטי הלא אוהד, ועל ההתמודדות עם חיי הקיבוץ והקבוצה. הפרקים הפחות מוכרים הם אלו המתארים את חיי המושבה היהודית החקלאית.
ספר על מקורות המחקר ההיסטורי לסיפור.
"ישנו ספר היסטורי בשם "חקלאים יהודים בערבות רוסיה" שעמד על הכוננית בבית הוריי ועסק בסיפורי המושבות באוקראינה, אבל זה לא דיבר אלי בילדותי. לפני מספר שנים ולמען פרויקט בוסיה, פתחתי אותו ונגלה לי אוצר בלום של סיפורים של חקלאים, על התמודדות והמעבר של יהודים למושבות. זו סאגה אדירה שמאפילה לעיתים על סיפורי העלייה לארץ ישראל.
בנוסף מצאתי חומר רב בארכיון כפר ביל"ו, בו בנו סבי וסבתי את ביתם. מצאתי בו מכתבים אישיים, מכתבי אהבה וגם התמרמרות, מכתבים מנהלל ומדגניה וגם פסק הדין המקורי ממשפטו של סבא (בלי לעשות ספוילר)".
אהוד מספר שאת הפרקים על קשיי היהודים במושבות באוקראינה כתב לפני כארבע שנים. "היו שם כוחות רדיקליים של פורעים אוקראינים באווירה של 'אין דין ואין דיין' והיהודים נאלצו להתמודד בעצמם עם התפרצויות אלימות ועם הפקרתם לנפשם עי השלטונות.
מאז 7 באוקטובר הפכו הפרקים על הפוגרום מאוד רלוונטיים וקשורים למה שקרה כאן. אומנם סיפורי החלוצים מתארים תקופה של לפני מאה שנה, אבל כיום גם אנחנו נקראים להיות חלוצים עם אותה גישה לעולם – 'אם אין אני לי- מי לי …ואם לא עכשיו – אימתי?'. השעה הזו מזמינה מעשים ברורים של אנשים פרטיים ולעיתים מעשים רדיקליים, כי אלו זמנים רדיקלים.
הרומן, רובו דמיון, אך כולו אמת ובהשראת סבתי אני רואה איך העמל הזה שומר עלי מרוחות רעות ומצמיח בתוכי שמחה של קיום פשוט ואמונה שהעולם איכשהו מונהג בטוב".
הכינו את הדרקונים
"מדן ועד אילת", כתב: יריב סנפיר צייר: יריב בן דיין, הוצאת סנפיר
לפעמים כל מה שצריך זה דרקון קטן, רעיון גדול, וקצת אומץ כדי לבנות גשר בין עולמות. "מדן ועד אילת" הוא מסע בעולם שיצרו אבא דרקון ובתו הדרקונית אילת. סיפור מחמם לב על עבודה, עצירה למחשבה, והתחדשות, בכתיבה מתנגנת ובאיורים שופעי הפתעות.
פונט ציטוט מספר:
כשהדרקונים מחליטים לנוח, העולם מתחיל לקמול… עד שדן מופיע ומשנה הכל! עד כאן פונט ציטוט
ספר ילדים בחרוזים, עם ציורים מפורטים, אוצרות חבויים, והרבה קריצות גם למבוגרים.
החולם והכותב של הספר הוא יריב סנפיר, איש הייטק מכפר מנחם (בן קיבוץ ארז) והמאייר יריב בן דיין, אומן צייר ופסל, בעל סטודיו לאומנות אדריכלית, פיסול בינוי, אף הוא מכפר מנחם (בן רעים) שעוד מימי ילדותו אייר את עיתון קיבוצו.
השניים נפגשו בכפר מנחם, שם הם חיים עם משפחתם, ומתגלגלים ביחד גם באופניים וגם בגלגלי הרעיונות.
איך זוכרים קיבוץ?
"אני מניר עוז", סיון קלינגבייל, שני קלינגבייל שילה, הוצאת יד טבנקין בשיתוף יד יערי והוצאת עם עובד
פונט ציטוט מספר:
ספר זה הוא בעצם פרויקט זיכרון משותף. זיכרון של קיבוץ שהיה ונחרב. מקום שבו גדלנו, בו חיו הורינו, חברינו ומי שהתגלו כקהילת השייכות שלנו. אבל איך זוכרים קיבוץ? עד 7 באוקטובר ניר עוז היה מקום שמעטים הכירו. "זה בסדר, אף אחד לא יודע איפה זה", אם נצטט את הסרט הקיבוצי המכונן "מבצע סבתא" של דרור שאול, בן קיבוץ כיסופים הסמוך. אחרי מאורעות אוקטובר המשפט הזה כבר לא נכון. לצערנו רבים כבר יודעים איפה ניר עוז נמצא ומבחינתם זה רק מקום של טראומה, של שכול וכישלון. עד כאן פונט ציטוט
ב-7 באוקטובר 2023 פעלו בקיבוץ ניר עוז מחבלי חמאס והג'יאהד האִסלאמי במשך שעות ארוכות בלי שאיש מכוחות הביטחון הגיע כדי להגן על הקיבוץ. בטבח נרצחו עשרות, ו־76 תושבים נחטפו למנהרות בעזה.
באמצעות ראיונות אישיים שערכו בחודשים שלאחר 7 באוקטובר עם אנשי קיבוץ ניר עוז שהופקר, משרטטות האחיות סיון ושני קלינגבייל – שתיהן גדלו בקיבוץ ועזבו אותו לפני הטבח – דיוקן אינטימי של קיבוץ שחרב, ובכל זאת עתידו עוד לפניו.
לצורך כתיבת הספר חזרו סיון ושני אל מי שגדלו איתן בניר עוז כדי לספר את סיפורו המלא של הקיבוץ מתוך נקודת מבט היסטורית וסוציולוגית – על החיים והחלומות שהיו בו לפני הטבח, על המתחים ששררו בין בני הדורות, על השנים בראשית המאה ה־21 ועל אותו יום שהביא עימו טראומה נוראה.
סיון קלינגבייל היא עיתונאית ועורכת TheMarker. ד״ר שני קלינגבייל שילה היא חוקרת והיסטוריונית של האדריכלות, שמחקר הבתר־דוקטורט שלה ליווה את תהליך הבינוי מחדש של הקיבוץ.
מתוך הפוקאסט "שיחת קיבוץ" בהגשת רעות מישור וחן מענית:
