טור מיוחד שמוקדש לכל האוהדים הקיבוצניקים, בהם החברים היקרים מכפר עזה, וכמובן גם לעומר חרמש האהוב שבטוח מחייך שם למעלה עם כל האדומים והאדומות שאיבדנו במלחמה הארורה הזאת
*תמונה ראשית: אדומים בכחול. צילום: אינסטגרם קן נען
כמעט 12 שנים שהם נוסעים ביחד
ברכב מהסידור או הרכב הפרטי
יוצאים למשחקים של הפועל תל אביב (שעם כל הכבוד לכולם היא ספינת הדגל של התנועה הקיבוצית כבר מאה שנה), כמו טקס קבוע.
ברבות השנים הם הקימו קבוצת וואטסאפ של האוהדים בקיבוץ
פיתחו אמונות ומנהגים. איפה עוצרים בחזור, מי מגיע באיחור
איפה חונים, מתי נכנסים. מי משאיר למי את המנוי כשהוא טס לחו"ל.
הם נסעו לראות את הפועל בגשם ובשמש, בירידות ליגה ופירוק. ״בבית או בחוץ לי זה לא אכפת, איתך אני נוסע בכל שבת״.
כמעט 12 שנים של השפלות במשחקי דרבי
מהפכים, חמישיות. הם ראו את ערן זהבי שגדל בבלומפילד חוגג עליהם פעם ועוד פעם. הלב שלהם נשרף.
ולחזור את הדרך הביתה לקיבוץ הייתה משימה קשה וכואבת עם שקט שאומר יותר ממאה מילים, שומעים רשת ג' שירים עבריים שקטים ומתבאסים כל אחד לעצמו.
ילדים שנולדו ביציע ולא ראו ניצחון בדרבי בכל חייהם.
12 שנים שתפסו אותם בשבילי הקיבוץ, בכלבו ובחגים ושאלו "מה יהיה עם הפועל שלך".
אבל במקביל שער חמש, הבית שלהם, באופן הפוך לכישלונות על כר הדשא, הפך להיות המקום הכי מבוקש בארץ. קהל יצירתי ומיוחד שאין כמוהו.
הם גדלו איתו והתבגרו בתוכו ונשאו בלב שלהם רק חלום אחד – לנצח דרבי.
בכו משמחה
ביום שני ההוא הכול היה כמו תמיד.
הפועל לא טובים, מכבי מובילים וחוגגים.
את מה שקרה בחמש הדקות האחרונות אף אחד לא היה יכול לדמיין בדמיונו הפרוע ביותר.
הפועל הפכה את התוצאה ובשנייה האחרונה, אחרי דרמה עצומה של שיפוט והליכה לאחור, צבעה את תל אביב באדום.
באותו הלילה, כמו מלוע של תותח, התפרץ אושר שכמוהו תל אביב לא ראתה שנים
אבל גם בכל כך הרבה קיבוצים אנשים בכו משמחה בלילה הזה.
והטור הזה מוקדש להם.
המשפחה העצומה ממעגן מיכאל וכל החבורה שסביבה
החברים שלהם ממעין צבי שחולקים נסיעות.
ההוא ממפלסים, הבן של החבר שלי מברור חיל שהתחיל להגיע בטרמפים
האלה משמיר שסבלו כל כך במלחמה וזה מארז שמדווח לי על מתים.
החברים היקרים מכפר עזה, וכמובן גם לעומר חרמש האהוב ז״ל שבטוח מחייך שם למעלה עם כל האדומים והאדומות שאיבדנו מ-7 באוקטובר בכל המלחמה הארורה הזאת.
לחניכים מקן נען שמקפידים להניף את דגל הפועל לצד דגל התנועה בכל טיול
להוא מגן שמואל וההוא ממענית
לליאם אור הנסיך שחשב על הפועל בימים שלו שם בעזה.
לחבורה הזאת מנצר סירני
לאלה מעין השופט
להוא מגבים שכבר מזמן לא שם
לזה מבית קשת שבמקור הוא מאפיקים
למשפחות האדירות ממגל ולילדי מגל שאין כמוהם
למשפחה משדות ים
להוא עם המשאית והשפם מבית השיטה
לחברים מאפיקים
לחברים מטללים
לקאדר האיכותי מלוחמי הגטאות
לחבורה ממסילות
הטור הזה מוקדש לילדים שקמו בבוקר עם חיוך
למבוגרים שהלכו בחדר אוכל ובמפעל או סתם בשבילים בגאווה ושרו "צ'יקו" בגרון אדום וצרוד.
תל אביב אדומה
מותר לחייך
מה שלא יהיה, מעכשיו עד סוף העונה הם האנשים הכי מאושרים בעולם כולו.
