בני הנוער של קיבוץ בארי מנציחים את חבריהם שנרצחו וקוראים לשחרור החטופים
*תמונה ראשית: גלי טרשצ'נסקי ועלמה אור, שאביה, דרור אור שנחטף ונרצח עדיין בשבי חמאס. קרדיט: ליאור רוטנשטיין
בשבת האחרונה, שנה ושמונה חודשים מאז השבת השחורה, התקיים בכיכר החטופים אירוע לזכר עשרת בני הנוער, הילדים והתינוקת, שנרצחו בקיבוץ בארי. נערי ונערות קיבוץ בארי סיפרו בקולם על עשרת חבריהם שנרצחו ב-7 באוקטובר, שרו שירים לזכרם וקראו להחזרת ששת חברי הקהילה שעדיין נמצאים בשבי החמאס, ולהשבת החטופים כולם.
בני הנוער של קיבוץ בארי חוו אובדנים רבים וכואבים במתקפת הטרור האכזרית. בשנה ושמונת החודשים שעברו מאז הטבח, הם מתמודדים עם מציאות שהשתנתה במקום יישובם הזמני בחצרים. בכל יום שעובר הם לומדים להשתקם, לתמוך בקרוביהם ולהיתמך כשצריך, וללמוד להיות גם "רק" נערים ונערות, מתבגרים נמרצים ומלאי חיים. בשבת ביקשו להשמיע את קולם בכיכר החטופים עבור חבריהם, עשרת הילדים, בני הנוער והתינוקת שנרצחו בבארי: מילה כהן, בת עשרה חודשים במותה; ינאי וליאל חצרוני, התאומים בני ה-12; יהל בת 12 ונויה שרעבי בת ה-16, בנותיו של אלי שרעבי; כרמל בכר בן 15, בנו של אבידע בכר; תהל בירה בת 15, שנרצחה עם אחותה הגדולה ושני הוריה. אחיה יהל בירה נותר בחיים; ליאור טרשצ'נסקי בן 15 במותו; האחים אלון ועידו אבן בני 16 ו-14 במותם, נרצחו יחד עם הוריהם.
חסר לי כל דקה ביום
שוהם כהן (16) אמר לזכרה של מילה כהן: "מילה כהן הייתה תינוקת קטנה, בת תשעה חודשים בלבד כשנרצחה יחד עם אביה אוהד. מילה הייתה תינוקת קסומה מלאה בשמחת חיים, חיים שנגדעו בטרם עת. נזכור את מילה הקטנה ולא נשכח". לזכרה שרה יובל שרעבי שרה את השיר "אצלנו בגן".
גלי טרשצ'נסקי, שנחטפה ושוחררה מעזה אחרי 54 ימים בהיותה בת 13 אמרה: "אני עומדת פה עם החברים שלי וזועקת את מה שלא יכולתי לזעוק באותו יום. בזמן החטיפה שלי ראיתי עשרות מחבלים הורסים את הקיבוץ שלי. ראיתי בתים של חברים שלי שרופים והרוסים ואת וגופות של חברים שביום יום הייתי פוגשת ומברכת לשלום. אני אמנם חזרתי, אבל כל עוד יש חטופים בעזה, כל אחד מאיתנו צריך לראות עצמו כחטוף. אני יודעת שהלב שלי עדיין בעזה וזו לא רק סיסמה על דיסקית.
אח שלי האהוב היה בן 15 כשנרצח בחדרו. ליאור חסר לי כל דקה ביום, בעיקר בשעות הצהריים והערב, בבית אחרי שהיינו חוזרים כל אחד מעיסוקיו, רבים על הספה או אוכלים ארוחת ערב. זהו געגוע אין סופי. החברים של ליאורי שפה איתי היו חלק מהחיים שלנו בבית ואני הרבה פעמים הצטרפתי לישיבות שלהם. ליאורי היה מעיף אותי בדרך כלל אבל ללא הצלחה. מזל שיש לי אותם להתחבק ולזכור את כל הרגעים היפים האלה".
"לפגוש רוע אנושי, להבין שבקלות אפשר לרצוח ילדים, הורים וסבים"
יובל שרעבי, שאביה יוסי שרעבי נרצח בשבי אמרה: "אנחנו כמהים לעוד עיסקה שתביא את כולם הביתה. ואנחנו עדיין מחכים פה. מחכים ל-55 חטופים מתוכם שישה מבארי. אחד מהם הוא אבא שלי האהוב, זכרונו לברכה. אנחנו, שראינו וחווינו יותר ממה שכל אחד אמור לחוות, דורשים- לא לחכות עוד רגע. חיכינו מספיק. איבדנו מספיק. אנחנו רוצים את כולם ואת כולן איתנו-עכשיו!"
יובל הקדישה את השיר "תמיד יחכו לך" של לאה שבת להחזרת החטופים והחטופות: "אנחנו נערים ונערות. העולם שלנו מתעצב ממש ברגעים אלה. לפגוש רוע אנושי כזה, להבין שבקלות כזו אפשר לרצוח ילדים, הורים, סבים, להבין שבקלות כזו אפשר לחטוף אנשים מביתם- זה דבר איום ונורא. התקווה שלנו היא שנחווה גם דברים אחרים, שאולי יצליחו להחזיר לאט לאט את האמון שלנו בעולם. כשחזרו החברים והחברות שלנו מהשבי, אלה היו רגעים כאלה. של שמחה, של תקווה, של הבנה שיכול להיות טוב יותר. אנחנו יודעים ומאמינים שיהיה כאן טוב יותר".
ביום אחד קורס עולם שלם
אלי שרעבי הגיע לראשונה לכיכר החטופים, וביקש להצטלם לצד העץ לזכרו של אחיו, יוסי שרעבי שנרצח בשבי: "כולנו מחכים להחזרתו של יוסי שלנו, לא נשקוט ולא ננוח עד לשובם הביתה של כלל החטופים".
לזכרן של בנותיו של נויה ויהל שנרצחו במתקפת הטרור אמר אלי: "ביום אחד קורס עולם שלם. שתי ילדות, שתי נשמות צעירות, מלאות חיים – נלקחו מאיתנו באכזריות בלתי נתפסת. ובתוך השבר, בתוך הדממה שהשאירה לכתכן, אנחנו מנסים לאסוף מילים – לא כי הן מספיקות, אלא כי אי אפשר לשתוק.
בארי הייתה לכן בית. המקום שבו צמחתן, אהבתן, שיחקתן, התרגשתן, חלמתן. הילדות שלכן הייתה מלאה – חברים, טבע, קהילה, חופש, שייכות. ועכשיו הבית חסר. אין דרך לעטוף את זה במילים – הוא פשוט חסר.
נויה ויהל, אנחנו נשבעים לא לשכוח. לשיר את השירים שאהבתן, להמשיך את הפעילות שהייתן חלק ממנה, לספר לדורות הבאים על שתיים מהילדות הכי מיוחדות שצמחו פה".
