דרך בורמה היא דרך נהדרת, עם נופים קסומים ובעיקר דרך שכולה מורשת והיסטוריה של מדינתנו הצעירה בימי מלחמת העצמאות * רגע, רגע, לפני שאתם יוצאים זכרו כי לאורך הנתיב יש קטעים שמתאימים אך ורק לרכבי 4X4 (או ברגל), אך ישנם קטעים רבים, בהם ניתן לנסוע עם רכב פרטי או SUV ללא הנעה כפולה ויש מעקפים ושילוט לאורך כל קטעי הדרך מה מתאים למה
דרך בּוּרְמָה
החלטנו לצאת לטיול על דרך בורמה ועל הדרך גם לבחון את רכב ה-4X4, בדרך שהיא גם מורשת והיסטוריה שמייצגת יותר מכל את הצורך בעבירות. דרך בורמה הוא הכינוי שניתן לנתיב שנפרץ עם קום המדינה על מנת להעביר אספקה, נשק ולוחמים, לירושלים הנצורה, כאשר דרך המלך העוברת בשער הגיא היתה חשופה לירי של תושבי הכפרים וליגיונרים, שתפסו את הגבעות שחולשות על הדרך, בנתיב שהיום מוכר לרובנו ככביש המהיר מספר 1 הרחב עם מספר נתיבים ובטוח.
הנתיב התחיל באזור בו שוכן היום קיבוץ הראל שם שכנו הכפרים בית ג'יז بيت جيز שהיה כפר מדרום מערב ללטרון שעל פי זאב וילנאי הוא מקום מושבה של גיזו המקראית מספר דברי הימים א': ב"ְּנֵי הָשֵׁם הַגִּזוֹנִי" ובסמוך לו הכפר בית סוסין بيت سويسن. כיבוש הכפרים העלה את הרעיון למצוא נתיב שעוקף את לטרון, שבו אפשר יהיה לחבר את מוצבי חטיבה 7 במערב עם מוצבי חטיבת פלמ"ח-הראל שבמזרח. דרך בורמה מסתיימת קצת אחרי שמורת המסרק. לאורך הנתיב יש קטעים מקוריים שחלקם בעלי עבירות 4X4 או ברגל בלבד ויש קטעים רבים, בהם ניתן לנסוע גם עם רכב פרטי או SUV ללא הנעה כפולה.
סיפור פורצי הדרך
לאחר הכרזת הקמתה של מדינת ישראל ב-15 למאי 1948, נטשו הבריטים את משטרת לטרון ואת השמירה לכאורה על דרך המלך בואך ירושלים וגזרו על העיר מצור. בצה"ל הצעיר, שהתבסס על הפלמ"ח, הוחלט לחפש דרך חליפית להובלת הספקה לירושלים. המשימה הוטלה על חטיבת פלמ"ח-הראל, כאשר הדעות חלוקות מי באמת היו אלה שמצאו את התוואי בין הכפרים שבינתיים נכבשו, וקיבוץ הראל נמצא על אדמותיהם כיום, לבין שורש בואך ירושלים.
בליל ה-29 למאי 1948 יצאו 11 חברי פלמ"ח מחטיבה 7 לסיור המקדים הראשון בנתיב שנבחר להעלאת שיירות של משאיות הספקה לירושלים, חיפשו נתיב שיהיה חסוי מכוונות הלגיון הירדני. בתחילה הנתיב היה גם קטע של כ-2 ק"מ, בו לא הייתה כלל עבירות לכלי רכב וג'יפים עמוסי ציוד, מזון, תחמושת וכו'.
באותם ימים הגיעו ממערב בעוד משאיות ירדו מירושלים עד לאותה נקודה שהיום נקראת מעלה התאנים, מזרחית לעין סוסין. את התווך הבלתי עביר עשו סבלים, פרדות וחמורים שהעבירו ההספקה מהג'יפים למשאיות. כך הוסר המצור על ירושלים ובמשך שלושה שבועות רווח לתושבי ירושלים הנצורים. רק עם כניסת ההפוגה הראשונה לתוקף, נכנס כוח הנדסי שפרץ את הקטע שלא היה עביר, שלימים נקרא הסרפנטינות. השיירה הראשונה של משאיות שעשו את כל הדרך לירושלים עברה בדרך בורמה ב-10 ליוני 1948. באוקטובר אותה שנה נפתח תוואי הכביש בין צומת שמשון לצומת שער הגיא, שהיה הכביש הראשי לירושלים עד 1967.
למעשה, דרך בורמה היתה בשימוש במשך שישה חודשים בלבד, אולם אלה היו החודשים הקריטיים ביותר לקביעת גורלה של הבירה ירושלים.
בית הקשתות ופרשת טוביאנסקי
בית הקשתות היה הבניין המרשים ביותר בכפר בית ג'יז ונותר על תילו לאחר כיבוש והריסת הכפר. ב-30 ליוני 1948 הובאה למקום כיתת יורים שהוטל עליה להוציא להורג את קצין צה"ל מאיר טוביאנסקי ז"ל, שנידון באותו יום ע"י בית דין שדה של הש"י בגין מסירת ידיעות לבריטים. כאן הוצא להורג טוביאנסקי וכאן נקברה גופתו. שאלות רבות התעוררו באשר למשפט ולהוצאה להורג ובהמשך נוקה שמו של טוביאנסקי וזו הפעם היחידה בה התקיים הליך דומה בישראל.
פארק רבין
כל הנסיעה על דרך בורמה היא בתוך פארק רבין של קק"ל, המהווה ריאה ירוקה גדולה וחשובה. לפארק רבין יש מספר כניסות שמאפרות כניסה לכל כלי רכב, כאשר נקודת התחלה טובה ביחוד לבעלי רכב משפחתי רגיל, היא מצפה הראל, לאורכה של דרך בורמה. הכניסה למצפה הראל מכביש צומת נחשון-צומת שמשון (כביש מס' 44), כחצי ק"מ אחרי הפניה לכפר אוריה יש לפנות שמאלה-צפונה, בסמוך לאתר של חברת מקורות. נכנס בדרך היער המסומנת באדום עד שנגיע למצפה הראל ובו מבנה מגדל גבוה, שמשמש כנקודת תצפית אש והכניסה אליו אסורה. בסמוך למצפה מוצבת מפה תלת-ממדית שממחישה את דרך בורמה ואתריה. מכאן ניתן לערוך תצפית על השטח. במלחמת השחרור היה כאן מוצב של חטיבת 7, שאבטחה את התנועה בדרך בורמה.
אנחנו בחרנו להיכנס לפארק רבין מהדרך עפר המאתגרת שיוצאת מבית הקשתות לכיוון מזרח. קצת לאחר המעבר בין המטעים והשדות נכנסנו דרומה למעלה טובעני, שעלול להיות מאתגר לרבים מרכבי 4X4 המגיעים אליו אבל צלחנו את הבוץ העמוק בלי כל קושי וללא היסוס.
עין סוסין
ממשיכים מזרחה בדרך בורמה המסומנת לכל אורכה במפה ועל גבי עמודים בשטח בצבע אדום, עד לעינות סוסין, שהוא האתר בו שכן הכפר בית סוסין, שנכבש ב-28 במאי 1948. בית המשאבות שבעין סוסין הוא חלק ממערכת "קו השילוח" – התחליף למפעל המים הישן שסיפק מים לירושלים. הקו הונח בחודשים יוני-יולי שנת 1948, בצמוד לדרך בורמה. הקו, שסיפק 2,000 מ"ק מים ביממה, יצא מבארות באזור רחובות אל עבר בריכת קיבוץ חולדה ומשם לירושלים. התחנה בעין סוסין שימשה כבוסטר (משאבת עזר), שדחפה את המים שהגיעו מקידוחי רחובות לעבר ירושלים. התחנה פעלה עד שנת 1952.
מעלה התאנים
הקטע המאתגר הבא לרכבי השטח הוא מעלה התאנים – קטע דרך תלול, המתחיל כקילומטר וחצי ממזרח לעינות סוסין. עצי התאנה השתולים משני צידי הדרך העניקו לו את שמו. לפני השלמת דרך בורמה הועברה האספקה בקטע זה, שהיה משובש מאד, על גבי ג'יפים, פרדות, גמלים ואף על גבותיהם של מאות סבלים מתנדבים. בצידו השני של המעלה הועמסה האספקה על משאיות שהגיעו מירושלים.
סוכת השלום ע"ש אייבי נתן
בהמשך עברנו בחורשה הנושאת את התואר סוכת שלום ונמצאת סמוך לישוב היהודי-ערבי נווה שלום واحة السلام המושתת על עקרונות של דו-קיום דו-לאומי. החורשה פורחת בימים אלה ברקפות וכלניות ומצאנו אותה מקום מזמין למנוחה ורוגע בלב פארק רבין.
הסרפנטינות
מראש מעלה התאנים, ממשיכה דרך בורמה בירידה בקטע תלול המכונה "הסרפנטינות" ומתאים לרכבי 4X4 בלבד. קטע הדרך המפותל יורד לשרידי צינור השילוח, והוא מסלול להולכי רגל או לרכב 4X4 גבוה במיוחד. דרך שמתאימה לכל רכב עוקפת את הסרפנטינות מצפון וחוזרת לדרך בורמה סמוך לצינור. אנחנו כמובן בחרנו לרדת את הסרפנטינות עם הלנד קרוזר וגם הפעם זו היתה ירידה רגועה וחלקה ולא הורגשה כמעט המהמורות והחריצים הרבים שבדרך לאחר הגשמים שהיו לאחרונה.
למה דרך בורמה
שמות רבים הוצעו לנתיב פורץ הדרך לירושלים. דרך הראל או דרך שבע (לכבוד חטיבה 7 של הפלמ"ח), אבל השם שבסופו של דבר נתפס הוא דרך בורמה, ע"ש נתיב ארוך באורך 1,130 ק"מ, שפרצו הבריטים מבורמה (היא מיאנמר של ימינו), בזמן מלחמת סין-יפן, קצת לפני מלחמת העולם השנייה. בדרך זו הובילו הספקה לכוחות המהפכנים הסינים הרחק מעיני היפנים.
מצפור בורמה
נמשיך בדרכנו למצפור בורמה הנמצא בקטע הדרך שבין שריד צינור השילוח ועין חילה. חניון הדרך צופה על קטע מדרך בורמה, "המסרק" ובית מאיר, משלטי הר אורנה ורכס שיירות. נקודת התצפית שוכנת בצל עץ חרוב גדול, לצד חניון דרך. מעבר לגיא מוצבות צלליות ברזל המדגימות שיירת כלי רכב מתקופת מלחמת העצמאות.
חאן שער הגיא
המשכנו מזרחה עד שיצאנו מחלקו המזרחי של פארק רבין וחצינו את כביש שער הגיא – בית שמש לאתר החדש והמושקע של חאן שער הגיא.
שער הַגַּיְא הידוע גם בשמו הערבי בָּאב אל-וָאד باب الواد, בדרך המובילה מיפו לירושלים, היה לאורך השנים שלפני קום המדינה וגם במהלך מלחמת העצמאות ציר גישה אסטרטגי בדרך לירושלים, מעצם היותו צוואר בקבוק טופוגרפי המוקף רכסים. בזכות מאפייניו הצליחו הערבים ששלטו באזור לפני מאי 1948 להציב מארבים ולפגע בשיירות האספקה של הפלמ"ח בדרך לירושלים הנצורה.
במהלך מלחמת העצמאות התקבלה החלטה בקרב המפקדים להשיג שליטה על האזור, כדי למנוע תקיפות אלו והמטרה הושגה בזכות לוחמי הפלמ"ח שהובילו את הלחימה. החאן בשער הגיא ומצודת הדרכים נבנו בסוף המאה ה-19, כאשר החאן שימש כפונדק דרכים לצליינים בדרך המלך בין יפו וירושלים. בשנת 1869 רוצף באבנים חלק מתוואי הדרך שבקרבת המבנה על מנת לאפשר מעבר לעגלות. כשהוקם המבנה בשנת 1873 הוא כלל קומת קרקע ואורווה, חדר אפייה, חצר בעלת קשתות ובוסתן והוא שימש כפונדק דרכים.
המבנים בחאן שער הגיא הוכרזו כאתר לאומי כבר בשנת 1979. שנים רבות ניתן היה לראות בו רק משוריינים חלודים לצד כביש מספר 1, זכר לקרבות מערכות ישראל והא לא זכה לביקורים רבים, בין היתר בגלל בעיית נגישות.
בעקבות החלטת הממשלה להקדיש את המקום לזכרם ופועלם של מבקיעי הדרך הנצורה לירושלים במלחמת העצמאות המקום שופץ ונפתח לאחרונה כאתר מורשת ומרכז מידע על פורצי הדרך והשיירות ירושלים.
מסלול הביקור במרכז המורשת נמשך לאורך מספר תחנות מרכזיות בהן: מיצג פתיחה וסרטון עדויות לוחמים, עמדת דרך, עמדת אלחוט, עמדת הספקה, תחנה חווייתית המדמה נסיעה ברכב משוריין בדרך לירושלים בתקופת הלחימה ומיצג סיום, בו המבקרים גם יוכלו לבחון את ערכיהם ביחס לערכי הלוחמים. הפעילות בתחנות הינה אינטראקטיבית בחלקה באמצעות דיסקיות המחולקות לכל מבקר בכניסה, ובסוף משמשות אותו גם לבחירת ערך החשוב לו, שיתלה על לוח הערכים שבאתר. פרטים ושעות ביקור באתר.
עולים בדרך הג'יפים
סמוך לחאן שער הגיא נמצא חניון המח"ל ובו אנדרטה בדמות אותיות גדולות מבטון, היוצרות את ראשי התיבות מח"ל (מתנדבי חוץ לארץ). במקום חקוקים שמות חללי המח"ל במלחמת העצמאות וקק"ל פיתחה במקום חניון פיקניק ובו שולחנות וברזי מים והוא נגיש בחלקו למוגבלים בתנועה.
מהחניון עולה דרך הג'יפים, שהיא המשכה של דרך בורמה משער הגיא עד שמורת המסרק. בעת מלחמת העצמאות הדרך היתה עבירה רק לג'יפים ומכאן כמובן שמה. הדרך הוכשרה בעבודת כפיים של מאות מתושבי ירושלים הנצורה, כדי לאפשר מעבר גם לרכב אספקה לעיר הנצורה. אורכה של הדרך כ-4 ק"מ והיא מאפשרת עליה של כ-300 מטר בנוף המשופע בבוסתנים. כיום מתאים קטע הדרך, בעליה לבית מאיר, לרכב 4X4, אבל לדעתי כל רכב SUV גם עם הנעה 2X4 יעלה אותה ללא קושי. במעלה הדרך יש פניה צפונה לדרך שהיא בהחלט רק לרכבי 4X4 שתוליך לשלוחת השיירות. מיטיבי לכת יוכלו לעשות את העלייה הזו ברגל ולהשאיר הרכב על דרך העפר הראשית.
דרך שלוחת שיירות
פנינו בפניה המסומנת למסלול בן 9 ק"מ שעולה תחילה למשלט 16 שכשמו כן הוא, משלט שהיה מאחז של חטיבת פלמ"ח-הראל לשמירה מפני ליגיונרים ירדנים ואנשי כנופיות, מלהגיע לגבעה החולשת על נתיב דרך בורמה.
בקרב העז על המשלט היו ללוחמי החטיבה נפגעים רבים ובמקום נמצא מצפור ובו ספסלי עץ ואנדרטה לזכר לוחמי "פלמ"ח-הראל" העשויה אבנים ועליהן שיבולים. בהמשך מגיעים למשלט 21 שנתפס ע"י לוחמי פלמ"ח-הראל בליל ה-10-9 במאי 1948 במסגרת מבצע מכבי. במקום נערך קרב עז עד שנהדפו התוקפים. מהמקום יש תצפית מצוינת לכיוון שער הגיא.
הדרך משובשת ביותר עם אבנים גדולות ולא מתאימה לרכב נמוך.
סיום בשמורת המסרק
סיום המסלול שלנו הפעם הוא בשמורת המסרק, שרק לבני 50+ ידוע וזכור בכלל מדוע ניתן למקום השם המוזר הזה. בילדותי עוד זכור לי שכל נסיעה לירושלים היתה עם מבט לציון דרך של חורשה בה שורת עצי אורן יצרו מעין שינים של מסרק על רכב הסמוך לבית מאיר. מזה שנים רבות העצים כבר לא שם ונותר רק השם הנוסטלגי (כי גם שכחתי מהו מסרק).
חזרנו לצומת שורש ומשם על כביש 1 – דרך המלך הפתוחה והרחבה שבין תל אביב וירושלים.
דני בר טיולים וסגנון חיים www.danybar.co.il מדריך, יועץ ומתכנן טיולים בארץ ובחו"ל. פרטים באתר https://www.danybar.co.il/trip_planning/ או בפייסבוק https://www.facebook.com/DanysBarTravelWineAndDine
