יום הנערה הבינלאומי במטה יהודה – ערב בסימן חזית נשית 

במרכז רמות שפירא שבמושב בית מאיר התקיים ביום חמישי שעבר ערב לנערות בכיתות ז-יב מיישובי מטה יהודה * הערב התקיים במסגרת חודש הנשים במועצה האזורית מטה יהודה 

*תמונה ראשית: יום הנערה הבינלאומי במטה יהודה. צילום: דוברות מטה יהודה 

ביום חמישי שעבר התקיים במרכז רמות שפירא שבמושב בית מאיר ערב לנערות בכיתות ז'-יב' מיישובי מטה יהודה. הערב התקיים במסגרת חודש הנשים במועצה האזורית מטה יהודה 

את האירוע פתחו אפרת שלך טובול ואסנת ורטמן ברוכים – סגניות ראש המועצה. לראשונה במטה יהודה מכהנות שתי נשים בתפקיד הסגניות. הערב כלל פעילות של הרצאות טד שהעבירו נשים מצליחות, יוגה צחוק, שיחות בנושא חוסן, ארוחת ערב ועוד. הפעילות אורגנה על ידי מועצה אזורית מטה יהודה, בהובלת שירן אשרף מיכאלי, מנהלת מחלקת נוער. תלמידות החטיבה והתיכון הגיעו לשמוע הרצאות טד מנשים מצליחות באזור, שסיפרו על הדרך להצלחה. עדי ברטמן, רכזת נוער וקיבוצים וצוות מחלקת הנוער מטה יהודה היתה שותפה לצוות שאירגן את הערב. עדי גם הנחתה את האירוע ושילבה הומור עם הצגת המשתתפות.  

"העצמה אמיתית היא להיות את" 

הדוברת הראשונה שעלתה לשתף את סיפורה היא רחלי צ'רנוב (38), ממושב בית זית – אמא לשתי בנות, מהנדסת בניין, מעצבת פנים ורוכבת אופנועי שטח מהטובות בארץ. "זה לא חוכמה להיות רוכבת אופנוע טובה בארץ," היא מחייכת, "כי בישראל כמעט ואין נשים שרוכבות על אופנועי שטח." 

"אבל לפני כל ה'טייטלים' האלו, הדרך שלי הייתה רצופה אתגרים. הסיפור שלי מתחיל בילדות – גדלתי בסביבה מגדרית מאוד. מצד אחד הייתי ילדת פרא, מצד שני – ילדה מרצה, וכך נקרעתי בין שתי קיצוניות שהרחיקו אותי מהאני האמיתי שלי. עם השנים, הריחוק הזה רק התעצם, עד שבניתי לעצמי תפיסה מעוותת של נשיות וגבריות, ואיבדתי ביטחון בנוגע לדרך שבה אני אמורה להשתלב ביניהן." 

"אז הפכתי למישהי שמנסה להיות נוחה, קלילה, לא רגשנית מדי, לא מתעמתת, לא דורשת. רציתי להיות חלק מהחבר'ה, להיות 'ילדה קלה' ובסופו של דבר – פשוט לא הייתי נוכחת." 

"הלימודים היו אתגר גדול עבורי. לקח לי זמן להבין שאני חושבת אחרת, שיש לי קצב משלי, ושזה בסדר. היה לי קשה להכיל את המורכבות שבי והתקשיתי לרצות דברים יוצאי דופן – למרות שמעצם הווייתי, אני אדם יוצא דופן." 

"עשיתי דברים שנחשבים 'גבריים' – רכבתי על אופנועים, עבדתי באתרי בנייה, ניהלתי צוותים – אבל לא הרגשתי מועצמת. כי העצמה אמיתית היא לא לעשות דברים שנתפסים כגבריים, אלא להיות את. 

העצמה היא לעמוד על שלך, להבין את הרגשות שלך, לחבק את המורכבויות שבך ולקבל אותן באהבה. שנים חשבתי שהעוצמה שלי נובעת מהעובדה שאני משתלבת טוב בעולמות הגבריים, אבל היום אני מבינה שהכוח האמיתי שלי טמון בנשיות שאני מביאה דווקא בתוך אותם עולמות." 

"הנקודה שבה פגשתי את האמת שלי הייתה כשנהייתי אמא," מספרת צ'רנוב. "פתאום הייתי חייבת לעמוד על שלי, לצאת מאזור הנוחות, לבקש עזרה – דברים שלא הרשיתי לעצמי לעשות קודם, כי ראיתי בהם חולשה. ההיריון אילץ אותי להכיר בצד הפגיע שבי, ולמדתי שלהיות נזקקת זה לא אומר להיות חלשה ושזה פשוט מה שזה." 

"עם השנים מצאתי את עצמי פונה למסלול אחר, נפרדת מהדרך שסללתי קודם ומתחברת ליצירה. לקח לי זמן להעז לומר בקול רם: אני מעצבת פנים. אבל כשהבנתי שזה הייעוד שלי – הלכתי עם זה עד הסוף. פתחתי עסק, ולמרות שבתחילת הדרך עבדתי בלי משכורת, ידעתי שיש בי אש שאי אפשר לכבות. לכל אחת מאיתנו יש משהו שמרחיק אותה מעצמה, אבל תמיד אפשר לחזור. אף פעם אל תצטערי על זה שניסית, לכל אחת יש הזדמנות שמחכה לה." 

"נשים לא אוהבות להתעסק בכסף"  

נגה לבציון נדן, מנהלת את "ואליו בריבוע – הבית  להשקעות אחראיות", עלתה להרצות באירוע ופתחה בשאלה לנערות: "כמה כסף יש לכן בבורסה?". אחרי תשובות, כמו: "8 ₪ בעו"ש" או "לאמא יש השקעות," שאלה נגה היכן נמצא הכסף, מה שעורר עניין בקרב המשתתפות.  

נגה עוסקת בעולם של השקעות ומספרת לנערות בקהל איך הגיעה לעולם ההשקעות: "הרבה מאד שנים עסקתי בקידום השקעות אחראיות, אותן השקעות שמתייחסות בצורה הוליסטית להשקעות, וכשראיתי שהגופים הגדולים לא מקדמים את התחום, הבנתי שאני לא יכולה לחכות שמישהו אחר יגשים את החלום שלי. למרות שהעיסוק בהשקעות היה עולם גברי, החלטתי להקים את 'ואליו בריבוע – הבית להשקעות אחראיות'. התייעצתי, מצאתי שותפים והקמנו את 'ואליו בריבוע'. הגשמתי את החלום שלי לנהל כסף עבור אנשים שרוצים מלהשקיע בבורסה, אבל רק בחברות שעושות טוב ועושות כסף מזה."  

נגה מסבירה למה חשוב לנהל נכון את הכסף שלנו: "בהשקעות אנחנו לוקחות את הכסף שלנו ומבינות שהכסף ששמים בהשקעה יכול לגדול וגם להישמר. בעזרת השקעה בבורסה אנחנו יכולות להגדיל את הכסף שלנו. הבורסה לניירות ערך היא פלטפורמה להשקיע בחברות וכך למעשה להיות מעין שותפים בחברה, החל מהלבשה עד חברות בנייה. כשערך החברות עולה, אנחנו שהשקענו מרוויחות."    

נגה סיפרה על דרכה ועבודתה היא מספרת: "אני עוסקת בעולם של השקעות אחראיות. עם הכסף שלי אני יכולה להניע את העולם שיהיה טוב יותר, לכן אני מחפשת השקעות בחברות טובות. לעולם זה הגעתי אחרי לימודים באנגלייה לתואר שני. כשחזרתי לארץ אימצתי את העצה של אמי החכמה, שאמרה לי: 'לכי תתייעצי. גם אנשים הכי עסוקים ישמחו לתת עצות'. וכך הגעתי לעולם של השקעות אחראיות וגיליתי שזה עולם שאין בו כמעט נשים. הרבה נשים לא אוהבות להתעסק בכסף. יש אפילו מחקר  מצחיק ועצוב שטען ש-62% מהנשים מעדיפות לדבר על המוות שלהן ולא על כסף. 

"אבל היום אני יודעת שמאחר ולכסף יש כוח והוא שמניע את העולם, הוא הכלי שיכול לנו להגשים את החלומות. ולכן צריך לקחת עליו אחריות." 

"אחריות כלפי אחרים ודינמיקה בין נשים" 

אסנת לבציון קורח – מנהלת המרכז הרפואי אסף הרופא ורופאת ילדים (אחות של נוגה), ניהלה בעברה את ביה"ח הדסה הר הצופים.  

אסנת הרצתה על ניהול בית חולים ורצונה להיות רופאה בהיותה ילדה קטנה: "תמיד רציתי להיות רופאה. כנערה התנדבתי במד"א, מקום שאהבתי. הייתי בצופים ועשיתי המון דברים. כדי להיות רופאה צריך ציונים טובים, אבל כל אחת יכולה לעבוד קשה ולעשות את זה. חשוב תמיד לא לפחד מכל, לא לפחד מסיטואציות ולא לפחד להעז. אם יש לכן חלום תלכו עליו – כל אחת מכן אלופה."  

"אל תבקרו את עצמכן, תפסיקו להעביר עצמכם ביקורת, גם לא על המראה החיצוני, מיותר לגמרי. חשוב להפסיק עם ביקורת אינסופית וכמו שאתן מפרגנות לעצמכן תפרגנו גם לאחרות." 

לאחר מכן סיפרה אסנת גם על ההתמודדות עם חזרת החטופים לבית החולים, על חמלה ואחריות כלפי אחרים ועל דינמיקה בין נשים. "בעיקר תהיו טובות לעצמכן ולסביבה," סיכמה אסנת, "תנסו תמיד לעשות טוב."  

"אל תעבדו אצל אידיוטיים" 

גם אני (כותבת הכתבה) הוזמנתי להרצות והחלטתי לספר על חזרה לילדות, כדי למצוא סוף סוף את הכיוון הנכון בקריירה שלי כעיתונאית וכותבת תוכן.  

אחרי שהבטחתי למאזינות בקהל, שיוכלו לראות תמונה מצחיקה של הכלב שלי, אם אקבל מעט תשומת לב, סיפרתי על עצמי: "היי אני אלמוג – עיתונאית, קופרייטר וכותבת תוכן, ואני עוסקת בתחום כבר 20 שנה. אבל זה לא נכון, בעצם אני בתחום כבר מגיל 8. אבל לקח לי לגלות את זה רק אחרי שעשיתי סיבוב גדול." 

"כילדה הייתי מאד יצירתית: ציירתי קומיקס, כתבתי מכתבים מצחיקים ואפילו היה לי עיתון, כמו סמרטוטון כזה שאחותי ואני הכנו. סתם, כי זה היה כיף. אבל כשבגרתי, הדברים האלה נשארו מאחור, וגיליתי שאני נסחפת לעולמות שאחרים רוצים בשבילי – הלימודים היו מאד קשים, בעיקר הבגרויות, ההורים לחצו, דודים ייעצו לגבי קריירה שהעצה המרכזית הייתה 'תהיי פקידה במשרד ממשלתי', וכך מצאתי שהעולם שלי מצטמצם בלי שאשים לב." 

"אחרי השירות הצבאי (הייתי מזכירה, למרות שבראש חלמתי להיות בעיתון 'במחנה') התחלתי ללמוד ולעבוד. הייתי מזכירה של עו"ד (אידיוט) ושל יזם בחברת בנייה (מטרידן) ועבדתי בתפקידים לא מתגמלים, תמיד בניהול של גברים. משם, כדי לרצות את הוריי, למדתי ניהול רכש, אבל בלימודי הסטטיסטיקה גיליתי שסטטיסטיקה זו הדרך לענות מספרים כדי שיודו בכל דבר, התייאשתי. קניתי כרטיס טיסה ועברתי לניו יורק."  

"כעבור כמה חודשים חזרתי לארץ וביום בהיר, בעודי מסתובבת חסרת מעש בירושלים, משהו נשא אותי אל בניין רשות השידור שהיה אז בשכונת רוממה. נכנסתי ופשוט ביקשתי סיור במקום. עיתונאי וכתב מוכר בשם אורי כהן אהרונוב (ז"ל), הציע לי סיור במקום וכך ראיתי את כל העמדות, הבנתי מה היא תקשורת." 

"התחלתי לצאת לקורסים, עברתי לתל אביב, כתבתי למגירה, עד שיום אחד שלחתי למגזין אופנה קורות חיים נועזים, עם סעיפים מצחיקים כמו 'בגרות – מלאה אבל בדיאטה' וכל מיני התחכמויות. קיבלו אותי לעבודה. מישהו אשכרה שילם עבור המילים שלי. מאז אני בתחום. עבדתי שלוש שנים ב'ידיעות ירושלים' והיום אני כותבת לשני מקומונים ולבעלי עסקים. אז לא משנה כמה כסף עושים מתכנתים או משפטנים, מה שאת רוצה לעשות זה מה שחשוב. כי הרגע שאת רואה מישהו קונה עיתון או מגיב באופן חיובי לתוכן שכתבת, זה באמת שווה הכול. חזרתי לעשות בדיוק מה שאהבתי שהייתי קטנה." 

על הדרך דרך נתתי כמה טיפים לפני בחירת לימודים וקריירה: "תהיו נאמנות לעצמכן – תנסו להבין איפה אתן הכי מאושרות. מה עושה לכן טוב? האם זה כתיבה? שירה? טיפול בבעלי חיים? עזרה לאחרים? תתנסו בעבודה אפילו בהתנדבות בפעם הראשונה." 

"אל תרצו אחרים – תרצו רק את עצמכן. אתן אלה שתגיעו כל יום למשרד או למקום העבודה, לא ההורים או האחים שלכן. עשו מה שמרצה אתכן."  

"אל תתנו לאף אחד להקטין אתכם – הגדירו את עצמכן. אני עיתונאית וכותבת תוכן. כתבו מה העיסוק שלכן. זה בסדר אם זה ישתנה, אבל תהיו בטוחות במקום שלכן."  

"חפשו את האושר והעושר – עבדו במשהו שאפשר להתפרנס ממנו. הכנסו לתחום בהדרגה ותראו איפה יש רווח או תגמול גבוה וכוונו לשם."  

שוויון לנשים במושבים 

גם תנועת המושבים משתתפת זו השנה שניה ב'שבוע הנערה הישראלית', כאשר דפנה כהן נוריאל – מנהלת אגף דוברות, תקשורת והסברה בתנועת המושבים וצורית וידה מיקיי – מנהלת אגף כספים והיחידה לקידום שוויון מגדרי הרצו במספר בתי ספר במועצות האזוריות ובערים על מסלול חייהן המקצועי ועל הבחירה לעבוד בתנועת המושבים וחשיבותה. 

מנהלת אגף כספים והיחידה לקידום שוויון מגדרי, צורית וידה מיקיי, עןבדת בתנועת המושבים ב-14.5 שנים כאשר התחילה את דרכה באגף כלכלה כאחראית על יזמויות כפריות וניהול מערך הכספים של הנוער. ברבות השנים התקדמה לנהל את אגף הכספים של התנועה ואת והיחידה לקידום שוויון מגדרי אשר קמה לפני כשנה וחצי, עקב פרוץ מלחמה חרבות ברזל.  

וידה מיקיי סיפרה: "הבחירה לקחת חלק בשבוע הנערה הישראלית כאחד מהפעולות הראשונות של היחידה הייתה מתוך ההבנה ששוויון הזדמנויות יצמח ככל שהוא ידובר ויישום מגיל הנעורים ובנוסף זוהי הזדמנות לחשוף בני נוער רבים למרחב הכפרי ולעולם  המושבי והחקלאי."  

כאמור, גם דוברת תנועת המושבים, דפנה כהן נוריאל, השתתפה ביום זה. לכהן נוריאל ניסיון עשיר בדוברות. בעברה היתה דוברת ההסתדרות הכללית, דוברת עיריית בית שמש, ראש עיריית אשדוד, דוברת הסטודנטים וכיום היא מנהלת את מערך הדוברות של התנועה לצד הדוברות של התאחדות חקלאי ישראל וארגון מגדלי העופות.  

כהן נוריאל אמרה: "היה לי הכבוד והזכות לקחת חלק, זו השנה השנייה ברציפות, במסגרת ׳שבוע הנערה הישראלית׳ ולספר את הסיפור האישי שלי, לדבר על תפקיד הדוברות וההסברה והכי חשוב לגרום לכל נערה ונער להאמין בעצמם, ביכולות שלהם לכתוב את סיפור החיים שלהם. 

אני מודה לעמותת 'שוות' על יוזמה מדהימה ומשמעותית וליחידה לקידום שוויון מגדרי בתנועת המושבים."