למרות שלא היה לה מושג בעיצוב ותפירה, היא פתחה עסק: ביגוד לנשים בהריון ולאחר לידה
יפעת לוי (43), חברת קיבוץ עין כרמל, מעצבת בגדים לאימהות, או ליתר דיוק: להריון וטרום אימהות, לנשים לאחר לידה ונשים מניקות, וגם לאימהות שעברו את גיל 70.
העסק לעיצוב בגדים "אימהות" נולד לפני 14 שנים, חצי שנה לאחר לידת בנה הבכור. יפעת, עורכת דין במקצועה, עבדה כשלוש שנים בתחום ולא מאוד נהנתה. כשיצאה לחופשת לידה חיפשה תחומי עניין נוספים וגילתה את היצירתיות שבה.
עם הלידה וההנקה הבינה שאין ביגוד שמתאים לצרכיה: "בהנקה, לפחות בהתחלה, יש מגבלות: משך הזמן הוא ארוך, צריך התאמות איפה וליד מי אפשר להניק ומה ללבוש כדי שכל זה יתקיים.
אפילו בבית, אם הגיעו אורחים לבקר, הרגשתי שאני צריכה להסתיר את עצמי. חיפשתי פתרונות מבחינת לבוש, ההיצע היה דל ומכוער. אמרתי שאני מוכרחה לבדוק את העניין, אפילו שלא היה לי מושג בעיצוב בגדים. רציתי לייצר חליפה, מין פיג'מה, חולצת הנקה, גוזייה ומכנסיים, שאפשר לישון איתם בלילה, שמתאימה גם לבית חולים, משהו נוח אבל לא סמרטוטי.
להרגיש אישה, למרות שאני אימא. ככה נולדה 'פיג'מה-מה', שמתאימה להריון ולהנקה. היה בה גם תופסן למוצץ, שלא ילך לאיבוד, ובגוזייה היו כיסים לרפידות הנקה, ממש הנדסת המוצר".
יפעת, שלא באה מעולם הטקסטיל ועיצוב האופנה, לקחה ליווי עסקי ונצמדה למעצבת שלימדה אותה "מה שצריך, כדי לטעות כמה שפחות". את החליפה הראשונה ייצרו ב-200 חתיכות ולדברי יפעת "היא הייתה ממש מכוערת". למרות חבלי הלידה המוצר החל להימכר. הזדמנות עסקית שהגיעה מגרמניה פתחה ליפעת את העיניים: "יש צורך בזה והוא לא רק שלי".
מה?
השלב הבא היה פתיחת אתר אינטרנטי לעסק. "האינטרנט היה עוד בתקופת האבן ונבנה אתר ובו תמונות עם חברה שדגמנה את הבגדים".
עם הזמן פנו אליה עוד ועוד נשים שחיפשו שמלות ובגדים שניתן לצאת איתם מחוץ לבית ועדיין להיניק כשצריך, "התחלנו להתרחב".
אחרי הפיג'מות התפתחה קולקציה רחבה לנשים בהריון ולאחר לידה, גם לכאלה שרוצות במראה מחויט כשהן יוצאות לאירוע או לעבודה וגם לאלו שעושות פילאטיס, כולל חזיות ואביזרים נוספים.
"יש הבנה שמבנה הגוף של האישה משתנה, הבגדים הם בגזרות המחמיאות לבטן ולגוף ומאפשרים הנקה בכל מקום". יפעת מספרת שרבים מהדגמים הגיעו מרעיונות של לקוחות וחלקם נקראים על שם אותה אישה.
מווש – הכי טוב בקיבוץ
כארבע שנים לאחר הקמת העסק הגיעו יפעת, בעלה ושלושת ילדיהם להרחבה של קיבוץ עין כרמל. "בילדותי ביקרתי בקיבוץ דגניה ב' ונרקם לי חלום לגור בקיבוץ."
"גרנו בחיפה וחשנו ששם לא מקומנו, לא צורת החיים שהיינו רוצים. התחלנו לחפש מקום אחר, ברגע שאתה ממוקד במה אתה רוצה, ויכול לצייר לך את זה בדמיון – זה קיים בעולם".
על אף שהיו האחרונים ברשימת ההמתנה, התקבלו בני הזוג לקיבוץ וקיבלו מגרש. "באנו לתת עתיד לילדים, אבל גם אנחנו כבוגרים נהנים מהקיבוץ. אנחנו מאוד מעורבים במה שקורה ולוקחים חלק".
יפעת לא מרגישה מתח בין הקיבוץ ה"וותיק" ל"הרחבה" וחשה הרבה פרגון לה ולעסק שלה. בתקופת הקורונה לקחה על עצמה לרכז את המתנדבים שדואגים לאוכל לחולים ולמבודדים, "לגשר על הפער באמצעות יחסים בין אישיים. הפנטזיה על קיבוץ מגשימה את עצמה, מדשאות, ציפורים, שקט. חיים בגן עדן".
העסק התרחב מאוד עם השנים, חמישה סניפים נפתחו בערים ברחבי הארץ, "זה גדל להיות מפלצת והרגשתי שאני כבר לא נוגעת באנשים, לא מגיעה לאימהות. זה התרחק מהמטרה ועבר להיות ניהול של משאבי אנוש והחלפת עובדות, וזה לא מה שרציתי".
יפעת החליטה שלמרות הרווחים היפים העסק חוזר לקיבוץ ועובר למודל עסקי של און ליין, מכירה דרך האתר ומקום קטן, אותו היא שוכרת מהקיבוץ, מה שהיה באחד הגלגולים המתפרה.
ומה הבייבי הבא?
"'אימהות' נולד מתוך הנאה והנעה, לתת מענה לצורך של נשים בהריון ונשים מניקות. נשים שלעיתים נמצאות בשלב קשה נפשית. אני רואה בזה ייעוד."
"מצאתי את השליחות ואת הייעוד של מה שאני צריכה לעשות וזה הכניס דרייב ותשוקה לחיים. אני נותנת אהבה דרך הבגדים. לא הרגשתי שיש לי 'אומץ', בדיעבד אפשר לומר שהיה ממד של חוסר פחד, אני יודעת למזער פחדים."
"כיום אני כבר בונה כובע חדש: טיפול עסקי. לתת מארגז הכלים שיש לי בעיקר לבעלי עסק שהתחילו ונתקעו או כאלה שזקוקים לעדכון."
"בכל אתגר חשוב קודם להבין את ה'למה', זה הבסיס כשאדם רוצה לקחת יוזמה. אנשים עושים תכנית לפני שהם מבינים מה הסיבה להקמת העסק, מה הם רוצים לתת לאנשים אחרים."
"כשהתכנית לא עובדת הם מתייאשים ויש אכזבה שמצלקת. זו עבודה פנימית שכדאי לעשות עם מנטור לפני שמתחילים לבנות עסק. אחרי ה'למה' מגיע ה'איך', ה'מתי' ואז נוצרת תכנית פעולה. כשזה נהיה קשה, וזה יהיה קשה בשנים הראשונות, ה'למה' שם".
