"כולם באים לאכול צהריים" 

ענף הפרחים הישראלי היה פעם סיפור של הצלחה עולמית, עד לשנות ה-90, כשהאפריקאים נכנסו לשוק והענף שייצא לבורסות הפרחים באירופה קרס * מי שראה במשבר הזדמנות היה משה סעדה שהחליט להמשיך בפרחים אבל לשוק המקומי ובגדול * סיפורה של משפחת סעדה ממושב מאור, שבה כמעט כל בני המשפחה שותפים לאימפריית הפרחים שבנו 

באחד מביקוריי בכיכר החטופים, התוודעתי לבחורה בשם הילה. הילה יזמה מכירה של פרחי חמניות בכיכר, כשהתמורה כולה תרומה עבור מטה החטופים. הילה סיפרה לי על משפחת סעדה ממושב מאור, כאשר בני משפחת סעדה הם תורמי הפרחים למיזם זה. היא דיברה על היחס וההתכוונות של משפחת סעדה בהתלהבות ובהערכה.  

אופיר, הבן הצעיר במשפחה, סיפר כך: "הילה יצרה עמי קשר והגיעה אלינו למשק, והחליטה להתרכז בפרחים צהובים עונתיים. אנו מספקים להילה את הפרחים מידי יום שישי ונותנים לה כל מענה אליו היא זקוקה." 

כך התוודעתי למשפחת סעדה. 

המושבניק והקיבוצניקית 

הגעתי למושב מאור שבאזור מנשה על מנת לראיין את בעלי המשק, ענה ומשה סעדה. נכנסתי למשק וגיליתי משק חקלאי עצום ומרשים ביותר. בעודי יורדת במשק סעדה, הגיעו מולי ענה ומשה כשהם נוסעים בקולנועית שלהם – זוג מיוחד במינו, בדרכם, בצניעותם ובהתנהלותם. ענה ומשה בשנות השבעים שלהם. לו מישהו היה אומר להם כשהיו צעירים שהמשק הצנוע שלהם יצמח ויגדל למה שהוא היום, וודאי היו עונים: "לא יכול להיות." 

ענה ומשה הכירו בשירותם הצבאי, שניהם שירתו יחדיו בחיל אוויר. ענה נולדה וגדלה בקיבוץ עין שמר, והוריו של משה עלו מטריפולי והתיישבו במושב יציץ, שבמועצה אזורית גזר, שם גדל משה גדל עם אחד עשר אחיו ואחיותיו. 

משה: "הורי היו אנשים דתיים, היינו משפחה מאד גדולה והיו קשיים. גדלתי בבית בו הפרוטה לא הייתה מצויה אבל היה בית מאד חם ואוהב." 

משה המשיך לספר: "התקבלתי אצל הוריה של ענה בזרועות פתוחות ואהבה גדולה. הוריה של ענה, קיבוצניקים, התחברו להוריי ויצרו קשרים מאד חמים. באותם ימים היה זה זיווג שנראה לכאורה בלתי אפשרי, אבל לנו היה ברור שהכול אפשרי. הוריה של ענה, שניהם בירכו אותנו ושמחו על הקשר בינינו. הורינו עם נישואינו הפכו למשפחה." 

ענה מוסיפה: "הוריו של משה קיבלו אותי כבת. אמו קראה לי בתי ואפילו למדתי לדבר טריפוליטאית. באנו מעולמות שונים אבל התקיימה קבלה ללא תנאים, כבוד ואהבה גדולה במערכות היחסים שלנו ובין המשפחות." 

ענה ומשה נישאו, משה השתחרר מצבא קבע והשניים החליטו להיות חקלאים. ההתחלה הייתה במשק ההורים במושב יציץ, בהמשך החליטו להתקרב ולחיות ליד קיבוץ עין שמר, קרוב להוריה של ענה בעין שמר, החלטה שהביאה את ענה ומשה לקנות את משקם במאור. הם היו זוג צעיר וענה הייתה בהריון עם בנם הבכור עמיחי.  

פרחים לייצוא 

בני הזוג הטרי הגיעו למושב מאור בשנת 1977. התנאים היו מאד קשים, הבית היה קטן ולא היו אמצעי ייצור. ענה מספרת: "משרד החקלאות המליץ לנו לגדל פרחים, היינו צעירים והתחלנו מאפס. במהלך עשר השנים הראשונות ילדתי את ארבעת ילדינו: עמיחי, גלית, לירון ואופיר. עבדנו כצוות משה ואני. גרנו בבית סוכנותי ישן ועבדנו קשה. הסתפקנו במועט והילדים בנערותם עבדו כולם יחד איתנו במשק."  

משה מוסיף ואומר: "גידלנו מספר סוגי פרחים והפרחים שגידלנו נמכרו ליצוא. היו אלו שנים בהם לא היו תאילנדים, היינו קמים עם צאת החמה ועובדים במשק יחד עם גידול הילדים, אלו היו שנים של צנע ויצירה." 

ענה, שנולדה וגדלה בעין שמר, היא ביתם של רומה ואבא שטיין ז"ל. אבא שטיין היה אגרונום שפיתח זנים חדשים של תפוחי עץ. אחד מזני התפוחים שפיתח נקרא "ענה" כשם בתו. ענה זכתה שזן מיוחד של תפוחי עץ יהיה קרוי על שמה. אמה של ענה, רומה, התאלמנה במלחמת השחרור והייתה אם לשתי בנות. לאחר מכן הכירה את אבא שטיין, והוא גידל את בנותיה של רומה כילדותיו, ואילו ענה היא ביתם המשותפת. 

ענה מספרת שהייתה מבלה הרבה עם אביה, כך שתחום החקלאות היה טבוע בתוכה: "אבי נפטר בגיל 99 וחצי. הוא היה אגרונום שעבד במועצת הפירות ואף זכה בפרס קפלן בשל הפיתוחים שפיתח," היא משחזרת. 

המשבר ופריחת המשק 

ענה ומשה פיתחו את משקם במשך שנים רבות. בשנות התשעים ענף יצוא הפרחים נקלע למשבר קשה, והשניים החליטו להמשיך לגדל פרחים לשוק המקומי. השינוי הגדול קרה כשהבן הבכור עמיחי החל להשקיע את זמנו במשק.  

משה מספר על ילדיו: "מעולם לא תכננו או החלטנו מי מילדינו יחזור לעבוד במשק. כל ילדינו עבדו ועזרו בנערותם ותמיד היו פעילים ומעורבים. עמיחי, בבואו לעבוד במשק, הביא יחד איתו תנופה ושינוי. אחריו, הצטרפו אופיר ולירון גם הם. עמיחי הוביל לשינוי – הוא והבן הצעיר אופיר הם המנהלים של כל הממלכה." 

משה משתף את סיפור עבודתם הקשה להביא את המשק למה שהוא כיום, תוך שהוא כולו התרגשות וגאווה גדולה בילדיו: "הגדלנו את שטחי גידולי הפרחים, חכרנו עוד אדמות ואת נושא הגידולים מנהל הבן השלישי לירון. את הנהלת החשבונות והנהלת המשרד של המשק מנהלת כלתנו, אורית, אשתו של עמיחי. גם החתן שלנו, ניסים, בעלה של גלית, החליט שהוא בא לעבוד במשק כמנהל של מערך ההזמנות. בנינו סככות ויצרנו מערך שלם של גידול פרחים במספר משקים. הפכנו לספקים גדולים של חנויות למכירת פרחים. כל אחד מילדינו שהצטרף לעבוד במשק תרם ותורם את חלקו וממשיך להביא את המשק להצלחה." 

אופיר, בנם הצעיר, השתתף אף הוא בחלק מהשיחה. אופיר (37), החליט ללמוד ראיית חשבון, ובסיום לימודיו החליט שהוא רוצה לחזור לעבוד יחד עם המשפחה ולמנף את העסק. אופיר: "הבנתי שמה שאני באמת רוצה לעשות זה לעבוד במשק ולא נכון לי לעבוד במשרד. הייתי אז בן 26, חזרתי למשק ולקחתי על עצמי את האחריות של יבוא הפרחים וכל האביזרים הנלווים לכך."  

לאופיר ואשתו יש שלושה ילדים. הבת הקטנה נולדה ב-09.10.24. אופיר: "החלטנו לקרוא לה דרור, שם שמסמל בקשה ותיקווה לשחרור כל החטופים." 

המשק המשפחתי 

יום העבודה במשק סעדה מתחיל בשעות הבוקר המוקדמות. עמיחי, לירון, אופיר וניסים, בנוסף לעובדים נוספים, כולם מגיעים בשעה זו. גם ענה ומשה ממשיכים לעבוד במשק, וכל יום עם סיום יום העבודה, כולם באים לביתם לאכול ארוחת צהריים! 

ענה מספרת: "מידי יום אני מבשלת אוכל טרי לארוחת הצהריים לכל השבט, נכדינו בחלקם מגיעים לאכול וכל ילדינו." מסתבר, שניהול המשק על ידיי המשפחה, נערך בצורה יוצאת דופן. ההחלטות הניהוליות מתקבלות דווקא ברגעים משפחתיים כמו ארוחות צהריים ומפגשים משפחתיים דומים.  

הם מנהלים משק שכיום היא חברה בע"מ אבל הניהול הוא כפי שהמשפחה מתנהלת. משפחה אשר הביחד וה-DNA שלה הוא כולו אמונה, חריצות, יוזמה ושלום בכל המובנים. השעה בה הם כולם נפגשים יחד בארוחת הצהריים, האוכל של אימא, האווירה המשפחתית הם התשובה לחוזקה של הממלכה שהקימו ענה ומשה.  

לרגע אפשר לראות את המיזוג היוצא דופן הזה. ענה שגדלה בקיבוץ פותחת שולחן גדול עם ניחוחות של מאכלים בבית, כמו חדר האוכל הקיבוצי. משה שהגיע ממשפחה גדולה אף הוא ממשיך לתפעל משפחה גדולה. יחד יצרו סינתזה יוצאת דופן. 

בין האחים במשק יש ידיעה מוחלטת שכל אחד עושה את המקסימום שהוא יכול. גם בכך, יש מהשיטה הקיבוצית והתפיסה הטריפוליטאית, כל ילדינו, כל אחד מהם הוא המוצלח והטוב ביותר. 

זוהי חוויה יוצאת דופן, להסתובב במשק סעדה, ולפגוש את כל בני המשפחה כשכולם עסוקים כל כך ועובדים מתוך התחושה שזה שלהם. לא מתקיימת תחרות, מתקיימת עשייה למען ואכפתיות. ענה ומשה בגיל בו רוב האנשים יוצאים לפנסיה, אך לא הם. כמו בראשית דרכם, כשהיו צעירים ועבדו עם אמונה שביכולתם להתפרנס מחקלאות ועבודה משותפת, כך צניעותם ומרצם נשארו עד היום. 

הלב מתרחב כשאתה נוכח במשפחה של חקלאים העובדים יחד, שלושה בנים, חתן, כלה וההורים. מרענן לראות משק חקלאי ומשפחתי פורח, צומח וגדל עם תנופה וחזון אל העתיד. אין זה מובן מאליו בימים אלו, לא מהזווית החקלאית ולא מהזווית המשפחתית. אומרים שאחד ועוד אחד הם שניים וכן הלאה. הנוסחה המתמטית כאן היא שונה. משפחת סעדה יצרה נוסחה חדשה, השלם גדול בהרבה מסך חלקיו וחלקיו גדולים בהרבה בעבודתם המשותפת.