מופת לאומי – כותבים לזמן הירוק
כותבים לזמן הירוק: מפעל המכינות הקדם-צבאיות, המכשיר את דור ההנהגה העתידית של מדינת ישראל בכל תחומי החיים, הוא מופת של אחריות לאומית ושל אחדות לאומית.
במסגרת המו"מ הקואליציוני בין כחול לבן ומפלגת העבודה-גשר, הוסכם על הגדלת התקציבים למכינות הקדם-צבאיות החילוניות. זהו ביטוי להכרה בחשיבות הלאומית של המכינות. אולם מועצת המכינות הודיעה מיד, שהיא מסרבת בתוקף להפרדה בין מכינות חילוניות למכינות אחרות (דתיות-אורתודוכסיות, דתיות-רפורמיות ומשולבות).
כך כתב, בין השאר, מנכ"ל מועצת המכינות, דני זמיר, המייסד של מכינת רבין, שהנה מכינה חילונית:
"לא מפחדים להיות אחים. אנא אל תבחינו ואל תאבחנו בינינו. או שהסיוע יהיה לכולנו או לאף אחד. לא נוכל לוותר על אבן הראשה במפעלנו – השותפות בין השונים – למען העזרה התקציבית – מכובדת, נדרשת וראויה ככל שתהיה. אנשים ונשים אחים ואחיות אנחנו".
האמירה הברורה הזאת, היא קרן אור באפלת הפלגנות הקיימת בחברה הישראלית, המועצמת בידי המערכת הפוליטית, ובראש ובראשונה בידי העומד בראש הפירמידה הפוליטית, ובידי התקשורת. מפעל המכינות הקדם-צבאיות, שהנו מפעל מופת לאומי, מעמיד חלופה של חברה אחרת, המבוססת על ערכים של נתינה, משימתיות, אחריות לאומית, וממלכתיות; ערכים של ציונות במיטבה.
וכשאני מגדיר אותה כמפעל ציוני, עולה בדעתי האמירה היפה של עמוס עוז, שהציונות אינה שם פרטי אלא שם משפחה. הציונות אינה אחידה – יש ציונות דתית וחילונית, יש ציונות סוציאליסטית וציונות רוויזיוניסטית, יש ציונות רוחנית, ציונית מדינית, ציונות מעשית. האתגר הוא לקיים משפחה ציונית אחת, המכילה את השונות, שהמחלוקת בתוכה היא לשם שמים ושהיא יודעת להיות מאוחדת, אף שאינה אחידה.
בימים אלה, שבהם כוחות צנטריפוגליים יוצרים חברה שסועה, קרועה, מחולקת למחנות עוינים הלוחמים ביניהם, וכל מחנה נגרר אחרי השוליים הרדיקליים שלו, מציב מפעל המכינות הקדם צבאיות עוגן של לכידות חברתית, שהינה עוגן של חוסן לאומי. מפעל המכינות הקד"צ, יחד עם תופעות חיוביות בחברה הישראלית, כמו עולם ההתחדשות היהודית ועוד, מבטא תרבות-נגד לתרבות השסע, יוצר למדינת ישראל אופק חיובי ומחנך מנהיגות צעירה שבעשורים הבאים תצעיד את החברה הישראלית בדרך אחרת.
האחדות שמעבר לשונות, עמדה לא אחת בפני סערות וטלטלות שאיימו על לכידותה.
– כך היה בהתנתקות, שעליה הייתה מחלוקת חריפה בחברה הישראלית ובעולם המכינות, כולל בין ראשי המכינות.
– ההצהרות הקיצוניות והקשות של אחדים מראשי המכינות הקד"צ הדתיות, בנושאים כמו גיוס בנות לצה"ל והיחס ללהט"בים.
– האסון הנורא בנחל צפית, מתוך רשלנות פושעת של מחנכים במכינת בני ציון, שעורר חשבון נפש עמוק בעולם המכינות וגם חשף אותו לביקורת קשה, חלקה מוצדקת, וחלקה של מי שניצלו את האסון כדי לפגוע במפעל המכינות מתוך שלילה לרוח הציונית שלו. היכולת של מפעל המכינות והנהגתו לצלוח את המשברים הללו ולהמשיך יחד, ואף לצאת מחוזקים מהם, מעידה על חוסנו של המפעל ועל האמת הטמונה בו.
זכיתי להרצות לאחרונה בפני ארבע מכינות קדם צבאיות. פגשתי מגוון רחב של החברה הישראלית – בני עדות שונות, בני שכבות סוציואקונומיות שונות, עולים חדשים וצברים, דתיים, מסורתיים וחילונים, בעלי השקפות פוליטיות שונות. בכל המפגשים הללו אני פוגש נוער נפלא, דור מצוין, המעורר בי תקווה ואמונה בעתיד החברה הישראלית.
גילוי נאות – אני שייך לעולם המכינות. אני משרת כיו"ר מדרשת השילוב בנטור שבגולן – מכינה משלבת, במתכונת ישיבתית, המכשירה דור של תלמידות ותלמידי חכמים, ההנהגה היהודית הרוחנית של הדורות הבאים: חילוניות/ים, דתיות/ים, מסורתיות/ים וכאלה שאינם מזוהים עם אחת הקופסאות הללו.
אורי הייטנר, אורטל
כבוד ה-21
אז אם כן רבותיי זהו מה שנותר,
שנותר עד נדע אם נלך לבחירות,
מספר "הזהב" הוא עשרים ואחד,
כן, שלושה שבועות בם נמתין לבאות.
ועשרים ואחד הוא מספר מיוחס,
וצופן בחובו כה הרבה תובנות,
למשל, רק לבן העשרים ואחד,
כבר מותר להיות מועמד בבחירות.
יום אחד אחרי שהגעתם לגיל,
כבר בכנסת תוכלו לשרת רבותיי,
ותוכלו גם לזכות לקבל רישיון
לנהיגת אוטובוס – כן, גם זה, חבריי.
תוכלו בנוסף לקבל רישיון
לקנייה של אקדח או רובה, חי נפשי,
בארה"ב אם עברתם ביום את הגיל
זכיתם – תקנו אלכוהול בחופשי.
ובצבא ישראל, אם מספר הפרופיל
הוא 21 – אז שוחררתם עכשיו,
ובכלל, תאריך העשרים ואחד,
הוא תחילת העונות, גם אביב וגם סתיו.
כך מכלול "מתנות" מעניק הדבר,
כן, גם "בלק-ג'ק" ידוע בזה המספר,
גם מאה נוכחית כך לקרוא לה אפשר,
"העשרים ואחת" – תכליתי וקצר.
אז היינו היכן? כן, כמובן במספר,
מספר הימים שנותרו עד נדע,
ונשמע מימין, גם משמאל – ובעיקר,
ניטלטל שוב ושוב באותה נדנדה.
לו גורל המדינה, גורלו של כול פרט,
לא היה כך תלוי בו, בזה המספר,
אז הייתה כאן אולי גם עילה לבדיחה
אך לצחוק, רבותיי, כבר ממש אי אפשר.
ממש אי אפשר כשביום הראשון
הראשון למניין העשרים ואחד,
הצאר נתניהו הכריז מלחמה
איך העזו לומר שהמלך שוחד.
ששוחד ושיחד ומעל באימון,
יש לכלא לזרוק את עדת החוקרים,
וגם כבוד הפרקליט ואתו הארגון
את ראשו רק חיפשו כעדת זאבים.
"המדינה זה אני" – כבר אמרו לפניו,
ואני כאן תובע את כול התובעים,
ואותי גם בטנק לא תזיזו עכשיו
ואנחנו – נמשיך ונמנה הימים…
מעוז חביב, צרעה
הִתְפַּתְּחוּת אֵבוּצְיוֹנָלִית
מֵהַצִּפּוֹרִים לָמַדְנוּ
אֶת סוֹד הָאֵבוֹלוּצְיָה.
וְעַם יִשְׂרָאֵל
הִתְחִיל לִנְדֹּד
כְּמוֹהֶם.
בַּהֶמְשֵׁךְ חִפַּשְׂנוּ אֶת הַכִּוּוּן
הִמְצֵאנוּ אֶת הָוֵוֵיז,
וּנְתַנְיָהוּ אִבֵּד אֶת
הַמַּצְפּוּן.
יעקב פרידמן, מעין צבי. כותבים לזמן הירוק