שני כלבי רועה גרמני של חבר, תקפו כלבת פינצ'ר של חברת נווה – ים, פצעו אותה וגרמו למותה. בעלת הפינצ'ר תבעה פיצוי על הוצאות הטיפול הרפואי, אובדן הכלבה, ופיצוי מיוחד על עוגמת הנפש שנגרמה לה
כלבתה של חברת קיבוץ נווה ים הותקפה בידי שני כלבי רועה גרמני. כתוצאה מכך סבלה הכלבה מפצעי נשיכה עמוקים, צלעות שבורות, דימום ריאתי ובטני. טיפול וטרינרי והמשך אישפוז תומך לא הועילו והכלבה מתה מדום נשימה ולב. תשע שנים גידלה החברה את כלבתה (מסוג פינצ'ר) וזו הסתובבה, באופן חופשי, בקיבוץ ובחצר הלא מגודרת של הבית, המצוי בשורת הבתים הקרובה לחוף הים.
בבית משפט השלום בחיפה טענה החברה-התובעת, כי הנתבע, הבעלים של הכלבים התוקפים, גרם ברשלנותו למות כלבתה, כתוצאה ממחדליו בשמירה על כלביו. עד ראייה, שכנה של התובעת, סיפר כי "שמע צרחות ויללות חזקות, והבחין בנתבע המנסה להשתלט על כלביו שרכנו מעל הכלבה. "בסופו של דבר, הוא אחז בהם והוליך אותם אל מחוץ למרפסת ביתה של התובעת". העד ציין ש"הכלבים לא היו קשורים ברצועה ולא היה מחסום לפיהם". כשהתקרב, הוא מצא את הכלבה שוכבת במרפסת שותתת דם. התובעת ביקשה פיצוי בעד ההוצאות הרפואיות ששילמה, ופיצוי מיוחד בעד אובדן הכלבה ועוגמת הנפש שנגרמו לה.
הנתבע סיפר שהגיע עם חבר לחוף נווה ים מלווה בשני כלביו כשהם קשורים ברצועות. לדבריו, כלבת התובעת (שלא הייתה קשורה) קפצה על כלביו, נבחה עליהם, תקפה אותם ונשכה אותם ברגליהם. הנתבע וחברו משכו את הכלבים והרחיקו אותם. בהמשך נודע לנתבע מבנה של התובעת (עימו היה בקשרי חברות), כי הכלבה הובהלה לווטרינר, ולבקשת הבן הוא השתתף בהוצאות הרפואיות בסך 1,000 שקלים. לטענתו, התובעת תרמה באשמתה לאירוע כי התירה לכלבתה להסתובב חופשיה וללא השגחה בשטח ציבורי, המשמש למעבר ומרוחק מביתה.
השופטת בחנה את "עילות הנזק" לתביעת הפיצוי, ומצאה כי ההוראה ב"פקודת הנזיקין" המתייחסת לפיצוי בגין נשיכת כלב עוסקת ב"נזק לגוף". כלומר, נזקי גוף שנגרמו לבני אדם בלבד. חיה היא בגדר "נכס" השייך לאדם. משכך, מדובר ב"נזקי רכוש" והעוולות (המעשה או המחדל האסור שגרם לנזק) הן רשלנות או הפרת חובה חקוקה.
השופטת סיגלית מצא העדיפה את גירסת התובעת וציינה כי אם אכן הכלבים היו בשליטת הנתבע, היו נמנעות הנשיכות בכלבה. לפי חוק "הסדרת הפיקוח על כלבים" אמרה השופטת, קיימת חובה חוקית להחזיק בכלב היוצא מחצר הבעלים שלו, באמצעות רצועה. אי קיום החובה מהווה "הפרת חובה חקוקה". אדם היוצא עם כלבים, אמרה השופטת, אמור לשלוט בהם גם בעת היתקלות עם כלבים אחרים, לרבות כלבים נובחים, וחובה עליו שלא להתרשל בכך.
השופטת קיבלה את טענת הנתבע כי לתובעת "אשם תורם" לאירוע, בכך שהתירה לכלבתה להתרוצץ בלתי קשורה. חל איסור על הוצאת כלב מחצר הבעלים כשאינו קשור, חזרה ואמרה השופטת, גם אם הקיבוץ, לפי עדות התובעת, מתיר לכלבים להסתובב חופשיים בתחומו. בשים לב לכך שהתקיפה אירעה בחצר הנתבעת ובחצרי הקיבוץ, קבעה השופטת כי האשם התורם הוא בשיעור 25% מהנזק.
השופטת בחנה את הנזקים שנגרמו, הפחיתה מהם את שיעור האשם התורם, וחייבה את הנתבע לשלם לתובעת 17,150 שקלים. על פסק הדין הוגש ערעור לבית המשפט המחוזי, אך זה נמחק בסופו של דבר.
