"לאחר 74 שנות מדינה ומעל 100 שנות חקלאות הצליחה מדינת ישראל לפתח יתרון עולמי בגידול חקלאי אחד, הכותנה ארוכת הסיב, המכונה פימה", אומר עידו טל (שפיים), מנכ"ל זרעי ישראל. "התוצאה היא מחירים גבוהים מאוד, יבולים גבוהים יותר מבכל מקום אחר בעולם, רווחים עצומים והגדלת שטחי גידול הפימה"
רגע לפני הגשם הראשון ממהרות הקטפות לקטוף את ההלקטים הלבנים בשדות הכותנה, שהשנה רשמו יבולי שיא. "העונה המסתיימת בימים אלו הייתה עונה יוצאת מן הכלל למגדלי הכותנה בישראל" אומר טל, מטפח זני הפימה. "השנה התקבלו יבולים שבעבר יכולנו רק לחלום עליהם". ביחד עם מחירו הגבוה של זן הפימה, כותנה ארוכת סיב, העומד על 325 סנט לליברה במטוויה, רשמו המגדלים רווחי שיא.
"מה שמייחד את השנה ביחס לעונות קודמות" מוסיף טל, "היא חזרתו של הגידול לאזורים בהם לא גידלו כותנה מזה עשרות שנים, למשל אזור רמת הגולן ואזור הנגב המזרחי".
בשנה שעברה, 2021, נזרעו בארץ 18 אלף דונם פימה ובנוסף 6,000 דונם זנים אחרים. השנה נזרעו בארץ 85 אלף דונם כותנה, 75 אלף דונם מתוכם זן פימה (ועוד כ-10,000 דונם של זנים אחרים ושל שדות גידול זרעים). בכל האזורים רשמו הגידולים הצלחה חקלאית.
"איכות הפימה הישראלית היא הגבוהה ביותר בעולם כולו, וכפועל יוצא מחיר הפימה הישראלית הינו המחיר הגבוה ביותר שבו נמכרת כותנה בשוק הכותנה העולמי".
מה מייחד את ישראל שטוב לגידול הכותנה?
"בישראל יש תנאי אקלים טובים מאוד, ולמעשה משבר האקלים העולמי לא משפיע בצורה ניכרת על תנאי הגידול. פוריות הקרקע בישראל היא מעולה וזאת בשעה שבחלקים נרחבים בעולם יש הרס מתמשך וחמור של הקרקע והאקלים. בנוסף לכך מפעל השבת המים הלאומי מקנה לחקלאות הישראלית מקור מים יציב ובטוח, וזאת לעומת קליפורניה, יצרנית הפימה הגדולה ביותר בעולם, שמתייבשת. כתוצאה משלוש שנים רצופות של בצורת קשה לא יכלה קליפורניה להקצות הרבה מים לגידול הפימה. המים המועטים הזמינים לחקלאות בקליפורניה מופנים ברובם למטעים (פיסטוק, שקדים ועוד). הצמצום בגידול הפימה בקליפורניה יצר מחסור חמור בשוק העולמי, והמחירים האמירו.
בישראל, לעומת זאת, משקים במים מושבים, שהם מי ביוב מטוהרים. בזכות מתקני התפלת המים של ישראל אין לנו מחסור במים שפירים לשימוש ביתי. כפועל יוצא יש מי ביוב בשפע שעולה משנה לשנה. מי הביוב ברובם הגדול עוברים טיהור ולאחריו הם משמשים להשקיית השדות והמטעים. משום כך בישראל לכותנה וגם לשאר גידולי השדה והירקות לא חסר מים מטוהרים. הרווחיות בגידול פימה גבוהה יותר מאשר בשאר גידולי השדה וזו הסיבה ששטח גידול הפימה בצמיחה".
גידול אסטרטגי לטווח ארוך
ירון ברטנשטיין (60) ממזרע, מנהל הגד"ש ב-25 השנים האחרונות, מספר שהכותנה נכנסה כגידול בארץ בממדים גדולים בסוף שנות ה-50, כאשר במהלך השנים החל הגידול להצטמצם "לאו דווקא בגלל המחיר, כי תמיד יש תנודות, אבל אולי כי זהו גידול ארוך, קשה, מקצועי ומורכב, הדורש ידע וניסיון. היו לאורך השנים גם עליות במחירי המים, מחירי הדשנים ועוד, אבל בסך הכול הכותנה שומרת על עליות וירידות במחיר באופן קבוע".
ירון רואה בגידול הכותנה גידול אסטרטגי לטווח ארוך. "רק לפני כשנתיים הענף בארץ עמד בפני כליה. בין השנים 2017 ל-2021 היה משבר והייתה ירידת מחירים. היו משקים שהחליטו לא לגדל ובסוף 2020 נשארו בצפון משקים בודדים והוחלט לסגור את המנפטה בעמק יזרעאל. המחיר היה נמוך מאוד (115 סנט לליברה) ומה שמנע את סגירת המנפטה היה מאבקם של הקיבוצים הזורע, משמר העמק ומזרע. בזכות זה הרווחנו. אם המנפטה הייתה נסגרת כל מה שאנחנו מרוויחים עכשיו היה יורד לטמיון".
המשקים שרואים בכותנה גידול אסטרטגי החליטו להמשיך לגדל. "המחיר שפגשנו בקטיף היה כבר פי שלושה, מי שהתעקש וגידל – הרוויח. היום המחיר גבוה ויכול להיות שב-2023 ביום הקטיף המחיר יהיה אחר. זה גידול לטווח ארוך ומי שלא רואה בו גידול אסטרטגי מאבד מקצועיות. אין מספיק קטפות כי אין יציבות בענף וגם המנפטות יכולות להיסגר. יכולות להיות שוב שנים משבריות".
ענף צומח
כיום מגדלים את הכותנה בשטחי שלחין (מושקים) בלבד ואין יותר שטחי בעל ובישראל עברו מזן האקלה, אותו מגדלים ברוב העולם, לפימה, זן בעל סיב ארוך שמיועד למוצרים איכותיים כמו סאטן. גם הגידול עצמו וגם הקטיף עברו התקדמות טכנולוגית רבה.
איתן אביבי (57) ממעלה גלבוע, דור שלישי לחקלאות, מנהל את הענף הצמחי בקיבוץ הזורע, הכולל חממות הידרופוניות, מטעים וגידולי שדה. יחד עם משמר העמק הם יצרו שותפות בקטיף הכותנה, "בר בעמק", ומחזיקים שמונה קטפות כותנה, כל קטפת בעלות של כ-3.3 מיליון שקלים, וקוטפים את הכותנה באזור הצפון, מגן שמואל עד הגליל העליון. אלו הן קטפות חדישות שמאפשרות להגדיל את כושר הקטיף.
בעבר, כדי להפעיל את מערך הקטיף, היה צורך במספר רב של אנשים וכלים (ולא מדובר על התקופה בה קטפו את הכותנה בידיים). הקטפות היו דו טוריות והיה להן הספק של 30 דונם ביום. מהקטפת הייתה הכותנה עוברת לעגלת ביניים (סל ביניים) ומשם למהדק שיצר בלות מלבניות של עשרה טון לבלה. את העבודה שבעבר עשו חמש קטפות דו טוריות, חמש עגלות ביניים, מהדק, כ-13 אנשי צוות וציוד נלווה, כיום עושה קטפת אחת שש טורית, שקוטפת כ-150 דונם ביום. "אדם אחד עם סיוע לוגיסטי עושה ביום אחד 150 דונם, וזו קדמה של טכנולוגיות מאוד מתקדמות" אומר איתן. הקטפת של חברת ג'ון דיר העולמית, בשיתוף פעולה עם חברת תמה של קיבוץ משמר העמק, יצרו את העטיפה לבלות הגליליות.
מעבר לכך נכנסו בשנים האחרונות זנים חדשים ושיטות גידול מתקדמות "ומצליחים עם צמצום בהשקיה להגיע ליבולים גבוהים ממה שהכרנו קודם. יש אמצעי מדידה של חישה מרחוק (לווינים ורחפנים) וחישה מקרוב, שנותנים אינדיקציה מה הצמח צריך".
עדיין יש מרוץ מול הגשם הראשון?
"בימים אלה אנחנו לקראת הפינאלה ויורד גשם. הגשם לא מיטיב עם הכותנה. אם יש רוחות חזקות יש נשירה של ההלקטים, והגשם יכול גם לפגוע בטיב".
חייל של חקלאות
איתן אביבי, שמגדיר את עצמו "חייל של חקלאות", עובד קשה כדי להשאיר את הדורות הבאים בתחום.
"הדורות הבאים הם המשימה שלנו, לראות איך משאירים את הדור הבא בחקלאות. פעם העבודה בגידולי שדה דרשה עבודת כפיים, כיום נדרשת הרבה עבודה עם הראש. דרושים אנשים שיודעים לקבל שינויים ותמורות ולהטמיע טכנולוגיות". יחד עם התנועה הקיבוצית נעשית חשיבה כיצד מקרבים את הדור החדש לחקלאות ונותנים לו מקום להיכנס. "זו המשימה – לראות איך ממשיכים בחקלאות עם הדור הצעיר. אצלנו בהזורע יש דור צעיר, לקחתי משימה להכשיר את דור ההמשך. חלק גדול הם חבר'ה צעירים שאנחנו שולחים לקורסים, מכוונים, מאתגרים, נותנים להם מקום של אחריות ולמרבה היופי הם גם לוקחים. אין לנו פריבילגיה שלא תהיה חקלאות בעתיד. הלוואי וקובעי המדיניות היו מבינים את זה. הלוואי שיהיה שלום עם כל המדינות השכנות לנו, אבל בלתי אפשרי שהמדינה לא תדאג לביטחון התזונתי ולביטחון המדיני. 'עד המטר האחרון' זו לא סיסמה ריקה. מי שלא יעבד את האדמה, יאבד אותה. זו אסטרטגיה לאומית לשמור על הקרקעות.
היינו בשנות משבר בכותנה מבחינה עולמית, הייתה בעיה כלכלית לגדל כותנה. בכל ענפי החקלאות יש 'פיקים' של עליות וירידות, תמיד היו ותמיד יהיו. לכן חשוב לשמור על הידע, על אמצעי היצור – מנפטות, כלים חקלאיים, כדי שבשנים ש'הזהב הלבן' חוזר להרוויח בגדול יהיו בידינו הידע ואמצעי הייצור להמשיך. תמיד להישאר בתמונה עם ראש פתוח".
ולמי שמתגעגע לגיוסים בין התלמים הזרועים מוסר עידו טל: "כולם מוזמנים לצאת לשדות ולהיות עדים ושותפים לשעתה היפה של החקלאות הישראלית. רק בקשה קטנה: אל תעלו על הערמות העגולות. כל חור קטן בעטיפת הערמה, גם חור מיקרוסקופי, גורם לחדירת מים ולחות לתוך הכותנה והנזק לחקלאי גדול. כמוכן, בבקשה אל תעשנו ואל תדליקו שום אש בקרבת ערמות הכותנה".
