יושב מול המקלדת שעות רבות והמילים לא יוצאות. ואני איש של מילים, של כתיבה. הזמנים האלה לא דומים לשום דבר שידענו בעבר
ידעתי מלחמות משנת 1967, כן, 56 שנים. איבדתי חברים רבים בשדות הקרב, חוויתי את אסון מלחמת יום הכיפורים, איבדתי 12 חברים לוחמים, סמוך לאנדרטה של טרומפלדור בתל-חי במלחמת לבנון השנייה. מדי שנה אני מתהלך בין 171 המצבות של לוחמי חטיבת הצנחנים (מילואים), בה שירתי 24 שנים.
כל זה לא דומה למה שקרה לנו החל מה-7 באוקטובר, לא להאמין, פחות משבוע. כלום לא דומה למה שהיה ביום ה-6 באוקטובר 2023, יום לפני האסון הממוטט. יום בו ציינו 50 שנה למלחמת יום כיפור.
כאן ועכשיו אני לא רוצה לבוא חשבון עם מי שהמיט עלינו את האסון. ואני יודע להגדיר במדויק מה קרה לנו, שנים אני מתריע בשער. קול זועק שנדחה פעמים רבות בשחצנות ובשנאה. את החשבון נפרע ממי שצריך, לא נשקוט.
אך הפעם אני רוצה לחשוב יחד אתכם, לאן פנינו מחר?
בימים הקרובים נחשף לגודל האסון, נשמע את מכלול השמות של הנרצחים, החטופים והפצועים. אנחנו שומעים כל יום על סיפורי גבורה לצד אכזריותם של הרוצחים המתועבים. את אותם דברים ישמעו ילדינו ונכדינו. ננסה להסתיר מהם, אבל הם יראו בטיק-טוק ובאינסטגרם. התקשורת והבינה המלאכותית עוקפים אותנו ללא שום שליטה. אנחנו הבוגרים האחראים נצטרך להתמודד עם החשיפה המצמררת.
אספר סיפור אישי (אחד מיני רבים). יש לי ידידה שפעלנו יחד במשך שנים רבות במגזר הבדואי, היא סייעה בידיי ליצור קשר עם מנהיגות אש"ף בעזה, בשנת 1999, בזכותה, הייתי אורח של הפרלמנט בעזה. זה היה סוף שבוע מלא אופטימיות, האירוח והשיחות היו מלאי תקווה. הם הסתיימו עם פריצת האינתיפדה השנייה ב-ספטמבר 2000.
אותה אישה יקרה (לא אפרסם את שמה), המשיכה בקשר עם משפחות ומנהיגים בעזה גם בימים של מבצעים בעזה. הייתה אופטימית חסרת תקנה, היום היא בעזה עם החטופים. כמה הלב דואב והדמעות זולגות.
לבנות עתיד
אף על פי כן אסור שהייאוש ישתלט עלינו. מתוך האבלות אנחנו חייבים להרים ראש ולבנות חיים חדשים. מדינת ישראל, בזכות האזרחים הנפלאים ומנהיגות אמינה, יצאה בעבר ממשברים קשים לבנות עתיד רב הזדמנויות.
היום הבעיה העיקרית שאין מנהיגות שפויה, אך יש עוצמה אזרחית שלא הייתה כמוה בעבר. אנשי המחאה הנפלאים מגויסים היום לתמיכה בתושבי עוטף עזה, ביחידות הצבא. הם פועלים יום וליל.
ולבסוף מעט מילים על חברי הקיבוצים והמושבים שהתיישבו בגבול עם עזה, אלה שהקימו את 11 הנקודות במוצאי יום כיפור 1946. אתם גיבוריה האמיתיים של מדינת ישראל. התיישבות שיש בה דתיים וחילוניים, מזרחיים ואשכנזים, שרדתם את כל השנאה של הימין המפלג. בניתם יישובים לתפארת עם שותפות מדהימה. שילמתם כל השנים את מחיר ההתמודדות עם ירי קסאמים ומרגמות במשך 23 שנים, וב-7 באוקטובר השתנו חייכם. עוצמתכם הקהילתית תאפשר לכם להיבנות מחדש. אנחנו עומדים לרשותכם בכל מה שיידרש. תהיו חזקים ונחושים.
