לאחות את הקרעים  

דווקא על רקע המתיחות הגוברת חברים מקיבוצים נפגשו עם ראש מועצת קריית ארבע, תושבים ומנהיגים נוספים ביהודה ושומרון  

מעל עשרה שבועות נמשך המאבק האזרחי ברפורמה המשפטית שאחד ממוביליה הוא שמחה רוטמן מסיעת הציונות הדתית. השיח הציבורי מדבר על הקרע שנפער בעם, בין "ישראלים" ל"יהודים", בין שמאל וימין, בין מתנגדי הרפורמה לאלה שמקדמים אליה בדהרה, בין הנלחמים על זכויותיו של הפרט לאלה הרוצים במימוש שליטתם. על רקע הקרע ודווקא בימים אלה מתקיימת סדרת מפגשים של אנשי קיבוצים עם מנהיגים מההתיישבות ביהודה ושומרון, או ההתנחלות, תלוי את מי שואלים. בשבוע שעבר נערך בקיבוץ גבעת השלושה המפגש השני של חברים מקיבוצים עם הנהגת היישוב היהודי בחברון וישובים נוספים ביהודה ושומרון.  

לדבר עם מי שחושב אחרת 

אל יואל מרשק מגבעת השלושה, אחד מיוזמי המפגש, ואל השר לשעבר אברהם כץ-עוז, הצטרפה גם תמר גל שראי מדגניה א', פעילה מזה שבע שנים ב"נשים עושות שלום" ומשתתפת קבועה במחאה החברתית מתחילת ההפגנות נגד השחיתות השלטונית, לפני שש שנים וההפגנות שהתחדשו לפני חודשיים וחצי, עת כניסת הממשלה החדשה. "החברות בתנועת 'נשים עושות שלום' הביאה אותי לראשונה בחיי לשטחים" מספרת תמר. "יואל מרשק הזמין אותנו להיפגש עם אנשי ההתנחלויות והחלטתי להצטרף. לא הייתי בחיי בחברון ובקריית ארבע וזה היה ביקור מכונן. הסתובבתי ברחובות של עיר רפאים, שמי שהולך בהם זה בעיקר חיילים. כולם מפסידים ממה שקורה שם – גם יהודים וגם ערבים".  

מה גורם ל"פעילת שמאל" להיפגש עם גורמים שמייצגים השקפת עולם שונה כל כך?  

"האמונה האמיתית שיש על כולנו חובה פטריוטית לדבר עם מי שחושב אחרת. לבוא נקייה ולהקשיב, להתקלף מצדק אולטימטיבי ולהשתדל לא לשפוט. זה לא גורם לי להסכים למה שאני שומעת. זה לא פשוט, אבל זה להיות בדיאלוג ולא במונולוג ויש לזה כוח. במציאות הזו אנחנו מוכרחים למצוא חרכים. במפגש האחרון היה אחד הרגעים המכוננים, הם באו אלינו לתחומי הקו הירוק, והפעם היינו מעט מהצד החילוני ליברלי, ואולי דווקא בזכות זה היה קשב למה שאמרנו.  

ראש מועצת קריית ארבע אמר 'אתם, השמאל הקיצוני' ו'הרים לי להנחתה'. אני פה כי אני חושבת שהקרע חיסל את הרקמה העדינה. חלקי החברה הישראלית כבר לא רקומים על אותו בד, איך שלא נתקן תישאר צלקת של תפר, רקמה שרקומה בחוטים אחרים. דיבר שם הרב של ישיבת עלי שהיא מעוררת מחלוקת במרחב הליברלי, הוא הפתיע אותי לטובה. הוא לא דיבר על אמונתו הפוליטית אלא על האמונה החברתית שלו. הוא דייק את הדברים שאני אמרתי ותרגם אותם לתהליך היסטורי שמתרחש במרחב שלנו ב-40-30 שנים אחרונות, הוא עשה צילום מצב. וגם אם בתפיסה האמונית הוא הכי רחוק ממני, עצם המפגש לימד אותי שאנחנו יכולים לדבר.    

 השאלות שעולות במפגשים הן לא פחות חשובות מהתשובות ואני רוצה לייצר בקבוצה משהו שייצא החוצה. המפגש קורה והוא אפשרי, גם עם הכאב של השבר הנורא. יש לי איתם במשותף יותר מאשר עם תושבי בני ברק. הם משרתים בצבא, מחוברים לארץ ולדגל. אני חלוקה איתם על הביצוע, הפירוש, ה'הלכה למעשה', על קדושת האדמה על פני קדושת האדם והדם, על זה שהילדים שלנו שומרים שם, אבל לא חולקת על האהבה לארץ. אנחנו מדברים על שתי נקודות מבט והתבוננות שונות בציונות. על הלמה. על האיך ויש מרחק של מזרח ממערב בתפיסות האידיאולוגיות שלנו. אני מאמינה שמגילת העצמאות היא הבסיס המשותף שלנו, אנחנו צריכים להסכים על הפרשנות שכולנו נוכל לחיות איתה, וגם הם חוששים מהקרע. קו האמצע יהיה מפותל ולפעמים יהיה קרוב יותר לצד הליברלי, ולפעמים לצד השני. וזה בסדר".   

מה אתם מצפים שיצא מהמפגשים האלה?  

"אמרתי לראש מועצת קרית ארבע 'באנו אליכם, אפשר לדבר, צריך להפסיק לדרוס. תעבירו מסר לנציגי הציבור שלכם שיפסיקו עם הדורסנות'".  

את חושבת שלמפגשים האלה תהיה השפעה אמיתית על עצירת החקיקה?  

"שינוי גדול נגרם מהרבה פעולות קטנות. גם להפגנות לא יצאו בהתחלה המונים, ועם הזמן הלכו והתרבו המפגינים. אני חושבת שבסוף תיוולד לנו חוקה. אני חרדה שיהיה קודם מרחץ דמים שכבר התחיל, בין אם זה מה שקרה בירושלים, בחווארה, לשני הצדדים, או מה שקרה לאוזן של מפגין. קודם כל צריך להפסיק את מרוץ החקיקה כדי שנוכל להתחיל לתפור רקמה שתכלול גם את ערביי ארץ ישראל. לעצור הכול ולדבר. גם את רוטמן וגם את לוין ילדו נשים וגם בהם, אני מאמינה, מצוי גרגיר אנושי כלפינו, אזרחי מדינת ישראל".  

מכלול של עיוותים 

המפגש הראשון התקיים בקריית ארבע, והמפגש השני התקיים בגבעת השלושה. לאחר חג הפסח תתקיים הפגישה הבאה שמתוכננת להתקיים בגוש עציון. "התחושה שלי שהם רוצים הכרה מהצד שמתנגד לכיבוש, מתנגד למתנחלים. אני לא מסכימה עם תפיסת הזכות שלהם לעשות מה שהם עושים וזה הקושי שלי איתם, אבל אני מכירה בהם ומכירה בעובדה שכנראה לא נוכל להתפנות מיהודה ושומרון, אני מבינה שנוצרה מציאות שיש שם מתיישבים. ביחד עם ההתיישבות, נוצרו שם מכלול של עיוותים אנושיים, שלא מתכתבים עם 'ואהבת לרע כמוך', עם 'עושה שלום במרומיו', עם 'כולנו נולדנו בצלם'. בין לבין, יש שם המון נשק והמון שנאה יוקדת. ואת זה – כולנו חייבים לפרק. לפני שהשנאה תפרק לחלוטין את כל ערכינו ותמוסס את כל מידות המוסר האנושי שלנו".