"לא היה סיכוי שאשאיר אותם לבד בשטח" 

אומר צביקה קורבשי, יו"ר האגודה של מושב פטיש, שיחד עם חברי המושב יצאו עם רכבם לאסוף את מאות הצעירים שנמלטו ממסיבת הטבע ליד רעים, תוך סיכון ממשי של חייהם 

בין הרבים שהופתעו ממתקפת מחבלי החמאס היו מעל 1,000 צעירים שחגגו במסיבת הטבע שהתקיימה ליד קיבוץ רעים. כשפרצה המתקפה החלו מאות צעירים וצעירות להימלט ולהתחבא בין השיחים. מי שנחלצו לעזרתם היו בין היתר אנשי מושב פטיש, מושב דתי, שבאותו זמן היה שרוי באווירה של חג וכמובן בשמירת השבת. 

את אשר התרחש באותו בוקר שבת ארור מתאר צביקה קורבשי, יו"ר האגודה של מושב פטיש: "זה היה בשעות הבוקר המוקדמות. ישבתי במרפסת ולפתע שמעתי יריות של מאג על הכביש הראשי שמול המושב, ליד בסיס אורים. היה שם מחסום של טנדר מחבלים שחסם את הכביש. הם כנראה כבר הספיקו להוריד שבעה חיילים ואמבולנס והמשיכו לכיוון אורים. 

"שלחתי מייד הודעה לחבר'ה במושב, שיש לנו מחבלים עם כלי רכב ואופנועים וישר רצתי לבית הכנסת ואמרתי למתפללים לחזור מהר הביתה בגלל המצב. השעה הייתה 6:45. בסביבות השעה שמונה כבר ארגנתי כיתת כוננות עם האנשים של המושב, חבר'ה חמושים שיסתובבו סביב המושב. 

"אני גם התנדבתי לפטרל עם הרכב שלי, נסעתי לכיוון רעים ופתאום אני רואה נחיל של צעירים וצעירות שמגיעים בריצה לכיוון פטיש דרך השטחים. התארגנתי במיידי עם עוד כמה חבר'ה והתחלנו להסיע אותם למרכז המושב. חבר'ה טסו למושב וחזרו עם הטנדרים ואיתם עגלות נגררות כי לא היה לנו מקום לכולם. עוד ועוד תושבים סייעו בפינוי הצעירים ונכנסו לשטח. בסך הכל אני מעריך שהיו במושב בין 300 ל-400 צעירים. 

"הבאנו אותם אל מרכז המושב, שם יש לנו אולם ומתחתיו יש לנו מקלט גדול. במרכז המושב יש גם את המכולת והמרפאה כך שזה התאים. בינתיים האולם התמלא והחבר'ה כבר התחילו לנוח על הדשא. ביקשתי לפתוח את המכולת במיידי והוצאתי להם משטח של מי עדן, כי כולם היו צמאים מאוד כאילו הם הלכו במדבר 40 שנה. 

"אצלנו במושב כבר ארגנו מראש קייטרינג לשמחת תורה. הבנתי שחגיגת שמחת תורה כבר לא תהיה בערב, אז הוצאנו להם את הקייטרינג, פתחנו את הכל כדי שיאכלו. תוך כדי המשכתי לקלוט אותם עם המכוניות בנסיעה לשטח וחזרה ושוב ושוב חוזר חלילה." 

כל זה עשיתם תוך כדי שיש לחימה סביב המושב? 

"נכון מאוד, אין מה לעשות, היינו חייבים להציל אותם. לא היה שום סיכוי שאשאיר אותם לבד בשטח, לא חשבנו על זה לשניה! כל הזמן הזה היינו חשופים לירי של מחבלים. הגיעו גם המון צעירים וצעירות פצועים. נתנו להם טיפול ראשוני וישר העברנו אותם ישירות למד"א באופקים, למרות שהכבישים היו חסומים. שכנענו את השוטרים. לא חיכינו לאמבולנסים – פשוט העלינו אותם למכוניות הפרטיות שלנו והסענו אותם לאופקים.  

"צריך לזכור שאנחנו מושב דתי. לאחר שייצבנו את המצב – אחרי שהאנשים במושב ראו את כל הפעילות שלי, שיצאתי עם הרכב בשבת, שהחזרתי מתפללים לבית, כולם הבינו שיש כאן בעיה רצינית. אז חלק פתחו טלוויזיות ואת קבוצת הווטסאפ והבינו מה הולך. אנשים מהמושב עזרו לנו בלמצוא פינה שקטה לצעירים, כי המקום במרכז כבר התמלא, כל אחד סייע במה שהוא יכול. חלק פינו את הפצועים, חלק הביאו צעירים מהשטח וחלק הביאו אוכל ושתיה מהבית. 

"בצהרים כבר התחיל לפקוד אותי וחברי מושב אחרים מבול של שאלות לגבי זהות של צעירים. כל פעם הלכנו לשאול אם זה נמצא, אם זו נמצאת. ראיתי שזה כבר בלתי אפשרי אז קראנו לכל הצעירים לבוא ולהירשם. ארגנתי שלוש בנות שהגיעו עם לפטופים, יצרנו קבוצת ווטסאפ וכל מי שהתקשר הופנה לקבוצה. עד עכשיו מתקשרים אלי משפחות ומבקשים את הרשימה. 

"בסביבות 5-6 בערב שוחחתי עם ראש המועצה שלנו, שי חג'ג', והוא אירגן לי אוטובוסים של המועצה. כך העברנו את כולם לבאר שבע. עד שש בערב 90% מהצעירים כבר נשלחו לבאר שבע. אלה שלא הספיקו נותרו בגלל שהיו בבתים של חברי מושב. קראנו להם להגיע להסעות והאוטובוס האחרון יצא בשבע בערב. 

"היום בסביבות שבע-שמונה בבוקר קיבלנו בשורת איוב, הודיעו לנו שחיילת מאצלנו, אופיר דווידיאן הי"ד, נרצחה ממש מול המושב על הצומת. אביה היה צמוד אלי בבוקר, כל אותה העת וסיכן את עצמו, הוא הלך להביא את החבר'ה הצעירים מהמסיבה עצמה למושב. היא נרצחה במחסום אורים, פחות מקילומטר מהבית." 

חגי שוחט, רכז הספורט של המועצה האזורית מרחבים, שסייע כל היום בסיוע לצעירים ולפצועים, מספר: "חלק מהצעירים הגיעו אלינו עצמאית רגלית ואת חלקם הבאנו ברכבים. מדובר באנשים מהמושב שהתנדבו לצאת את על הרכבים שלהם אל שטח המסיבה ולהביא את הצעירים. הם חד משמעית סיכנו את חייהם כדי לחלץ חבר'ה צעירים מהשטח. הייתה כאן גם התגייסות אדירה לעזרה, עם אוכל ושתיה קרה."