אסור להתפשר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית. אורי הייטנר מאורטל מעלה רעיון שעשוי להוציא את העוקץ מההתנגדות לחקירה
מדי פעם, כולל בימים האחרונים, מופנית אליי השאלה, מדוע אני שולל את הרעיון של "ועדת חקירה פריטטית". הרי זה כל כך הוגן. במקום ועדת חקירה חד-צדדית, שחצי העם לא יקבל את מסקנותיה, תהיה ועדה שמייצגת את כולם והכל יבוא על מקומו בשלום.
עד כדי כך הצליחה המניפולציה של נתניהו לסיכול החקירה לחלחל בקרב חלק מהציבור, עד שהם באמת ובתמים משוכנעים, בהיפוך המציאות: אלה שדורשים ועדת חקירה ממלכתית על פי החוק הם המוטים, הם אינם הוגנים, הם אינם רוצים בחקר האמת, בעוד נתניהו הוכיח שהוא זה שמציע את ההצעה ההוגנת ביותר.
הוא הצליח להציג את חקירת המחדל שהביא ל-7 באוקטובר כסוגיה פוליטית, שעניינה אחד – נתניהו. כל דורשי החקירה, מונעים ממוטיבציה פוליטית של הדחת נתניהו, ושום דבר אחר אינו מעניין אותם.
בית המשפט העליון, כמובן, הוא חלק מהמחנה הפוליטי שזומם את הדחתו, ולכן ברור שנשיא בית המשפט העליון, שעבר תהליך דה-לגיטימציה בדיוק לצורך הטיעון הזה, ימנה ועדה מוטה ומגויסת להדחתו.
ואילו הוא, באבירות, אינו מציע ועדת חקירה שמורכבת רק ממי שיקבעו שאין לו אחריות למחדל, אלא מוכן לוועדה פריטטית שחציה מורכב מחורשי רעתו. כל כך הוגן. כל כך נכון. והעובדה שהאופוזיציה דוחה זאת היא ההוכחה החותכת למזימתה.
חקר האמת, כדי למנוע אסון דומה בעתיד
אבל מטרת הוועדה אינה הדחת נתניהו, אלא חקר האמת לצורך הפקת לקחים כדי למנוע אסון כזה בעתיד. ולכן, ברור שמי שצריך למנות אותה אינו יכול להיות הרשות המבצעת, שתפקודה ואחריותה נבדקים בחקירה (לא אשחק את מקשי מקלדתי על הטענה האינפנטילית והמטומטמת שלפיה בית המשפט אמור להיחקר על אחריות למחדל…), אלא נשיא בית המשפט העליון. והוא ימנה אנשי מקצוע מהמדרגה הראשונה ואנשי משפט מעולים, כדי להגיע למסקנות הנכונות והראויות.
הוועדה הפריטטית, תהיה ועדה פוליטית, שחציה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא להדיח את נתניהו וחציה תמונה בידי פוליטיקאים שהמטרה שלהם היא "להוכיח" שנתניהו אינו אחראי למחדל.
אף אחד לא יאמין לוועדה, הרכבה הפריטטי ייצור תיקו משתק שיביא לחוסר הכרעה, וכיוון שהכל יהיה כפוף לעמדת היסוד באשר לאחריותו של נתניהו, מאליו לא תהיה חקירה אמיתית. הרי תומכי נתניהו עלולים להטריל את הוועדה אפילו בעלילות הדם האוטואנטישמיות על ה"בגידה מבפנים", כביכול.
אסור להתפשר על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, אך אני מציע הצעה שעשויה להוציא את העוקץ מההתנגדות לחקירה – בכתב המינוי של הוועדה ייקבע שהיא לא תנקוט במסקנות אישיות.
שלילת הסמכות למסקנות אישיות, אין משמעותה אי הטלת האחריות. ברור שוועדה שנועדה להגיע לחקר האמת ולהפיק לקחים, חייבת לבדוק את התפקוד של כל הגורמים, להצביע על השגיאות, לקבוע איך היו אמורים לנהוג, ולהטיל באופן מקצועי את האחריות השילוחית והאישית על כל מי שהחקירה תצביע על אחריותם.
אולם אני מציע שהיא לא תוסמך לקבוע שהמסקנה מהאחריות היא נקיטת צעדים אלה או אחרים נגד אנשים אלה או אחרים. אם היא תפסוק, לדוגמה, שגורם בכיר באמ"ן כשל כישלון חרוץ, יחליט ראש אמ"ן איך לנהוג בו, בהנחה שהוא ינהג באחריות, כי הוא רוצה אנשי מקצוע מעולים שיאפשרו את הצלחתו בתפקיד, ולא את מי שכשלו.
הליך ממושך שיעכב את עבודת הוועדה והפקת הלקחים
מה היתרונות בהצעתי?
א. זמן. אנו כבר שלוש שנים אחרי הטבח והחקירה עוד טרם החלה. הדבר המעכב יותר מכל את דיוני הוועדות הוא ההליך של המסקנות האישיות. כל מי שעלול להיפגע מקבל מכתב אזהרה ומרגע זה נפתח הליך שיפוטי ממושך מאוד, שבו הוא ופרקליטיו מגוננים עליו. זה עלול להימשך שנים.
ב. לעתים המסקנות לא רק שאינן רלוונטיות, אלא הן הופכות מגוחכות. הדוגמה הבולטת ביותר היא אריק שרון. ועדת כהן פסקה שהוא אינו יכול להיות שר הביטחון. ואכן, הוא הודח וברור היה שלעולם לא יהיה שר הביטחון. ואפילו לא מ"מ שר הביטחון ליום אחד.
אבל אין שום מניעה שיהיה ראש הממשלה, שיותר משר הביטחון הוא האיש האחראי על ביטחון המדינה. בישראל, ראש הממשלה הוא שר ביטחון על, ובוודאי כאשר מדובר באריק שרון (ולא פחות מכך בנתניהו). אז מה הועילו חכמים בתקנתם?
ג. זולת נתניהו, כל שאר האחראים נטלו אחריות מיד אחרי 7 באוקטובר. כל אחד זולתו אמר את שתי המילים שמחוקות מהלקסיקון של נתניהו: "אני אחראי". וכולם כבר לא בתפקידם, בין אם התפטרו ובין אם הודחו – שר הביטחון, הרמטכ"ל, ראש השב"כ, ראש אמ"ן, מפקד פיקוד דרום, מפקד אוגדת עזה ואחרים.
מה הטעם בהליך ממושך שיעכב במשך שנים את עבודת הוועדה ואת הפקת הלקחים, ויקבע שרונן בר לא יכול להיות ראש השב"כ? הרי ברור שגם בלי הוועדה הוא כבר לא יהיה שוב ראש השב"כ.
נשאר ראש הממשלה נתניהו. אם ועדת חקירה ממלכתית תקבע שהוא האחראי לטבח 7 באוקטובר ותוכיח זאת, ולמרות זאת הציבור יבחר בו לראש הממשלה, כנראה שזה ראש הממשלה שמגיע לנו. הרי לא נחליף את העם (ובניגוד לאגדה האורבנית גם יצחק בן אהרון מעולם לא אמר ש"צריך להחליף את העם").
ד. יש יתרון גדול ברעיון הזה מבחינת אמון הציבור. הנה, כל מבנה-העל שהתבסס על הטענה שמטרת החקירה היא הדחת נתניהו, יאבד את בסיסו. אם נתניהו יסרב גם לוועדה כזאת וינסה להכשילה, תהיה זו הוכחה שהוא נגד כל חקירה, כי הוא מפחד מהאמת. ואם הוא לא יצליח לסכל את הקמתה, לרבים מאלה שהשתכנעו שהוועדה הממלכתית היא טריבונל להדחת נתניהו, יהיה אמון בוועדה ובמסקנותיה.
הנחת עבודה של ממשלה נורמטיבית שבראשה אדם נורמטיבי
באשר לעתיד, אני מציע לשנות את חוק ועדות החקירה הממלכתיות. החוק הקיים התבסס על הנחת עבודה של ממשלה נורמטיבית, המורכבת מאנשים נורמטיביים והעומד בראשה הוא אדם נורמטיבי, ובמקרה של כשל לאומי הם יקימו מיד ועדת חקירה ממלכתית, כפי שעשתה ממשלת גולדה ב-1973.
לנוכח התנהגותה המחפירה של ממשלת נתניהו, יש לשנות את החוק, שלפיו הממשלה מוסמכת על הקמת ועדת חקירה ממלכתית, ולהוסיף על כך, שנשיא המדינה יוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, ושהכנסת תוסמך להקים ועדת חקירה ממלכתית, בהצבעה חשאית. כמובן ששינוי החוק לא יחול רטרואקטיבית על חקירת מחדל 7 באוקטובר.
