יבול שיא
הרפת והחלב
Screenshot 2024 11 19 113351

למה מי אתה? מירב צרי, 48, רווקה + 3, מבוא חמה

2 דק' קריאה

שיתוף:

״נולדתי במבוא חמה, ולא ממש עזבתי. זה המקום הכי יפה בארץ, עם הקהילה הכי נהדרת ומכילה, אז מה יש לי לחפש במקום אחר?

איזה איבר בגוף שלך מספר שאת מקיבוץ?
״הכול אצלי בגוף משדר קיבוצניקית. בעיקר הלבוש הלא מושקע בעליל״.
זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ…
״יום העצמאות בבריכה – כל שנה היו בונים מתקנים שונים ומשונים, הייתה פתיחת בריכה חגיגית, נסיעות על קרטינגים ורכיבה בגלגל ענק. אושר צרוף״.
המאכל שהכי אהבת או הכי שנאת שהכינו בחדר אוכל?
״הכי שנאתי כבד עוף. עד היום לא מסוגלת לאכול כבד״.
משפט שאמרו לך על הקיבוץ שבחיים לא תשכחי…
״שחיים אצלנו כמו במערב הפרוע. איש היפה בעיניו יעשה. מצד אחד זה בעייתי, מצד שני, יש פה הכלה לאחר שאני אוהבת. ככה שזה מגלם את הנקודות השליליות והחיוביות כאחד״.
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ?
״היו כמה שמועות וכולן קשורות למין (לא בטוחה שאפשר לכתוב את זה בטור שכזה). אמרו שהתחברתי עם בן משק כזה או אחר (לא היה מעולם). הייתה גם שמועה אחת שאני הרצתי: נכנסתי להריון בהורות משותפת. אף אחד לא ידע בהתחלה ממי. אני ובן משק שצעיר ממני ב-10 שנים צחקנו בפורים על כך שנספר לכולם שזה ממנו. היחידה שהאמינה זו אימא שלו שכמעט חטפה התקף לב״.
אם היית יכולה לחזור בזמן, איזו עצה היית נותנת לנערה שהיית?
״ליהנות מכל רגע, כי לפני ההפרטה קיבלנו כל כך הרבה במערכת החינוך – טיולים בכל הארץ, נסיעות לסיני וטורקיה ועוד״.

מירב צרי למה מי
צילום: מהאלבום הפרטי 

מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה?
״הקהילה. המשפחה שלי ברובה כבר לא בקיבוץ, אבל הקיבוץ כולו הוא משפחה אחת גדולה מבחינתי״.
מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך?
״אני קיבוצניקית באופי ולא רק במקום המגורים. מאמינה גדולה בסוציאליזם, בעזרה לחלשים, התנדבות וחלוקת המשאבים״.
שריטה שהקיבוץ של פעם השאיר בך…
״שונאת לקפל כביסה. מי המציא את זה? מתגעגעת למחסן בגדים שבו מקבלים את הכביסה מקופלת לתאים״
מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?
״הבית שלי ולשבת על המצוק וליהנות מהנוף״.
איזה חג קיבוצי הכי אהבת בתור ילדה או בצעירותך בקיבוץ ולמה?
״פורים. עד היום זה החג האהוב עליי ואני בדרך כלל גם מתחפשת יותר מפעם אחת. אני חושבת שזה חלקית בגלל שזה היה החג האהוב על אבא שלי, זיכרונו לברכה״.
בהנחה שעשית פעם תורנות/גיוסים בקיבוץ – איזה הכי אהבת?
״אהבתי את הגיוסים במפעל. שנאתי את הגיוסים על הקומביין עגבניות והסירחון שהתלווה לזה״.
האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאת היום?
״ההורים שלי – מוסר העבודה שלהם, ההתנדבות לוועדות של אימא שלי ואבא שלי, שידו הורגשה בכל פינה בקיבוץ, הפכו אותי למי שאני כיום״.
ספרי על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים…
״חלמתי להיות גורם משפיע בקיבוץ שלי ועל הקהילה ולתרום ככל שאני יכולה להפוך להכי טובה שיש. מרגישה שהגשמתי חלקית וממשיכה לשאוף ולפעול כדי להגשים את זה באופן מלא״.
היית מחזירה את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה?
״לא בטוחה. היו המון דברים טובים לפני ההפרטה, שנעלמו אחריה. מצד שני, אין להכחיש שהקיבוץ היום במצב הרבה יותר טוב כלכלית והבנים חוזרים, דבר שלא היה קורה לדעתי אם לא היינו עוברים את זה, אז אולי המחיר היה שווה את זה״.
מה הגעגוע הכי עמוק שלך?
״לאבא שלי. הוא היה חלק מהותי מהקיבוץ, למרות שהיה איש שקט ונחבא אל הכלים, אבל העשייה שלו דיברה
בעד עצמה״.
מה את מאחלת לקיבוץ שלך ל-20 שנה הבאות?
״להצליח לשמור על הביחד, למרות חילוקי הדעות שעולים מפעם לפעם, כי כוחנו באחדותנו. גם במשפחות הכי טובות יש אי הסכמות, אבל בסוף כולנו משפחה אחת״.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן