נשוי + 5 ילדים + 12 נכדים ועוד אחד בדרך
הזיכרון הראשון שלו מהקיבוץ הוא דווקא מסריח והוא מתגעגע ללמד בבית ספר רק בלי ציונים וישיבות
"נולדתי להורים יוצאי אצ"ל וב-20 שנות חיי הראשונות גרתי ברמת גן, שם סיימתי תיכון במגמה ריאלית בבית ספר בליך. הגעתי לגרופית שנתיים אחרי האזרוח שלה בינואר 1967 במסגרת גרעין אגד (הגעתי באוטובוס אגד). למדתי ביולוגיה במגמת הוראה באוניברסיטת בן גוריון ועסקתי בהוראת ביולוגיה וחינוך בבי"ס האזורי מעלה שחרות שבערבה הדרומית במשך 30 שנה. במהלך השנים עברתי קורס של הוראת דרך והייתי שותף למספר פרויקטים ובהם "נתיבים משותפים", מיזם של שיתוף פעולה עם תלמידים ומורים ערבים מהכפר עין מאהל ליד נצרת. הייתי חלק מהעמותה להצלת עמק ססגון שבערבה. מאז צאתי לגמלאות אני מטייל עם ילדי הגן, מלמד אותם ואת הצוותים החינוכיים איך לטייל, וגם עוסק בגננות ביתית".
איזה איבר בגוף שלך מספר שאתה מקיבוץ ולמה דווקא הוא?
"בדרך כלל זה לבוש פשוט אבל גם זו לא נחלתם של הקיבוצניקים בלבד".
זיכרון ילדות מתוק שקשור בקיבוץ
"נולדתי בתל אביב ו-20 שנותיי הראשונות עברו ברמת גן. המפגש הראשון שלי עם קיבוץ היה בקיבוץ מפלסים שם עשינו גדנ"ע ועבדנו בלולים, וזה לא זיכרון מתוק אלא זיכרון מסריח. בכל זאת, יש לי זיכרון כחייל גולני על ילדות מתוקה של ילדי קיבוץ גשר ב-1965. בתקופה הזאת שכבנו במארבים על הירדן ושיכנו אותנו בקיבוץ גשר ומידי פעם יצא לי לראות את הילדים שם וממה שראיתי הילדות שלהם הייתה מתוקה".
מהו המאכל שהכי אהבת שהכינו בחדר אוכל?
"מאוד אהבתי דייסת סולת שהכינו בגרופית. למדתי להוסיף לה סוכר וניל, שמנת או גבינה, ואבקת קינמון. זה היה אחד המאכלים האהובים עליי".
איזה משפט שבחיים לא תשכח אמרו לך על הקיבוץ?
"הראשון הוא 'חופש הוויכוח ואחדות המעשה' והשני הוא 'החינם משחית'".
מה השמועה הכי מטורפת שהייתה לגבייך בקיבוץ?
"אולי היא עדיין מסתובבת אך איני מודע לה".
אם היית יכול לחזור בזמן, איזו עצה היית נותן לנער שהיית?
"א. אל תתרגש מכישלונות, ב. כל עוד אתה נאהב אתה במסלול הנכון, ג. עזור לאחר".
מה השאיר אותך בקיבוץ כל השנים האלה?
"כאן לא נולדתי, כאן נולדו לי ילדיי, כאן בניתי את ביתי בשתי ידיי, כאן גם אתה איתי וכאן כל אלף ידידיי ואחרי שנים אלפיים סוף לנדודיי. אני אוהב כאן את הנוף והאקלים, יש כאן אנשים טובים, ההיסטוריה שלי שזורה במקום הזה. כאן בניתי ונבניתי".
מה התכונה הכי "קיבוצניקית" שלך?
"לעזור וליזום שיחה".
מה הפינה האהובה עליך בקיבוץ?
"הפרגולה הצפונית בחצרי עם תצפית לשדות החקלאיים וברקע הרי אדום הצבעוניים".
איזה ענף מענפי הקיבוץ שכבר לא פעילים היית מחזיר לחיים?
"היה מנהג כזה שקראו לו אצלנו 'ארוחת מנחה', זה היה בדרך כלל בימי שבת אחה"צ והיינו נפגשים באזור המועדון, חברים ובהמשך קצת ילדים. נפגשים, מנשנשים, ברקע מוסיקה".
איזה חג קיבוצי הכי אהבת בקיבוץ?
"ט"ו בשבט בשנים הראשונות של גרופית היה עשיר בטיולים וזה מה שאהבתי".
בהנחה ועשית פעם גיוסים בקיבוץ, איזה הכי אהבת?
"בשנים הראשונות של גרופית הייתה העברת קווי השקיה בלילה לגידולים שהנבטנו. זה היה שטח די גדול ולא הייתה גרירת קווים ולא היה טפטוף. כדי לכסות את כל השטח היה צריך כל שעתיים להזיז את קווי ההשקיה".
אם היית צריך לנסח את ה"אני מאמין" שלך בכמה משפטים, מה הוא היה?
"א. החיים מלאי דילמות ופתרונן תלוי בסולם הערכים שלך נכון לרגע נתון.
ב. אני ואתה יכולים לשנות את העולם.
ג. לחיוך יש ערך רב.
ד. The greatest thing you ever learn is just to love and to be loved in return
ה. מה ששנוא עליך אל תעשה לזולתך.
האם יש איזושהי דמות מהקיבוץ שהשפיעה מאוד על מי שאתה היום?
"בתחילת דרכי בקיבוץ היה בחור בשם מאיר מלמודי שנהרג במלחמת ששת הימים בגבעת התחמושת. הוא היה אחראי עליי בהשקיה וממנו למדתי, מדרך ההתנהגות שלו ובלי הרבה דיבורים, צניעות, חריצות ונחישות".
ספר על חלום אחד שהגשמת וחלום אחר שעדיין לא אבל היית רוצה להגשים
"א. לכתוב ספר.
ב. לזכות לראות שיחידת לימוד שפיתחתי על דילמות תילמד בבית הספר".
אם היית יכול, היית מחזיר את הגלגל לאחור, לימים שלפני ההפרטה?
"השאלה הזאת מזכירה לי את החומה הסינית ששמרה שנים רבות על החברה הסינית אבל רוחות הזמן הצליחו לבקע את מה שכשלו לעשות הברזל והפולשים. וכמו הרבה דברים בקדמה אשר יכולים להיות לברכה, הם עלולים להיות גם לרועץ, ורק רוחו ומוחו של האדם יקבעו את מסלול הקדמה. חינוך נכון ואוהב יכול להקנות כלים מצוינים, לפחות לדרדקים, לצלוח את הדרך".
מה הגעגוע הכי עמוק שלך?
"להוראה וחינוך בבית הספר אך ללא ישיבות וציונים וגם ליכולת לטייל במסלולים מאתגרים".
מה אתה מאחל לקיבוץ שלך ל-20 השנים הבאות?
"לשמור על מאור פנים, ולהישמר מניכור. לטפח את החינוך ולהרבות בחיוך. שהטובים והראויים מבנינו ינהיגו ושכולם ירגישו שגרופית והם זה היינו הך והתרבות תפרח ולא תברח ואז ממילא גרופית תהווה אבן שואבת לילדינו ומקור גאווה לכולנו".