חנות קטנה בריח משגע, מול הדשא הגדול והירוק, במבנה בו שכנה המאפייה המיתולוגית של קיבוץ נען, הקימו שי סול (37) ובן זוגה, גילי, מאפייה ושמה ג'ילברט
מאפיית ג'ילברט, מי?
שי, בת וחברת הקיבוץ, שמגיעה מתחום הרכיבה הטיפולית, פגשה בגילי, מחולון במקור, בחור הרפתקן, איש העולם הגדול, מטפס הרים, שכנער הגיע לצרפת והתאהב במאפים המקומיים.
גילי היה סטודנט להנדסת מכונות ולפרנסתו עבד במאפייה נחשבת. עם סיום הלימודים עזב את תחום לימודיו והחליט להישאר באפיית לחמים.
"הכרתי את גילי לפני שש שנים ומהר מאוד התחברנו והבנו שזה הכיוון. כשהכרנו הוא כבר עבד עשר שנים בתחום האפייה ותמיד דיבר על החלום, לעשות את הדברים כמו שהוא אוהב ורוצה."
מה?
למרות הפחדים והחששות, למרות שאינם מגיעים ממשפחות שיכולות לתמוך בהם כלכלית, למרות שגם חלק מהבנקים אליהם פנו לא שיתפו פעולה, החליטו השניים לפתוח מאפייה: "לא הייתי מקימה לבד עסק. לגילי יש הרבה ידע, ניסיון, תעוזה וגם הוא היה זקוק לדחיפה. אמרתי אנחנו יחד בזה, אני איתך."
מוווש: הניחוח של פעם
בחיפוש אחר מקום להקמת המאפייה, התלבטו השניים בין העיר הרחוקה, העיר הקרובה ואזורי התעשייה. שי סיפרה לגילי על המאפייה ההיסטורית של הקיבוץ, שעמדה מוזנחת, מושבתת מפעילות בחמישים השנים האחרונות.
גילי הרים גבה, לא התרשם, ולא רצה. "נכנסנו וראינו את תנור האפייה הישן, התנור המקורי שהשתמר מאז. התנור קנה אותו." המקום, שמושכר להם על ידי הקיבוץ, היה במצב רעוע ונדרש לשיפוצים, תיקונים וצבע, "הכל עשינו במו ידינו. היה לנו חזון איך המקום צריך להיראות".
תוך כדי עבודות השיפוץ נחשפו הקירות, "אריחי טרצו שהדהימו אותנו, פתאום חזר הניחוח של פעם." הוחלט לשפץ תוך שמירה על אופיו של המקום. המועצה לשימור אתרים, מועצה אזורית גזר וועדת שימור של קיבוץ נען פעלו לסייע ולעזור לשיקום התנור הישן כדי שיוכל לחזור ולעבוד.
"תוך כדי שאנחנו עובדים התחילו להגיע אלינו כלי העבודה המקוריים של האופה המיתולוגי של קיבוץ נען, יענק'לה טופור."
"הוא היה מגיע מוקדם בבוקר, עובד בחום, עבודה קשה שלא מתאימה לכל אחד, גם לא לעובדים החסונים של הגד"ש".
שי מספרת שטופור היה אופה את הלחמים עבור חברי הקיבוץ ובזמן מלחמת השחרור והקמת המדינה דרש דוד בן גוריון שהמאפייה תכין לחם ליישובי כל הסביבה. עד גיל 75 עבד טופור במאפייה ובערבים היו באות חברות הקיבוץ עם מגשים ותבניות לאפות את העוגות והעוגיות.
מאפיית ג'ילברט
המאפייה, שנפתחה לפני ארבע שנים, מעסיקה כיום כ-15 עובדים. "כשפתחנו חשבנו שנעבוד שם אני וגילי ועובד נוסף. עם הפתיחה הייתה כזו היענות ופירגון. אנחנו עדיין המומים מהדרך שבה הכל התפתח. קיבלנו הרבה תמיכה מהקיבוץ, גם עזרה של ההנהלה וגם המון פרגון מחברי הקיבוץ.
הלקוחות מגיעים מהקיבוץ ומהאזור וגם אנשים שבאים במיוחד מירושלים ומתל אביב. זה מפתיע אותי בכל פעם מחדש. זה לא פשוט לעבוד עם בן הזוג, זה מורכב, יכול להיות מאתגר וגם מאוד כיף.
העבודה במאפייה זו עבודה שלא נגמרת". על אף שהחזירו לשימוש את התנור הישן "העבודה אתו היא מסורת שנלמדת מאב לבן משך שנים ואותנו אין מי שילמד".
השניים ממשיכים בניסיונות, אבל עובדים גם עם תנורים מודרניים ומקררים עם תוכניות: "כך לא חייבים לקום בכל יום לפני שהשמש מתעוררת. התנור מכוון כך שיתחמם מראש, ואנחנו מגיעים לבדוק שהלחם תפח כמו שצריך. בסופי שבוע קמים מוקדם, לפעמים גם בשתיים לפנות בוקר."
בקיץ האחרון עבר המקום עיצוב מחדש "כל מה שלא יכולנו להשקיע בתחילת הדרך". יש קפה, יש מאפים ועוגות ובעיקר לחמים מעולים, "אנחנו מכינים לחמי מחמצת מסוגים רבים: חיטה לבנה, תערובת קמחים, חיטה מלאה, כוסמין ויש מגוון תוספות."
"יש עושר, אנחנו מגוונים מפעם לפעם ויש גם את הלחמים הקבועים: לחם צרפתי, לחם כפרי. אני אוהבת הכל. ההמלצה שלי היא לחם חיטה מלאה, שקראנו לו יענק'לה, על שם האופה המיתולוגי. יש לו טעם עשיר ואני אוהבת את המרקם. וממש בקרוב סופגניות אפויות לכבוד חנוכה”.
טיפים לעסק המתחיל
"היינו מחושבים והתקדמנו צעד אחר צעד בלי לקפוץ מעל הפופיק. זכינו בהרבה אנשים טובים, מנהלים טובים, שעוזרים לנו לקדם את העסק. יש את המשפט ‘חלומות לחוד ומציאות לחוד’, ואנחנו אומרים: ‘מציאות צריך לחיות וחלומות נועדו להגשים."
