עם תחילת השנה החדשה תשפ"ו, מנכ"ל משרד החקלאות וביטחון המזון, אורן לביא, מתראיין ב"יבול שיא" וחושף את האתגרים הדרמטיים הניצבים בפני החקלאות הישראלית. בראיון כנה ומעמיק, הוא דן בתוכנית הלאומית לביטחון המזון עד שנת 2050, מתמודד עם סוגיית כוח האדם והעובדים הזרים, מציג את ההשקעות בטכנולוגיות מתקדמות ובמחקר ופיתוח, עוסק בשיקום משקי הצפון והדרום, ומשרטט את הקו האדום שבין תחרות חופשית לבין סיכון חוסנה העצמאי של מדינת ישראל
2050 מתחילה היום: הבטחת רציפות תפקודית ועצמאות ייצורית
כיצד המשרד מתכוון להבטיח רציפות תפקודית ועצמאות ייצורית של תוצרת טרייה לנוכח המשברים והתלות ביבוא? מהן אבני הדרך בתוכנית הלאומית לביטחון המזון?
הבסיס לרציפות אספקת המזון הוא היכולת של ישראל לייצר בעצמה חלק משמעותי מהמזון שלה, ובפרט תוצרת טרייה. לצד זאת, נדרשים מקורות יבוא מגוונים והיערכות לשיבושים. האחריות שלנו היא לתכנן את צורכי המזון של האוכלוסייה ואת הדרכים לספק אותם לאורך זמן.
לכן השקנו את התוכנית הלאומית לביטחון המזון 2050. אנחנו מסתכלים 25 שנה קדימה ומחברים בין צורכי האוכלוסייה העתידיים לבין הקרקע, המים ויכולת הייצור שיידרשו.
אבן דרך מרכזית היא החלטת הממשלה להגדיל את התוצרת החקלאית הצמחית בשליש בעשור הקרוב. לצידה אנחנו מקדמים הכשרת קרקעות לעיבוד והרחבת תשתיות מים מושבים, שיאפשרו לחקלאים להגדיל את הייצור.
התוכנית עוסקת גם בשרשרת האספקה: גיוון מקורות המזון מחו״ל, היערכות לשיבושים בנתיבי הסחר, זיהוי מוקדם של סיכונים וצמצום אובדן מזון.
המשימה כעת היא לתרגם את התכנון ליישום מתואם בין משרדי הממשלה, עם יעדים ברורים ומעקב אחר הביצוע. המבחן יהיה היכולת לספק לאזרחי ישראל מזון בשגרה ובחירום, גם כשהתנאים הביטחוניים, הכלכליים והאקלימיים משתנים.
מעבר למשבר: תמונת המצב העדכנית בשוק העבודה החקלאי
משקים רבים עדיין חווים מחסור בכוח אדם. מהו הצעד הבא מול משרדי האוצר והפנים, והאם נשקלות רפורמות במכסות ובהגעת העובדים?
חשוב לדייק את תמונת המצב: כיום אינני מכיר מחסור בעובדים זרים לחקלאות בישראל. עם כניסתי לתפקיד בינואר 2023 עבדו בחקלאות כ-40 אלף עובדים זרים ופלסטינים יחד. בעקבות המלחמה נגרעו כ-20 אלף עובדים, ונדרשנו להתמודד עם משבר חריף.
כיום עובדים בחקלאות בישראל כ-50 אלף עובדים זרים. ההקצאה הממשלתית לשנים הקרובות עומדת על 65 אלף, כך שניתן להרחיב עוד את מספר העובדים. מדובר בגידול משמעותי, ואני מזמין חקלאים הזקוקים לעובדים נוספים להגיש בקשות.
ביצענו שינויים משמעותיים בהקצאות בכלל הענפים, בחי ובצומח, ביטלנו את מודל הקיצוץ בהקצאת ההיתרים והקמנו ועדת חריגים. ככל שקיים קושי נקודתי, חשוב להביאו לידיעת אנשי המקצוע במשרד כדי שנבחן אותו ונסייע.
במקביל, אנחנו פועלים לחיזוק ההשתלבות של ישראלים בחקלאות. תוכנית ״לוחמים לחקלאות״ מציעה הכשרה, ליווי והשמה, ולצידה אנחנו תומכים בהתנדבות בחקלאות ובשילוב צעירים בענף.
אנחנו משקיעים גם בחינוך לחקלאות, בשיתוף משרד החינוך ורשתות בתי הספר ״רגבים״ ו״אדם ואדמה״. החיבור לעבודת האדמה כבר בגיל צעיר מאפשר להכיר את העשייה החקלאית מקרוב, לרכוש ידע וניסיון ולראות בה אפשרות לעתיד מקצועי. כך אנחנו נותנים מענה לצורכי המשקים היום ובונים את דור החקלאים הבא.
חדשנות בשדה: השקעות במחקר, פיתוח וטכנולוגיות מתקדמות
אילו תקציבים ותמריצים מעמיד המשרד למחקר, לפיתוח וליישום טכנולוגיות חקלאיות בשטח?
אנחנו משקיעים במחקר באמצעות מסלולי המדענית הראשית של המשרד, מחקרי מכון וולקני והמו״פים האזוריים. לכל אחד מהם תפקיד בהפיכת ידע לפתרון שהחקלאי יכול להשתמש בו: מפיתוח ומחקר ועד לבחינה בתנאי הגידול המקומיים ולהטמעה במשק.
לצד המחקר השוטף, אנחנו מקדמים פרויקטים ממוקדים, ובהם פרויקט החיטה ומיזמי ח״ץ – חקלאות צומחת – בענפי העגבניות והשקדים. אלה מהלכים שמחברים את צורכי הענפים לעבודת החוקרים, במטרה לשפר יבולים, איכות ויעילות.
דוגמה נוספת היא פרויקט ביות דגי הטונה באילת, שבו חתמנו על הסכם לקידום יכולת ישראלית עצמאית לייצור דגיגים. זהו מחקר ארוך טווח המחייב מעורבות ממשלתית בשלב שבו הסיכון גבוה מדי עבור השוק הפרטי לבדו, עם פוטנציאל לפיתוח חקלאות ימית עתירת ידע.
גם במסגרת תקומה בדרום ותנופה בצפון משולבות השקעות במחקר, בחדשנות ובניסויי שטח. לצד אלה, אנחנו פועלים עם רשות החדשנות לתמיכה בפיתוח ובבחינת טכנולוגיות חדשות.
מבחינתי, ההצלחה נמדדת בתועלת לחקלאי: חיסכון בעבודה ובמים, התמודדות טובה יותר עם פגעים ושיפור יכולתו להתפרנס.
תקומה באדמה: שיקום המטעים והתשתיות בצפון ובדרום
מהו מצב שיקום המטעים והתשתיות בצפון ובדרום? האם הפיצויים והמענים מגיעים בקצב שמונע נטישת קרקעות ואובדן דור ההמשך?
המשרד מוביל קו ברור: חיזוק החקלאות המקומית, ההתיישבות והפריפריה. להתיישבות החקלאית תפקיד מרכזי בשמירה על גבולות המדינה – בדרום, בצפון ולאורך הגבול המזרחי. מבחינתי, שיקום האזורים שנפגעו יעבור בראש ובראשונה דרך החקלאות, שמעניקה למשפחות פרנסה ולקהילות בסיס לצמיחה.
אנחנו פועלים עם מנהלת תקומה בדרום ומנהלת תנופה לצפון לשיקום משקים ותשתיות ולהשקעות שיאפשרו לחקלאים להתפתח. קרן הפיצויים ברשות המיסים מטפלת בפיצויים, והמשרד משלים את המענה באמצעות תמיכות, מענקי השקעה וליווי מקצועי.
לגבי הקצב, צריך לומר ביושר: פתיחת מסלול תמיכה אינה מעידה שהמשק כבר השתקם. במטעים נדרשות לעיתים שנים לחזרה להנבה, והחקלאי זקוק למענה שמאפשר לו לעבור גם את התקופה הזאת. לכן צריך לבחון את התקדמות השיקום לפי המצב במשקים בפועל.
ההחלטה של משפחה להישאר באזור תלויה ביכולת להתפרנס ובאמון בעתיד. המבחן שלנו הוא שהקרקע תחזור לעיבוד, שהמשקים יוכלו להמשיך לפעול ושגם הדור הבא יראה בחקלאות עתיד שכדאי להישאר עבורו.
הקו האדום: בין תחרות חופשית להגנה על הייצור המקומי
היכן עובר הגבול בין פתיחת השוק לתחרות לבין שמירה על ענפים שעלולים להיפגע באופן בלתי הפיך?
כשמדברים על יוקר המחיה, צריך להסתכל על מכלול ההוצאות: דיור, משכנתאות, גני ילדים ומיסים. גם במזון צריך לבחון את שרשרת הערך כולה ואת הפער בין התמורה לחקלאי למחיר לצרכן.
החקלאי נושא בעלויות הקרקע, המים, הדשנים, העובדים, הזרעים והשתילים, האריזה והשיווק. אי אפשר לצפות ממנו לספוג כל התייקרות ובמקביל להמשיך להשקיע ולייצר.
הניסיון מלמד שיבוא אינו מבטיח הוזלה לצרכן. בחמאה ובעגבניות ראינו שגם לאחר פתיחת השוק המחירים עלולים לעלות. בענף השום נפגע הייצור המקומי קשות, בעוד שלפי הנתון שבידינו החיסכון למשפחה מסתכם בכשקל בחודש בממוצע. הצרכן איבד חלק מהאפשרות לרכוש שום מקומי, והתלות בשום מסין גדלה.
אני בעד תחרות, אבל רמיסת התשתית הלאומית לייצור מזון תהיה טעות לאומית. התשתית החקלאית אינה בנויה למבחני ריסוק. מטע שנעקר ורפת שנסגרת אינם חוזרים לפעילות ברגע שמתעורר מחסור.
אירועי 7 באוקטובר המחישו כמה מהר מציאות של שפע עלולה להתערער. אסור להעמיד את יכולת אספקת המזון בניסיון כזה מבחירה.
לכן פתיחת שוק, ככל שהיא מתבקשת, צריכה להיות בשום שכל, עם בחינת התועלת למדינה ולצרכן ותמיכה בהסתגלות ובפיתוח התייעלות. הסכם התמיכה בענף הצאן מבטא זאת: תחרות לצד ודאות למגדלים ושמירה על הייצור המקומי.
ברכת שנה טובה לחקלאי ישראל
לכבוד השנה החדשה, אני מאחל לכל אזרחיות ואזרחי ישראל חג שמח ושנה טובה, בריאות וביטחון. לחיילות ולחיילי צה״ל – שובו הביתה בשלום; לחקלאיות ולחקלאים – שנה של פרנסה טובה וברכה בעמלכם. למשפחות השכולות אני שולח חיבוק אישי, במיוחד בימי החג שבהם החסר מורגש כל כך. יקיריכם בליבנו. שתהיה לכולנו שנה של נחמה ובשורות טובות.
