אני יודעת שאתם אוחזים בעיתון של אחרי יום כיפור, אבל אני כותבת את הטור עוד לפניו ואני מלאת מחשבות וחששות, איך ייראה יום כיפור הזה עם הסגר וכל ההנחיות. הקשבתי לתפילה שנקראת הווידוי הגדול של יום כיפור, מפורטים שם כל כך הרבה חטאים, כמה הטיות למילים בעברית שמתארות עוון. אז השבוע החלטתי לכתוב על כמה חטאים בענייני הסדרי משפחה במושב, עליהם אני רוצה לדבר
אני יודעת שאתם אוחזים בעיתון אחרי יום כיפור, אבל אני כותבת את הטור עוד לפניו, אני מלאת מחשבות וחששות, איך ייראה יום כיפור הזה עם הסגר וכל ההנחיות? אני אדם חילוני, אבל יום כיפור הוא יום שאנחנו מקיימים בבית כהלכתו, עם תחושת חגיגיות כבדת משקל של חשבון הנפש, עם כל המסורות והמאכלים המיוחדים של הארוחה המפסקת והמנהגים של אחרי הצום. בילדותי בביתה של סבתא שלי, היה נהוג לשבור את הצום עם כוס חלב חם שסבתי הייתה מחממת בכלי פורצלן לבן עם עיטורים בכחול, שרק זה היה ייעודו, ופרוסת עוגת דבש. אבל כבר שנים שאני שוברת את הצום במנהגים של משפחתו של בעלי, עם תפוחי עץ מגוררים עם קצת מי ורדים וסוכר. מחייה נפשות. ימי הכיפור בילדותי הותירו עלי חותם, והמון זיכרונות צרובים אצלי; ההמולה והצפיפות בבית הכנסת, ריח קל של זיעה מהול בריח של ציפורן שהיינו נועצים בחבוש ומריחים כדי לעזור במשך הצום, ההליכה לבית הכנסת עם אבא שלי בכבישים הריקים – וריח של גויאבות כמובן. אין כמו ריח של גויאבות כדי להבין שיום כיפור הגיע -מודה ועוזב ירוחם
אבינו מלכינו
רציתי קצת להיזכר בתפילות ובפיוטים וחיפוש בגוגל הביא אותי לאתר של הספרייה הלאומית "אתר הפיוט והתפילה", שם אפשר למצוא תפילות בסגנונות שונים. התרגשתי, תנסו גם אולי זה יזכיר לכם משהו. האזנתי לתפילה שנקראת הווידוי הגדול של יום כיפור. הקשבתי לתפילה שנקראת הווידוי הגדול של יום כיפור, מפורטים שם כל כך הרבה חטאים, כמה הטיות למילים בעברית שמתארות עוון.
אָשַׁמְנוּ, בָּגַדְנוּ, גָּזַלְנוּ, דִּבַּרְנוּ דֹפִי וְלָשׁוֹן הָרָע, הֶעֱוִינוּ, וְהִרְשַׁעְנוּ, זַדְנוּ, חָמַסְנוּ, טָפַלְנוּ שֶׁקֶר וּמִרְמָה, יָעַצְנוּ עֵצוֹת רָעוֹת, כִּזַּבְנוּ, כָּעַסְנוּ, לַצְנוּ, מָרַדְנוּ, מָרִינוּ דְבָרֶיךָ, נִאַצְנוּ, נִאַפְנוּ, סָרַרְנוּ, עָוִינוּ, פָּשַׁעְנוּ, פָּגַמְנוּ בְּאוֹת בְּרִית־קֹדֶשׁ, צָרַרְנוּ, צִעַרְנוּ אָב וָאֵם, קִשִּׁינוּ עֹרֶף, רָשַׁעְנוּ, שִׁחַתְנוּ, תִּעַבְנוּ, תָּעִינוּ וְתִעְתַּעְנוּ…. אז החלטתי לכתוב על כמה חטאים בענייני הסדרי משפחה במושב, עליהם אני רוצה לדבר:
על חטא שחטאנו בדחיינות
דחיינות – אם כל חטאת. רוב המשפחות שמגיעות למשרדי דוחות את הפגישה בנושא הנחלה זמן רב. תמיד קורה משהו שהופך את הדיון בענייני חלוקת הנחלה לפחות דחוף. אבל לדחיינות יש מחיר: הורים שהנושא מדיר שינה מעיניהם והם במשך לילות שלמים לא מצליחים לעצום עין מהדאגה – מה יהיה אחרי יומם האחרון; אחים שמתרחקים עם הזמן בגלל שדחיית קבלת החלטה מרחיקה ביניהם דחיינות, גם בענייני הסדרת הבנוי בנחלה. לרבים מהמושבניקים יש בנייה ללא היתר בחצר. עכשיו זה ממש הזמן להסדיר ולא לדחות.
על חטא שחטאנו בחוסר שיתוף ושקיפות
יש הורים שבוחרים מי יהיה הבן הממשיך או יורש הנחלה על פי צוואה, אבל מחליטים מסיבותיהם לא לשתף את האחים האחרים בהחלטה. לחוסר השיתוף יש מחיר. שקיפות יוצרת אמון, חוסר שקיפות מביא לחשדנות.
על חטא שחטאנו בכך שצערנו אב ואם
חטא החטאים. כיבוד אב ואם עוד מעשרת הדברות מצווה עלינו. רבים מאתנו בשל כעס או אכזבה מבחירת ההורים פשוט מפנים עורף להורים או אפילו רק כתף קרה. אנחנו כילדים פעמים רבות מתבלבלים לחשוב שרכוש ההורים שלנו הוא רכושנו, אבל לא כך הדבר. רכוש ההורים שלנו הוא שלהם, וזכותם לחלקו שווה בשווה, או לתת יותר לאחד מהילדים על פי בחירתם ועל פי הצורך. גם בחירה שלא מוצאת חן בעינינו- לא פוטרת אותנו ממצוות כיבוד אב ואם.
על חטא שחטאנו בהתנשאות
אחת מהטענות שחוזרות על עצמן סביב שולחן הגישור, בדרך כלל מהאח הצעיר כלפי הבכור – היא טענה של התנשאות. לנו הבכורים (כן, גם אני בכורה) יש לפעמים הרגלי שתלטנות, ולפעמים אפילו ביטול כלפי אחינו הצעירים. לא בכוונה רעה חלילה, אלא מתוך התפיסה שלנו יש יותר ניסיון חיים. אבל המחיר הינו התרחקות של האחים האחרים.
על חטא שחטאנו בחוסר אמון
אחים רבים לא סומכים על אחיהם, וחווים חוסר אמון שיותר פער שהולך ומתרחב עד שהופך לתהום של חשדנות. ברירת המחדל שלנו צריכה להיות אמון מוחלט באחינו.
על חטא שחטאנו בחוסר אהבה נטולת תנאים למשפחתנו
זהו הבסיס, אהבה ללא תנאי בין אחים. אהבה ללא תנאי בין הורים לילדים, שלום בין אחים הינו המקור לכוח שלנו בכל תחומי החיים. זה אולי יישמע לכם רוחני ולא משפטי, אבל הבסיס לכל הסכם משפחתי טוב הוא אמון ואהבה. אז מה יהיה ביום כיפור הזה? כל אחד ספון בביתו? בית כנסת בקפסולות? בטוח שיהיה מוזר. זו אכן שנה לא רגילה בכל קנה מידה, בואו נעשה חשבון נפש בקשר עם חטאינו בכלל ועם משפחתנו בפרט, וגמר חתימה טובה לכולנו.
