הם מתגוררים ביישובים צמודי גדר, ממש צמוד לגבול עם רצועת עזה. רפתות הגובלות רצועת עזה לעיתים קרובות, חוטפים פצמ"רים, טילים ומטעני חבלה. בשנים האחרונות, גם בלוני תבערה, שמדליקים את השדות ומרעידים את הלבבות. בכל יישובי הגדר יש רפת, כחלק מרכזי מהפרנסה של אנשי המקום.
הרפתנים, נשארים נאמנים לתפקידם ומתמידים בעבודה ברפת, כל יום וגם בימים קשים. בזמן אזעקה, הם לא נמצאים עם משפחתם אלא עם הפרות ברפת – בחליבה, בהזנה, בטיפולים, ביונקייה ובשאר עבודות הרפת. כי אין אחר שידאג לבעלי החיים – רפתות הגובלות ברצועת עזה
אני שייך לרוב האוכלוסייה, שנמצאת צפונה יותר, באזור מרוחק ממוקדי המתיחות. שומע ורואה על מה שקורה שם בדרום ורוצה מאוד, להביע את הערכתי ואהבתי לעשייה, של כל החברים ליד הגדר ובמיוחד, לאלו שנשארים ברפת וביישוב, גם כאשר כל התושבים וילדיהם מתפנים, בעת מבצעי לחימה יותר ממושכים.
כך השתדלתי בעשור האחרון, להגיע לרפתות הגדר בתקופות מתיחות ובעת מבצעים. להביע הזדהות וגם הרבה אהבה והערכה לאלו שנמצאים שם בשביל כולנו.
בכל פעם, מנסה לגייס שי לחלוקה לרפתנים עם ברכה אוהבת ומעריכה. בין המבצעים הביטחוניים, משתדל להגיע לרפתות לקראת ראש השנה – לאחל שנה טובה ושקטה, לשם שינוי. ההתאחדות והמועצה תרמו חולצות וכובעים, מחלבת שטראוס נתנה חבילת ממתקים של עילית, יטבתה עם צידנית מוצרים טעימים. חלקם תרמו מספר פעמים וזה תמיד מרחיב את הלב.
לכל ביקור, אני משתדל לגייס עוד חבר-שותף למחווה – רוני ליטבק במבצע עמוד ענן, ארז לבנה בצוק איתן, עומרי גרדי מעין חרוד, פלג רודברג מרמת צבי, אורי מלול בני, הצטרף אליי לחליבות בכפר סילבר, בעת שהנערים עזבו את הרפת בצוק איתן ולא נשארו עובדים. תמיד זה כיף ותחושת סיפוק גדולה, על תשומת הלב והשי הצנוע.. המפגש המפתיע עם הרפתנים, כשבאנו רק לתת ולא לבקש, רק לחבק ולא לדרוש, רק לאהוב ולהעריך.
פניתי למשה רחמני, מנהל קשרי היצרנים של טרה, ונעניתי מיד בחיוב וביום ראשון, עשרה ימים לפני החג, העמיס רחמני את הצידניות הממותגות והגדולות, עמוסות במוצרי טרה טעימים. נפגשנו בקניון בכניסה לשדרות וביחד, יצאנו לבילוי של כמה שעות, ביום שרבי ולוהט, מהרפת הדרומית לאורך הגדר – רפת פרח בקיבוץ חולית וצפונה, רפת אחר רפת.
כמו תמיד, הרפתנים הופתעו וגם שמחו לביקורנו. הפעילות ברפת דומה מאוד למה שקורה בשעות הבוקר, בכל הרפתות – סיום חליבה בוקר, נקיונות, חלוקת אוכל, הגמעת יונקים, ביקור רופא ומזריע, סידור שולחן ארוחת הבוקר לצוות.. רצינו להספיק ולהגיע לכ-17-15 רפתות עד חליבת הצהריים, שאז, רוב עובדי הרפת יוצאים ונשארים רק החולבים. אצל כולם שמענו על השרב הקיצוני שמביא לירידה בחלב של 5-3 ליטר ליום, על אף הצינונים המוגברים בחצר ההמתנה וגם בחצרות נוספות.
חשש גדול מהסכם חדש וחלילה, מימוש ההסכם שההתאחדות חתמה עליו – הרפת קריטית לפרנסת היישובים. שחיקה במחיר החלב, בצד פתיחת הייבוא, מהווים סכנה קיומית על הענף ועל הכלכלה. הרפתנים משקיעים הרבה בפיתוח הרפת ומדברים על בניית מכוני חליבה, בכמה רפתות ואפילו, הקמת רפת חדשה ביישובים כרמים ונווה. מעבר לנושאי הענף, העבודה והפרנסה, יש לרפתנים בעוטף גם הרבה כאבי ראש מהמצב הביטחוני ומהדאגה למשפחה ולחברה.. כך עברנו רפת אחר רפת והזמן עד הצהריים רץ מהר, הגענו לרפתות כרמיה וזיקים ומצאנו בהן, רק חולבים מסורים במכוני החליבה ושקט גדול מסביב..
