אם לפני עשור היה ניתן ב-2,000 שקלים לחודש לגור בדירת שני חדרים במושב ולהנות מדירת קרקע עם גינה ופרטיות ואיכות חיים, הרי שכיום ב-2,000 שקלים לא תמצאו אפילו דירת חדר במושב סטנדרטי, שאינו מרוחק יותר מ-30 קילומטרים ממרכזי ערים גדולות.
תשתיות מפותחות, כבישים מהירים, מרכזים מסחריים, כמו גם שכונות מגורים שממוקמות בין מושבים לערים מרכזיות – הפכו את מחירי השכרת הדירות במושבים לגבוהים במיוחד, בעיקר בשנת 2021.
עליית המחירים הפכה חדה בשנה האחרונה וכיום דירת שני חדרים ממוצעת תעלה לפחות 3,600 שקלים לשוכר, לא כולל תשלומי ועד, תשלום על שירותי שמירה ושירותי גינון (לעיתים של שטחים גדולים שנתונים מסביב לדירה), חשמל, מים וגז.
אבל גם אם יש לכם את התקציב הנתון לשכירות החודשית, יש להבין כי לצד המחירים הגבוהים נראה שהתנאים שמציבים בעלי הדירות הולכים ונהיים יותר ויותר מחמירים ולעיתים בלתי אפשריים!
כיום זוג אינו יכול – לפי תנאים של לא מעט בעלי דירות – לחלוק דירה של 45 מטרים רבועים (רבים ממשכירי הדירות מציינים כי "הדירה ליחיד בלבד") וברבות מהדירות לא ניתן להכניס לדירה חיות מחמד כמו חתולים וכלבים."
יש את מי שמחמירים ודואגים שהשוכרים ישלמו סכומים גבוהים מבלי שירגישו שיש מישהו שבאמת מתגורר ביחידת הדיור. ע"פ סיפורים של שוכרים ומודעות המפורסמות מידי יום בלוחות ההשכרה, גילינו כי יש בבעלי דירות אשר אוסרים במפורש (כבר בפירוט שמטרתו לתאר את הדירה) אירוח, מסיבות, שימוש בגינה, עישון, קיום חיים חילוניים, הכנסה של בעלי חיים וכולי.
כמובן שכל שוכר עליו להתחשב בשכנים ובסביבה, אך ציון של התנאים במודעה כבר אומר דרשני, מה שגורם לשוכרים רבים להירתע מדירות שהשכרתן גוררת התניות ואיסורים.
"תשבו על האסלה, אבל אל תשבו…"
בשל המצב העגום מוצאים עצמם מחפשי דירות במושבים בכל רחבי הארץ ללא דירה/ מתפשרים על מקום המגורים או משלמים יותר מידי על דירת שני חדרים. יש את מי שיאלצו לגור בדירה מאולתרת שאינה מכילה את האישורים הדרושים לקיום יחידת דיור להשכרה.
מי שכבר שכר דירה מעיד שהוא מקבל תלונות חוזרות ונשנות מבעלי הדירה, להם הם משלמים סכום יפה בכל חודש. השוכרים מדברים על התערבות של בעלי הדירות באורח חייהם ותלונות חוזרות על האופן בו הם מתנהלים בדירה.
לפי השוכרים, יש חיים בדירה, ולא מדובר על מסיבות טבע פרועות, אלא על כלב שאולי נובח מידי פעם על מוזיקה שמושמעת בשעות הערב.
רחל (שם בדוי*), ששכרה לא מזמן דירת 3 חדרים במושב במטה יהודה מספרת, שמאז ששכרה את הדירה היא חווה תלונות על אורח חייה. רחל נכנסה לדירה עם כלב מאולף והיא עובדת ברוב שעות היום. ובכול זאת, לבעלי הבית יש תלונות על רעש של צעדים בדירה (ר' גרה ביחידה שמעל בעלי הדירה), ומתלוננים אם הכלב נובח מידי פעם. על דירת שלושת החדרים משלמת ר' 4,500 שקלים לחודש.
זוג אחר מהמושב בו רחל מתגוררת התבקש על ידי בעלי דירתם שלא לחנות את רכבם במדרכה הצמודה לדירתם, למרות שיש להם שלושה ילדים קטנים. כעת הם נאלצים לצאת למסע בין מדרכות בכול פעם שהם מגיעים לדירתם.
"בחדר הזה אני עושה כביסה…"
מני (שם בדוי*), המתגורר באחד ממושבי מועצה אזורית מטה יהודה, סיפר ל"קו למושב", כי כאשר חיפש דירה באזור מטה יהודה, בחר להגיע ולבדוק דירה בישוב נטף. נטף הוא יישוב קהילתי בהרי ירושלים, כ-5 ק"מ צפונית מערבית לאבו גוש וכ-8 ק"מ מזרחית ללטרון.
מני הגיע לדירה שהייתה סוג של אלתור מגורים בגודל של 70 מטרים רבועים, עליו דרשה בעלת הדירה מחיר של 4,600 שקלים לכל חודש. אבל לא המחיר הוא מה שהפתיע את מני, אלא התנאים שהציבה בפניו ודבריה הפוגעניים של בעלת הדירה אודות מוצאו של השוכר.
בעלת הדירה ציינה בפניו, כי היא תמיד תעדיף שוכרים מתוך המושב ולא "מבחוץ", מה שנתפס בעיני מני כיחס מפלה וגזעני כלפי שוכרים שאינם בני המושב. אחת האמירות המוזרות של אותה גברת, מלבד האמירה שהוציאה את השד העדתי מן הבקבוק, היה כי חדר בדירה עצמה יוקצה למכונת הכביסה שלה ולצרכיה והיא תגיע מידי פעם לכבס בגדים במרחב עליו הוא משלם. מ' החליט לוותר על העסקה.
לנה (שם בדוי*), שהחליטה לסיים את פרק מגוריה במושבים, מספרת שכאשר חיפשה דירה במושב במטה יהודה נתקלה במחירים גבוהים, וגם בדרישות מוזרות, כגון: "אל תנקי את הבית עם אקונומיקה". בין היתר היו בעלי דירה שביקשו תשלום מתחת לשולחן, "בשחור". לנה לא הסכימה לשתף פעולה.
חברתה של לנה מספרת שהלכה לבדוק דירה להשכרה במושב בשם כסלון, והייתה קצת בשוק לשאלתו המוזרה של בעל הדירה: "בעל הדירה שאל אותי מראש, אם פעם בשנה אני יכולה לעשות איתם החלפת בתים, כי הבת שלהם ושלושת ילדיה מגיעים לשם… ואני אהיה בבית שלהם בנס ציונה."
המחירים גבוהים מידי
חשוב לציין, הדרישות המוגזמות שדורשים בעלי הבתים במושבים מהשוכרים אינם אופייניים אך ורק למושבניקים, אלא לבעלי דירות באשר הם. כן, בעלי דירות בערים לא פחות טובים מהם…
רק כדי "לסדר את הראש" לגבי מחירי שכירות במושבים, חשוב לדעת שזוג ממושב גבעת יערים מושב בהרי יהודה, סמוך לנווה אילן, בפרוזדור ירושלים, המשתייך למועצה האזורית מטה יהודה, משלם כיום על דירת שני חדרים עם מרפסת קטנה כמעט 4,000 שקלים.
דירות של 3 חדרים ויותר יגיעו גם לסכומים של 4,800 שקלים, מלוות בהתניות של בעלי הדירה, בעיקר בהתניות לגבי חיות מחמד שאינן רצויות במרבית יחידות הדיור שבמושב, או מלוות בהגבלות על אורח החיים של השוכר, כמו למשל מודעות השכרה לדתיים בלבד.
לא רק במושבים במטה יהודה מחירי השכירות עולים יותר ויותר. שוכרי דירות במושבים מכל הארץ מספרים על מחירי שכירות יקרים, בעיקר בלב השרון, חוף השרון ודרום השרון, מושבי עמק חפר, מטה אשר וגם במועצות אזוריות כמו מודיעין, זבולון, ברנר, שדות דן (עמק לוד) ועוד מועצות הסמוכות לערים מרכזיות.
"בישוב צורן המחירים גם הם כבר גבוהים והתנאים לקבלת דירה מקשים," מספרת תושבת צורן, שחיפשה דירה עבור הגרוש שלה.
"בצורן המחירים נעים בין 4,000-4,500 ש"ח לחודש, לדירות מרתף בת 3 חדרים. לא לכולם מתאים לשכן בדירה גרוש עם ילד מתבגר, משום שהם חוששים מרעש של מוזיקה וחברים מרעישים. חלקם לא רוצים כלב בדירה או לא מוכנים לפנות את הדירה מהריהוט הישן שלהם, כדי שתכניס ריהוט משלך."
לעומת זאת, בישובים שנחשבים מרוחקים יותר וחלקם נמצאים מעבר לקו הירוק, כמו אורנית, רימונים, צור הדסה והר הדר, אפשר למצוא יחידות דיור נפלאות וראויות למגורים במחירים נמוכים יותר. בישוב רימונים השייך למועצה אזורית יהודה ושומרון – השכרת קוטג' של חמישה חדרים תעלה לכם רק 2,700 שקלים לחודש, כולל מיסי ישוב.
בישוב אורנית הנמצא בשיפולים הדרום-מערביים של הרי השומרון, תוכלו לשכור וילה של 6-8 חודשים פלוס יחידת דיור שאתם תוכלו להיות בעלי הדירה שלה, ב-6,000 שקלים בלבד. המרחק והסיכון היחסי שלוקח מי שגר באזור מרוחק או כזה שנמצא מעבר לקו הירוק מוריד את המחירים משמעותית.
מחירי הדירות במושבים
המחירים יורדים גם בפריפריה הרחוק, ביישובי הגליל המזרחי והעליון (אזור מגידו ועמק יזרעאל עדיין די יקר). גם דרומית לגוש דן המחירים מתחילים לרדת (כלל ברזל: ככל שאתם מתקרבים לחוף הים (למשל, בחוף אשקלון) – המחירים יעלו).
באזור אשכול, מרחבים ושדות הנגב המחירים די סבירים ושוב, ויחד עם זאת הם הולכים ומאמירים ככל שהמושבים מתקרבים למרכזי ערים כמו באר שבע (בני שמעון, מרחבים) או קריית גת (לכיש).
המחירים בגליל וברמת הגולן יותר נמוכים אך יש לזכור, מדובר באזורים שרחוקים ממרכזי תעסוקה ודורשים נסיעה בת חצי שעה שעה במקרה הטוב למקום העבודה העירוני. אם אתם עובדים מהבית ואין לכם בעיית מיקום ואתם לא כל כך קשורים לתענוגות שהעיר מציעה – לכו על זה.
בכול מקרה, אם המצב ימשיך כך והמחירים ימשיכו לעלות במושבים הקרובים יותר לערים גדולות, כמו ירושלים ותל אביב, שוכרים רבים יעזבו את המושבים ויעברו לישובים מרוחקים או יקנו דירות במרכזי ערים, מה שיהפוך את המושבים למקום של תושבים ותיקים בלבד, או של אנשים שמכלים את כל זמנם בעבודה, כדי להרוויח את דמי השכירות היקרים.
התוצאה: מושבים בלי רוח צעירה שרוצה לקדם את החיים במקום, ללא משפחות צעירות וללא אווירה שיתופית. לכן אם יש לכם דירה להשכיר, חשבו על התוצאות של העלאת מחירים והפקעת מחירים ובדקו אם זאת המורשת שתרצו להשאיר.
