ב-2009 הוזמנו לחנוכת רפת תיירות רובוטית מדהימה של ארז שלאו במושב ניצני עוז, שעל שמו יש צומת בכביש 6, שמוביל מערבה לנתניה. בצוות הרפת הייתה גם אילנה מצרי שהדריכה אורחים וקבוצות ילדים בעשייה המגוונת שברפת וגם הציגה את עבודת הרובוט שחלב את הפרות.
מעת לעת, ראיתי את התמונות היפהפיות שיערה הבת העלתה ברשתות עם בעלה שביום חתונתם מסיירים ברפת וכיום עם ילדיה שמקבלים אהבה לפרות כבר מגיל ינקות.
שמחתי על ההזדמנות לבקר את משפחת מצרי והפעם ברפת המשפחתית שלהם ובמיוחד במחלבת הגבנייה המיוחדת, שהוקמה על ידי אילנה, עם גיוס כל בני המשפחה לעשייה בלתי פוסקת.
הגעתי בקפה שאחרי ארוחת הבוקר, מוטי ואילנה ישבו בכניסה לחנות המפעל והחליפו חוויות על המשפחה ועל המשימות החדשות. סיכמנו שנתחיל בביקור ברפת שהיא הבסיס והיסוד ואחר כך, נסייר במחלבה ובמפעל הגבינות המדהים.
רפת מצרי
במושב ניצני עוז היו בעבר עשרות רפתות שעם השנים הצטמצמו מאוד וכיום נשארו שלוש בלבד – פרץ, בלאיש ומצרי. כולן רפתות טובות ומקצועיות.
את הרפת מנהל ומוביל מוטי מצרי שמספר על אהבתו ומסירותו הבלתי נדלית לנעשה ברפת: "גדלתי ברפת בבית ההורים ועד לאחרונה עבדתי בה לבד, עם ביצוע שלוש חליבות ביום וכל עבודות השגרה. לאחרונה לקחתי עובד זר ששותף איתי לעבודות ומקל עליי במלאכה המאתגרת ועדיין אני מקדיש את כל כולי לרפת ומשאיר את העשייה במפעל הגבינות, לכוח הנשי במשפחה.
הרפת המחודשת נבנתה לפני כ-9 שנים, אחרי דרמות משפחתיות רחבות. מוטי משתתף בכל מכרזה וקונה מכסות נוספות, כך הרפת הלכה וגדלה וכיום היא כ-1.2 מיליון ליטר.
סדר היום ברפת מאוד אינטנסיבי, עם השכמה בארבע בבוקר, חליבה של כשעתיים, מביא חלב טרי למפעל וחוזר להמשך עבודות – גריפת זבל למאצרה, מזריע, רופא, הזנה ועבודות תחזוקה. חליבת צהריים עד ארבע אחה"צ ובסיומה עושה סיבוב נוסף של שינוע חלב למיכל הקירור במחלבה. אחריה, משתדל להיכנס לנוח בבית עד חליבת הערב בשעה שש יחד עם התאילנדי. "לא נמאס לי מהעבודה והעשייה המשותפת עם המשפחה הרחבה, נותנת לי כוחות".
את המזון, הרפת מקבלת ממרכז המזון בית יצחק שגם מחלק באבוס וביום שישי מחלקים ליומיים.
מוטי לא עובד עם ספר העדר ולא עושה ביקורת חלב והכול על פי הניסיון והידע שנצבר במשך השנים. מצנן בקיץ, מקלטר את המרבץ ומעניק לפרות הרבה אהבה ותשומת לב.
הבת יערה עבדה ברפת וסייעה בכל העבודות ובעיקר בחליבות וכיום המשפחה שלה גדלה והיא מנהלת את המחשוב מהבית וגם מהמשרד הקטן ברפת, עם התוכנה של אפימילק.
החיבור עם אילנה – את אילנה אשתו הכיר בצבא בחיל החימוש ומאז הם ביחד, עובדים ויוצרים בתחומים רבים.
אילנה נולדה במושב שדה משה שבחבל לכיש, עבדו בחקלאות מגוונת אבל בלי פרות. אחרי שנה וחצי של היכרות הם התחתנו ועברו להתגורר בניצני עוז. "בקושי ידעתי איך הפרה נראית, או כמה חודשים היא בהיריון. בהדרגה, התחלתי להיחשף לנושא הרפת. יצאתי לקורסים של משרד החקלאות, למדתי וקראתי המון חומר ונכנסתי חזק לנושא".
עוברים למחלבה ולמפעל הגבינות
הכול מתחיל ומתגלגל עם האנרגיות הבלתי נגמרות של אילנה מצרי. היא מצליחה להוביל ולהנהיג את כל מה שסובב במשק מצרי במושב – את המשפחה המקסימה של ארבע בנות שכמעט כולן נשואות ואף הביאו ילדים ונכדים, את מפעל הגבינות המיוחדות וההפצה שלהן בכל רחבי הארץ והתפתחות מתמדת, עם עשייה והנאה שהולכות וגדלות.
הכול בהבנה, בשיתוף פעולה מלא ובהכלה של הקשיים והצרכים של כל שותף ושותפה במשפחה. הבנות השתלבו בעשייה בגיל צעיר, אך גם יצאו להתנסויות אחרות, לימודים אקדמאים ומבחירה ממש, החליטו לחזור ולהשתלב בעשייה המשותפת.
איך הגעת לייצור גבינות
בסוף שנת 2002 העברנו את כל הרפת אלינו לחצר ובנינו למעשה רפת חדשה. במשך כל התקופה מאד עניין אותי נושא הגבינות על היבטיו השונים. כשנפתח ברופין קורס של תעשיית החלב – יסודות וניהול בענף – מוטי ואני חשבנו על כך, שזה בדיוק הדבר הנכון בזמן הנכון, ושכדאי לי להמשיך ללמוד ולהתפתח".
עשיתי גבינות כל הזמן במטבח הביתי. בעידודו של מוטי יצאתי ללימודים אצל אריה גלבוע, רמי יצחקי ואבו גוש – מקצוענים מהשורה הראשונה.
מתחילות ב-7 בבוקר במפעל, מוטי כבר הביא חלב והוא מוכן במקרר שבמחלבה.
לאחרונה רכשנו מפסטר של חברת אי. בי. אל. טכנולוגיות בע״מ, המפסטר חלב באיכות גבוהה.
יערה עשתה בדיקה של מפסטרים בשוק והגיעה לאריה שוורץ מחברת אי. בי. אל. טכנולוגיות בע״מ. זו חברה משפחתית המייצרת ציוד איכותי ומכונות אריזה למחלבות ויש להם פריסה של ציוד בכל הארץ וגם שירות טוב ואדיב. הם הציעו לנו ציוד מקצועי ביותר בדרישות ובתנאים שהתאימו לנו.
כך פתחנו אתר שמתמחה בייצור גבינות מיוחדות. בייצור עובדות שלוש בנות – עדי, שני ויערה. אושרית הגדולה שלנו מתגוררת באיטליה. כולנו מכירות את כל העבודות ורצף הפעולות, כולל התוספים המיוחדים לכל גבינה.
מתמחים בגבינות עובש
זה הקרום הלבן מסביב לגבינה וזה עובש של פנצילין קנדימום – הוא יוצר מעטפת לבנה וזה גם טעם ויופי.
חשוב לטפל בגבינות בכל יום ולהפוך אותן 10 ימים במקרר – כל יום הופכים ובודקים שהכול בסדר. יש לנו גבינות קממבר, כמהין, ולנסי, סנט מוריס רגילה ופחמית, ברי צרפתי והעובש הלבן הוא צרפתי.
אנחנו משנות בכל פעם ומשלבות טעמים חדשים. אין מפרדת שומן ומשתמשים עם הכול בלי הפרדה, כי האיכות טובה יותר עם כל השומן ויש גם גבינות בתוספת שמנת מתוקה.
עכשיו פתחנו גאודה עם עגבניות ותבלינים, זה אוכל כמו פיצה, מקבלים משובים מעולים והגבינה נגמרת מהר. משתדלות לצאת בכל שבוע עם גבינה חדשה וזה נותן המון אנרגיות והעבודה ממש כיפית.
לימדתי קורסים של גבינות בבית והגיעו לקורס אנשים ונשים מחתך מעניין של אוכלוסייה. הייתי מארחת ועושה מאפים ונדלקתי – הפרויקט הבא הוא הכנת מאפים ואנחנו בבדיקה.
מוטי איש ביצוע מעולה, מהיר ומפרגן ואם זה לא היה הוא לא היינו מתקדמים. זקוקה לביטחון ומוטי נותן לי את זה – לאט לאט, במדרגות, להיות בטוחה ולהמשיך הלאה.
בכל זאת עבודה צמודה עם המשפחה, כל יום וכל היום, מזמנת חילוקי דעות, כיצד מצליחים לשמור על הייחד לאורך זמן?
אנחנו כל הזמן ביחד – הורים, בנות, חתנים וגם נכדים. בשיח מדברים על המון דברים מכל התחומים וגם אלה שקשורים לענף, זה עושה משהו למשפחתיות, כשהבנות מעורבות בעסק ויודעות שהן שותפות לכל דבר. כל החלטה שמתקבלת- להרחיב, לצמצם או אפילו למכור פרות – מגיעה לשולחן בארוחת הערב ומדברים על הכול. אנחנו משתפים אחד את השני בכל החלטה והכול שקוף לכולם. כמובן שיש לעיתים גם ויכוחים, אבל הם נגמרים בהסכמה ובהכלה.
למוטי יש סבלנות גדולה הוא יוצא לחליבת בוקר ואחר כך מצטרף לקפה של בוקר ורואה גם את הנכדים – כל החיים שלו זה רפת.
יום שישי בערב אוכלים יחד בד"כ אצל יערה. כל הבנות מתגוררות עם משפחתן בחצר המשותפת ומתכננים שינוי באכלוס המבנים באתר ובנייה חדשה.
המשפחה ממלאת תפקיד מרכזי והעובדה שנשים מובילות את הפרויקט נותנת לו עוצמה מיוחדת, כי לנשים יש פחות אגו ומוכנות להכיל הרבה דברים ולעבור הלאה.
מהו מגוון הלקוחות של הגבנייה?
יש מעגל קבוע ובסיסי וכל שבוע נכנסים לקוחות חדשים – חנויות, עצמאיים שרוצים גבינות לעסק והלקוחות באים מפה לאוזן. כיום, כבר לא צריכים לרוץ אחריהם ויש הרבה פירגון..
הבנות מפרסמות המון פייסבוק, אינסטגרם וכל הפרסום בטכנולוגיה.
קונים בסופרים שונים ומגיעים בפרטי. מרכולים גדולים – קשת טעמים, טיב טעם, בוטיקים ועוד לקוחות.
איך מסתדרים בנושא הכשרות?
החלב הוא מהדרין של תנובה ובשבת חולבים רק עם עובד זר וזה טוב, כי מוטי מתפנה גם למשפחה הרחבה.
כל המוצרים שלנו בכשרות מלאה, לא עובדים ולא פותחים את החנות בשבת ומקדישים זמן גם לדברים אחרים.
תנובה מפרגנת ונותנת סיוע ואנחנו זוכים לביקורה של ורד ארגי, מקשרי יצרנים, עם הרבה חיבוקים.
משרד הבריאות – אנחנו ביחסים טובים עם משרד הבריאות ולומדים מהם הרבה. הם מבקרים 2-1 פעמים בשנה ולפי ההערכות שאנחנו מקבלים, אני מבינה שאנחנו בסדר.
הסדר והניקיון בדוח שאני מקבלת רואים את ההערכות והם לא מציקים מדי. מוטי התעסק בכל נושאי הרישוי, כי זה תעשייה ולא חקלאות. הוא ישב במינהל פעמיים בשבוע ועם הרבה סבלנות הצליח לסדר הכול.
איך עברתם את שנות הקורונה המורכבות?
נכנסים עם מסכה, ג'ל ידיים והרבה משלוחים, בלי ביקורים של הלקוחות. יש לנו רכב קירור וכל בוקר יוצא ומחלק לנקודות רבות – סניפים, חנויות פרטיות, קייטרינג, יקבים ועוד.
אלה שהגיעו לחנות חבשו מסכה ושמרו על הכללים – הצלחנו לעבור בשלום את השנתיים המאתגרות ופיתחנו כלים מתאימים כמו משלוחים ופיזור אצל הלקוחות.
איך המושב כיום?
בשנות השמונים היו כאן 45 רפתות וכיום נשארו שלוש, דיר אחד, 3 משתלות, מגדלי פרחים ואורגני אחד. כל השאר עובדי חוץ בעבודות מגוונות במרכז. החקלאות כבר לא דומיננטית בעשייה של התושבים והקרבה למרכז הארץ מביאה לביקוש גדול למקום וגם להתפתחותו.
יש תרבות עשירה, הרבה נוער וילדים, בנינו הרחבה ויש קהילה גדולה מבחוץ וכל הצביון המושבי השתנה.
הגשמת חלום
התחלנו את הפרויקט בגילאי ה-50 ובנינו אותו לאט לאט, 3 בנות עובדות וגם עובדים נוספים, הרבה משכורות בכל חודש. התחלתי ב-20 ליטר ליום ולקח הרבה זמן ונהניתי מאוד ולאט זה גדל וכיום מעל ל-1,000 ליטר ליום ולעיתים אף יותר.
בדצמבר האחרון היה יבוא נרחב ונתקעתי עם הרבה גבינות, אבל עדי פתחה במסע פרסום עם הנחות והצלחנו למכור את כל הסחורה – היה לנו סיפוק אדיר עם מכירות זורמות וכיף גדול.
אילנה נראית מאושרת מהעשייה הגדולה שהספיקה עם כל משפחתה, נהנית מאוד מהפעילות הבלתי פוסקת שגם מתפתחת כל העת. מחייכת על הפירגונים הרבים לגבינות הטעימות והמגוונות והמראה הכי כיפי הוא כמובן, החיוך והשמחה עם הנכדים והמשפחה המתרחבת.
בימים אלה עושים רוטציה של כל המבנים ומכינים ממ"ד לעמוד בדרישות והמטרה, שכל בני המשפחה הרחבה יתגוררו בחלקה אחת..
כיום ההורים בשנות ה-60 שלהם וכבר מדברים על תהליך העברת השרביט לבנות דור ההמשך ברוח טובה, בהדרגה ובהסכמה.
