מאור תומר- מיגל, מו"פ צפון
רקפת שרון- מיגל, מו"פ צפון
ענת זיסוביץ-חריט- מדריכת מטעים, שה"מ, משרד החקלאות
מחלת הצהבון (Yellows disease), הנגרמת על ידי חיידקי פיטופלסמה, גורמת לנזקים חמורים בגידולים חקלאיים. המחלה פוגעת במגוון רחב של צמחים: גידולי שדה, ירקות, פירות, גפנים, עצי נוי ואף צמחי בר. (Boudon-Padieu, 2003; Christensen et al., 2005) בשנים האחרונות נמצאה מחלת הצהבון בישראל במטעי נקטרינה, אפרסק, שקד ואגס, בעיקר באזורים הצפוניים- הגולן, הגליל העליון ועמק החולה.
התסמינים, שזוהו ע"י דר' ענת זיסוביץ-חריט משה"מ, התעוררות מאוחרת ותסמינים משתנים בהתאם לגידול (תמונה 1):
- באפרסק ונקטרינה: בתחילת העונה נצפתה הצהבה בין העורקים וחורי עלים (ד) ולאחר מכן בהמשך הצהבה או האדמה מוקדמת של העלים, ונשירה מוקדמת (א,)
- בשקד: עלים צהובים וצרי צורה, עץ מנונס וגלעין מנווון שזוהה ע"י כרמית סופר-ארד משה"מ (ב,ה)
- באגס: עלים צהובים-אדמדמים, עצים קטנים מהרגיל ונשירה מוקדמת (ג,ו)
בבדיקות שנערכו בעצי פרי עם תסמינים, ע"י דר' אופיר בהר ממנהל המחקר החקלאי, נמצאה פיטופלסמה פירי Candidatus Phytoplasma pyri (ממשפחת Apple proliferation קבוצה 16SrX). חיידק זה ידוע בעולם כגורם למחלות Pear decline באגס ו–Peach Yellow Leaf Roll באפרסק. המחלה עלולה להוביל לאובדן יבול, התנוונות ואף לתמותת עצים – במהירות או בהדרגה.
מי החרק שמעביר את המחלה (הווקטור)
חיידקי הפיטופלסמה מועברים מצמח לצמח על ידי חרקים ווקטורים (מעבירי מחלה), בעיקר ציקדות ופסילות. החרק רוכש את הפיטופלסמה תוך כדי הזנה מנוזלי השיפה של עץ נגוע (איור 1 סעיף 1), החיידק נודד בגוף החרק ומגיע לבלוטות הרוק בהן הוא מתרבה ונשאר עד מותו של החרק (איור 1 סעיף 2). בשלב זה, כאשר החיידק בבלוטות הרוק, אם החרק ניזון מעץ בריא הוא מסוגל להדביק אותו (איור 1 סעיף 3).
הוקטורים של פיטופלסמה פירי הידועים בעולם עד היום הינן פסילות. בארה"ב ובאירופה נמצאה הפסילה Cacopsylla pyricola כוקטור ובאירופה נמצאה גם Cacopsylla pyri כווקטור (Etropolska et al. 2015). בפסילת האגסCacopsylla bidens המוכרת כמזיק עיקרי באגסים (תמונה 2) נמצאו חיידקי פיטופלסמה פירי אך לא נבדקה יכולת ההדבקה ולכן היא לא הוכרה כווקטור של המחלה.
פסילת האגס (Cacopsylla bidens) היא מין חד-פונדקאי, המקיים את מחזור חייו המלא אך ורק על עץ האגס, ולפיכך נחשדה על ידינו כווקטור פוטנציאלי למחלת הצהבון בעיקר בגידול זה.
במחקר שערכנו בדקנו את יכולת פסילת האגס Cacopsylla bidens להעביר את המחלה באמצעות ניסויי העברה בבית רשת שהותאם כקרנטינה (הסגר) בחוות המטעים. פסילות שנאספו ממטעים נגועים בפיטופלסמה הוצבו על שתילים בריאים של אגס למשך כשבועיים (תמונה 3). השתילים נישמרו באגף אחר של הקרנטינה ונבדקו כל חצי שנה ממועד ההדבקה ב PCR לנוכחות הפיטופלסמה. חודש לאחר ההצבה, לא אותרה הפיטופלסמה בצמחים, אך שמונה חודשים לאחר מכן נמצאו 5 מתוך 15 שתילי האגס שהודבקו (33%) כחיוביים.
לאור המצאותו של חיידק הפיטופלסמה גם בגידולי נקטרינה ושקד והסכנה לגידולי הדובדבן, עלתה השאלה האם פסילת האגס נוכחת גם במטעים אלו, כחלק ממעגל ההפצה האפשרי של המחלה. במהלך השנים 2023–2024, הוצבו מלכודות דבק בשלושה אזורים: דרום הגולן (חלקות סמוכות של אגס, שקד ונקטרינה), בצפון הגולן (חלקות סמוכות של אגס נקטרינה ודובדבן) ובגליל (חלקות סמוכות של אגס ונקטרינה).
מצאנו שפסילת האגס נמצאת כצפוי בעיקר במטעי אגס, אך הפסילה נמצאה גם בגידולים הסמוכים לחלקות האגס- נקטרינה, שקד ודובדבן. פסילות נמצאו בגידולים אלו בחורף, תחילת האביב ובסוף הסתיו. בדיקות מולקולריות(PCR) אישרו את נוכחות הפיטופלסמה בפסילות שנלכדו בגידולים אלו. מבין הפסילות שנאספו בחלקות של ארבעת הגידולים (אגס, נקטרינה, שקד ודובדבן) כשליש נשאו את חיידקי פיטופלסמה פירי- באגס 36%, במקטרינה 34%, בשקד 29% ובדובדבן 22%.
תוצאה זו מצביעה על כך שC. bidens לא רק שוהה בגידולים נוספים אלא גם עלולה להפיץ בהם את המחלה. נראה כי הגורם המרכזי המשפיע על התפשטות הפסילות הוא זמינות הגידולים בסביבת חלקות האגס. למשל בתחילת האביב כאשר אין עדיין צימוחים צעירים באגס הפסילות מגיעות לגידולים הסובבים את חלקות האגס בהם יש הופעה מוקדמת יותר של עלווה.
כדי לבחון את יכולת ההעברה של החיידק על ידי הפיסלות לנקטרינה ושקד נערכו ניסויי העברה כמתואר למעלה,עד כה יכולת ההדבקה הוכחה רק בעצי אגס, יש להמשיך ולבחון את פוטנציאל ההעברה גם לגידולים אחרים שבהם נמצאה נוכחות של הפסילות והפיטופלסמה.
מסקנות והמלצות
המחקר מצביע על כך שפסילת האגסC. Bidens) ), מזיק קשה הדברה, היא הווקטור המרכזי להעברת פיטופלסמה פירי באגסים בישראל ומדגיש את הסכנה שבהתפשטות המחלה לגידולים נוספים. מאחר ואין כיום פתרון יעיל למחלות פיטופלסמה פרט לטיפול בווקטור החרקי המעביר את המחלה, עיקר המאמץ מופנה לזיהוי החרק המעביר (וקטור) ופיתוח אמצעי הדברה המכוונים להדברתו. לכן יש לרכז מאמצים בניטור מוקדם של נוכחות הפסילה בגידולים השונים ובפיתוח אסטרטגיות הדברה באגס ובגידולים הסמוכים אליו תוך התייחסות למועד המעבר של החרק מהאגס לגידולים הסמוכים.
