היום זה גיא פלג, ומחר זה אתם (אלא אם כן תשמיעו את קולכם)
מי הבא בתור ומי בתור הבא: אמיל גוסטב פרידריך מרטין נִימֵלֵר (1984-1892), היה כומר פרוטסטנטי גרמני, שהתנגד לנאציזם ושילם על כך מחיר כבד. עוד לפני המלחמה הוא נעצר על ידי הגסטאפו, נשלח למעצר מנהלי במחנות הריכוז דכאו וזקסנהאוזן, ושרד אותם בקושי. נימלר היה פציפיסט, דמוקרט, ולוחם למען זכויות אדם. כל אדם באשר הוא אדם. הוא זכה על כך להערכה בינלאומית ולאותות הוקרה. הוא התפרסם בעיקר בזכות "לא השמעתי את קולי", שיר שכתב אחרי המלחמה. הנה השיר:
"תחילה הם באו ולקחו את הקומוניסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי קומוניסט; ואז הם באו ולקחו את הסוציאליסטים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי סוציאליסט; ואז הם באו ולקחו את חברי האיגוד המקצועי – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי חבר האיגוד המקצועי; ואז הם באו ולקחו את היהודים – ולא השמעתי את קולי, מפני שלא הייתי יהודי; ואז הם באו ולקחו אותי – וכבר לא נותר אדם, לדבר בעדי".
אני כותב את השורות האלה, אני משמיע את קולי, בעקבות התרת דמו של העיתונאי גיא פלג, שהביא וממשיך להביא עדויות מתוך תיק 4000, תיק שבו נחשד ראש הממשלה בעסקת שוחד עם המיליארדר שאול אלוביץ' (תיק בזק-וואלה). את העדויות מביא פלג בערוץ שבו הוא עובד, ערוץ 12.
העליהום עליו ועל עיתונאים נוספים, שלא באים בטוב ליושבי בלפור, התחיל בכרזות שהתפרסמו בראש חוצות ערב הבחירות הקודמות. העיתונאים שסומנו אז היו אמנון אברמוביץ', בן כספית, שרון דרוקר וגיא פלג. את הכרזה שבה הופיעו הקלסתרים שלהם ליווה המשפט "הם לא יחליטו". קשקוש. הם באמת לא מחליטים, הם רק מדווחים ומביעים את דעתם.
ההסתה הזאת ממשיכה ביתר שאת היום, והיא מכוונת את האש המכוערת שלה לא רק לגיא פלג, אלא גם למעסיקיו בערוץ 12, אבי ניר ואבי וייס, ולבעלי המניות של הערוץ, יצחק תשובה ודרורית ורטהיים. בראש המסיתים – ראש הממשלה בנימין נתניהו, שאף קרא להחרים את ערוץ 12. לבד מעמיתיו של פלג, גם נשיא המדינה, ראובן (רובי) ריבלין, השמיע את קולו. בתחילת השבוע, באירוע שפתח את שנת הלימודים, אמר הנשיא: "ערב הבחירות השיח הופך מנוול; אל תאמינו להסתות ולהכפשות. אל תקשיבו לקולות שלוהטים להקצין את הרוח, קחו אחריות על היחד שלנו".
אני מציע לכל חבריי בתקשורת ולכל אזרחי הארץ הזאת, לקרוא את נימלר, להקשיב לריבלין, ולא לשתוק. לא לעמוד מנגד. חברים, היום זה גיא פלג ואמנון אברמוביץ' ואבי ניר ויצחק תשובה – ומחר זה אתם. שני ניסיונות להתנקש בדמוקרטיה שלנו כבר חווינו, ב-95', בכיכר מלכי ישראל, כאשר נרצח ראש ממשלת ישראל, יצחק רבין, וב-83', בהפגנת "שלום עכשיו" בירושלים, שבה נרצח אמיל גרינצווייג. זה מספיק. זה הספיק.
ועוד בעניין הזה: בשנת 1963, בנאום שנשא במערב ברלין, אמר הנשיא המנוח ג'ון קנדי: "אני ברלינאי". זה היה בעיצומה של המלחמה הקרה בין מזרח למערב, ובעקבות הקמת חומת ברלין על ידי גרמניה המזרחית, חומה שחצצה בין שני חלקי העיר. קנדי ביקש להדגיש באמירה הזאת את תמיכתה של ארה"ב במערב גרמניה הדמוקרטית והחופשית בפרט, ובעולם החופשי בכלל ("דמוקרטית וחופשית" פירושם שמותר להביע דעה, שמותר לחלוק, ושמותר גם, שומו שמיים, לבקר ולהביא ציטוטים מחקירה בפרשת שוחד חמורה).
חברים, גם אני גיא פלג! מי הבא בתור ומי בתור הבא
יומולדת 97
אניגר קלרה חגגה 97 קיציים עם המשפחה המורחבת, בבית סביון בקיבוץ המעפיל. בני משפחתה הגיעו ועטפו אותה באהבה רבה עם עוגה בלונים והרבה ברכות. ברכו אותה הנינים הנכדים וכל דיירי הבית.
קלרה ילידת קזבלן, מוכרת כשורדת שואה. עלתה לישראל -56' עם שלושת ילדיה. התאלמנה לפני 46 שנה ומאז גרה בבית הבת אלגרה באשדוד, תוך שהיא מנהלת את משק הבית בתבשילים טעימים, מוסיקה ספרדית או צרפתית. מטפלת בנכדים ואף בנינים אשר מכניסים לחייה אור גדול.
לפני חודשים עברה לבית סביון בהמעפיל שהוא ביתו של בנה שמואל, חבר הקיבוץ. אישה צנועה קטנה וחייכנית, מדברת ספרדית וצרפתית ומעט עברית בעיקר מילות נימוס והודיה. מזל טוב.
