מרים רימלנד – רפתנית שחוותה את המעבר מחליבה ידנית לחליבה במכונה.. מתוך עלון אשדות יעקב 1948 . באדיבותו של איציק גל
מכונת החליבה: מוקדם עדיין להוציא מסקנות מעבודת המכונה ברפת שלנו, היות וניסיון של חודשיים וחצי בעבודה הזאת, הם כאין וכאפס. בכל זאת אנסה לקבוע אי אלה דברים על סמך ניסיוני הקצר.
התחלנו לעבוד במכונה בתקופה קשה של גשמים ובוץ, מה שמאד הכביד על העבודה, בייחוד שהמכונה וגם העטינים דורשים ניקיון מוחלט. תנאים אלה של בוץ הביאו אותנו לא פעם לידי התרגזויות ולעייפות יתרה. כעת רק מתחילה תקופה פחות או יותר נורמלית.
מכונת החליבה הותקנה על סמך ניסיון באמריקה ושם גם התאימו לה תנאים מיוחדים, ישנן שתי רפתות בנויות, באופן מיוחד – רפתות חליבה – חדר קטן שבו עוברת הפרה רק בשביל חליבה, לפני זה היא מקבלת מקלחת והעטין נרחץ. באותו החדר ישנה מין במה גבוהה, שעליה עומדת הפרה ולאדם החולב ישנו רק תפקיד אחד – להרכיב את הגביעים ולהורידם. העבודה בשיטה זו חוסכת כוחות אדם וגם י"ע. אצלנו עוד אין תנאי עבודה מתאימים, ומסיבה זו, לדעתי, זוהי עבודה מאומצת מאד. את הדליים צריך לסחוב מפרה לפרה, ע"י כל פרה צריך להתכופף 3 פעמים, דרוש בשביל זה גוף גמיש וכוחות פיזיים. ההרכב של הרפתנים שלנו הוא מחוג של חברים, שעובדים כבר הרבה שנים ברפת ולא יוכלו לעבוד בתנאים כגון אלה.
באפיקים התקינו סידור, שהוא מקל בהרבה בעבודה – אין צורך לסחוב את הדליים, מעבירים רק את הגביעים מפרה לפרה. המדריך שלימד אותנו מתנגד לשיטה שבה אנו עובדים וייתכן, שכעבור איזה זמן, נצטרך להכניס שינויים. צריך להיות ברור, שבתנאים אלה לא תוכלנה בחורות לעבוד במכונה.
הקדמתי בפרטים אלה על מנת להסביר במקצת את ההישגים שלנו.
המכונה, לפי השיטה המקובלת בארץ, עובדת בסדר. אנו חולבים בה 31 פרות, 2 אנשים ביחידת חליבה אחת. זאת אומרת כי ישנו חיסכון של 20% ברפת של 58 פרות. הנורמה המקובלת בארץ היא חיסכון של 30%-25%. לאחר שנרכוש יותר ניסיון, נכניס את יחידת החליבה השנייה לעבודה ונוכל אף אנו להגיע לנורמה זו. תנודות בכמות החלב לא היו, תגובת הפרות הייתה אידיבידואלית – היו פרות שהתרגלו יותר קל והיו שהתרגלו קשה יותר. היו גם מקרים בודדים שכלל לא התרגלו לחליבה המכנית. יש לציין כי המבכירות התרגלו יותר קל.
