יבול שיא
הרפת והחלב
עליזה אלעזרי צילום אמנון לורד 2

מסיבת החיות הגדולה

2 דק' קריאה

שיתוף:

"מסיבה בחווה" הוא ספר משעשע שמכיר לפעוטות בעלי חיים שונים באמצעות המראה שלהם, סביבתם וכיצד הם משמיעים את קולם. מחברת הספר, עליזה אלעזרי, צמחונית מנערותה: "הספר נכתב מתוך אהבה וחמלה לחיות"

 * קרדיט לצילום התמונה הראשית: אמנון ארד

"מסיבה בחווה" ספרה החדש של עליזה אלעזרי הוא סיפור מקסים בחרוזים, שעוסק בהכרת בעלי חיים שונים באמצעות המראה שלהם, סביבתם וכיצד הם משמיעים את קולם. הספר מיועד לבני שנתיים-שלוש.

עליזה אלעזרי (63), תושבת מושב שיבולים, פעילה חברתית למען ילדים בעיקר ברשתות חברתיות, מתרימה לילדים באוכלוסיות מוחלשות, מעצבת כובעים וכיסויי ראש במקצועה ובעלת ניסיון בטיפול בחולי אלצהיימר.

עליזה כמובן, צמחונית מנערותה. ספרה "מסיבה בחווה" (הוצאת אוריון) – נכתב מאהבה וחמלה לבעלי חיים. ספרה של עליזה, כתוב בשפה קולחת ובחריזה. הוא מלווה באיוריה הססגוניים והצבעוניים של המאיירת דיאנה שמעון, שמוסיפים צבע וחיות "לחגיגה" הגדולה, ממחישים ומלמדים את הפעוטות על אורח חייהם של בעלי החיים.

מכובעים לכתיבה

"כתבתי את הספר מתוך רצון להמחיש לילדים שגם לבעלי החיים יש רגשות. כשהייתי קטנה גרתי במושב והוריי גידלו עופות. גידלתי והאכלתי את העופות שסופם היה אצל השוחט. החוויה הזאת טלטלה אותי ומאז הפכתי לצמחונית. החיבור שלי לבעלי החיים חזק מאוד," אומרת עליזה.

עליזה אלעזרי מלווה קשישים בחברת "במתן". היא עוסקת בעיצוב כובעים לנשים. "אני אוהבת להכניס חגיגה וצבעים לכל מקום," היא מספרת. "הכול התחיל מכך שעבדתי בעבודות מזדמנות ולא הרגשתי שאני עושה משהו מיוחד. לפני כמה שנים צפיתי בתוכנית טלוויזיה שעסקה בהגשמת חלומות של כל אחד ואחת מאיתנו – בה נאמר שעלינו לחפש ולעסוק במשהו שאנחנו אוהבים. שצריך רק להסתכל סביבנו ולמצוא אותו – אז הסתכלתי (היא אומרת בחיוך).

"אני חיה אורח חיים דתי ורוב מי שמסביבי חי כך. כשהסתכלתי סביב בעצת מנחה התוכנית – ראיתי עשרות נשים עם מטפחות משעממות ומשמימות. באותו הרגע עלה רעיון בראשי – לעצב להן כובעים. התחלתי לחפש בדים, למדתי לעצב כובעים, להמציא גזרות, לגזור, לתפור ולקשט. פתחתי חנות שהפכה לשם דבר ומכרתי כובעים למאות נשים שהגיעו אליי מכל הערים בארץ."

כיום, מסייעת עליזה לקשישים שסובלים מאלצהיימר ועוסקת בכתיבה שממלאת אותה שמחה. ספרה "מסיבה בחווה" הוא הראשון מבין כתבי ידה שהוציאה לאור.

"אני כותבת מאז שאני זוכרת את עצמי. בבית הספר כולם העתיקו ממני. הייתי מעולה בחיבורים – כתבתי סיפורים ושירים. לצערי, אף פעם לא ממש הקדשתי לכך את כל תשומת הלב שלי ולא הלכתי עם הכתיבה עד הסוף. כתבתי כמה סיפורי ילדים – גם על בעלי חיים שאני רוצה לסיים לכתוב ולהוציא לאור. לאחרונה התחלתי לכתוב רומן שמבוסס על סיפור אמיתי שהתרחש בשנות ה-50 במושב בו גדלתי."

ספרי על החיבור לילדים ועולמם?

"אני עצמי גרושה בלי ילדים, אבל מצאתי את החיבור לעולמם של הילדים דרך האחיינים שלי שמבלים איתי המון. יש לי אחיין בשם יהונתן שממש קרוב לליבי ואנחנו מבלים המון יחד – מציירים, שרים ויוצאים להרפתקאות. הוא שאל אותי למה אני לא מוציאה את הסיפורים שלי לאור כמו סופרים אחרים, ולמעשה הוא זה שנתן לי את הדרייב ללכת על זה."

איזה מסר את מנסה להעביר באמצעות הספר שלך?

"רציתי לשמח ילדים באמצעות כתיבה על בעלי חיים. האנשתי את החיות כדי לגרום להם להבין שגם לבעלי החיים – הפרה, הסוס, הכלב ולחתול יש רגשות כמו שיש לנו בני האדם. ללמד אותם על בעלי החיים וסביבתם. אילו קולות הם משמיעים, היכן הם חיים ומה הם אוכלים."

לסיום, האם לדעתך מי שאוהב חיות יותר אמפטי לבני אדם?

"ממש לא. אני מכירה הרבה אנשים שאוהבים חיות, אך לא אוהבים בני אדם."

הספר זמין גם בחנויות הספרים המקוונות.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן