מסלול ישיר לשוויון

פרופ׳ יופי תירוש נולדה במושב מסלול בנגב. אביה, שלמה תירוש ז״ל, היה איש אדמה שהטביע חותמו על החקלאות בארץ. אימה אסתי היתה פעילה בקהילה ואספנית ספרים נלהבת • כמשפטנית מקדישה יופי את זמנה ומרצה לפעילות בעד שוויון מגד

*תמונה ראשית: פרופ' יופי תירוש. צילום: יעל צור

פרופ' יופי תירוש מציגה את עצמה בתחילת הריאיון במשפט, שמרמז על מה שחשוב לה – שוויון בין בני אדם. "אני בת למשפחה ישראלית אופיינית שבאה ממזרח וממערב ולדעתי כך צריך להיות בארץ. אימי אסתי היא צברית, בת לניצולי שואה מפולין ומצ'כיה. כמעט כל בני המשפחות של הוריה ניספו בשואה. יש לנו מעט מאוד קרובי משפחה של אימא." (על אסתי תירוש ראו: "אוספת ספרים ישנים כגוזלים וחתלתולים נטושים", קו למושב, גיליון 1018, 1.2.2018).

יופי ממשיכה ומספרת בהרחבה על אביה, שלמה תירוש, שנפטר לפני זמן קצר: "אבא שלי נולד בדמשק. מוצא המשפחה הוא מעיראק. סבו הגיע מעיראק לדמשק והאחים של סבא שלו, כמו משפחות יהודיות רבות בעולם, התפזרו בכל רחבי העולם, בארצות הברית, בדרום אמריקה, באירופה וכמובן בישראל. דווקא בדמשק העולה מעיראק, סבו של אבי. הותקף בפוגרום ואיבד עין."

אחד מבניו של הסב, מציינת יופי, גילה גבורה בדמשק: "סבא שלי אליהו היה בסוריה פעיל במחלקה היהודית בפלמ"ח שהקים יגאל אלון, ועזר להבריח יהודים מסוריה לפלשתינה. הוא נתפס והיה בכלא, בו עינו אותו במשך שנה עינויים קשים. אבי היה אז בן בכור למשפחה בת ארבעה ילדים. כאשר היה בן שש, בשנת 1949, עלתה המשפחה ארצה ופה נולדה בת נוספת."

"סיפור העלייה שלהם מסוריה לא היה פשוט, ממש מסע דרמטי," מדגישה יופי. "הם הגיעו בסירת דייגים דרך בירות. למרות שזה היה אחרי קום המדינה, בנמל חיפה חיילי צה"ל איתרו את הסירה בים, חשדו שהם מסתננים והתחילו לירות עליהם. לכן הם הפליגו עוד יום בים והגיעו לנמל יפו. שם עלו על החוף."

בארץ זכרו את תרומתו של סבי בסוריה להעלאת יהודים, ובזכות זה המשפחה קיבלה דירה בת 38 מ"ר ברמת גן, שבה גרו שבע נפשות. שלמה ואחיו חיו עם ההורים שנים ספורות ברמת גן, ולמרבה הצער התייתמו מאימם. אביהם לא היה מסוגל לטפל בחמישה ילדים, לכן הוא השאיר בבית את הבת הצעירה, נישא מחדש, וארבעת האחים התפזרו בפנימיות.

"בשנה הראשונה אבי שלמה נשלח לפנימייה הדתית בכפר הרא"ה," מספרת יופי. "היתה לו משימה לקיים את המסורת ולהגיד 'קדיש' על אימו במשך השנה הראשונה לפטירתה, וכך הוא עשה. בסוף השנה הזו הוא הלך ברגל מכפר הרא"ה לפנימייה החקלאית 'עלומים' בכפר סבא, שם התחנכו שניים מאחיו. הוא דרש להתאחד איתם. ובכלל," מוסיפה יופי. "כל חייו, בתור האח הבכור, היה לו מאוד מאוד חשוב לשמור על האחדות בין האחים, וכך הוא עשה עד יום מותו. זו היתה אחת מהצוואות הרוחניות שלו גם לנו, הבנות שלו."

שלמה תירוש – חקלאי מגיל צעיר

תירוש היה ב"עלומים" עד סוף בית הספר היסודי, ואחר כך עבר לקיבוץ גליל ים. שם היה "ילד חוץ" ולמד בתיכון. "בקיבוץ הוא התאהב בחקלאות," מספרת יופי בתו. "זו היתה אהבה שאולי התחילה כבר ב'עלומים', אבל בקיבוץ העריכו מאוד את כישוריו של הנער המהימן והמנהיגותי. כבר כשהיה תלמיד בכיתה יא' מינו אותו להיות מרכז ענף הפלחה בקיבוץ."

בצבא שירת שלמה בחיל האוויר כטכנאי בבסיס בחצור. (בחודשים האחרונים לחייו היה גאה מאוד בנכדתו דאנה שהלכה בדרכו, והיא קצינת מבצעים מצטיינת בחיל האוויר). לאחר השחרור החליט לעזוב את הקיבוץ ולהיות חקלאי עצמאי.

את אסתי, רעייתו לעתיד, הוא הכיר בשבוע האחרון שלו בקיבוץ, כשהיא באה עם הכיתה שלה לעזור בקטיף. מספרת יופי: "היא התאהבה במדריך שלימד אותם לקטוף, שלחה לו מכתב אהבה, והם ניהלו רומן חשאי במשך כמה שנים. בסופו של דבר הוריה קיבלו את בן הזוג שבחרה, על אף שהתקשו עם פערי הגילאים ועם העובדה שאינו אשכנזי. בהמשך היו לאבי ולחמו וחמותו יחסים נפלאים." שלמה ואסתי נישאו שבועיים אחרי בחינות הבגרות שלה, ועברו למושב מסלול.

ראשוני המתיישבים במסלול, שנוסד בראשית שנות החמישים, היו עולים מפרס, אך משקים רבים ננטשו ויצאה קריאה לצעירי הארץ החלוציים לבוא ליישב את הנגב. בני הזוג תירוש היו הראשונים בגל השני של המתיישבים במסלול. שלמה החל לטפח משק עם ענפים שונים, כמו שהיה נהוג פעם. היה להם פרדס, לול עם תרנגולות לפיטום, הם גידלו פרחים וגם ירקות. לימים המשק התמקד במטע לימונים ובפרחי ציפור גן עדן.

במרוצת הזמן נרתם תירוש לתפקידים מרכזיים בתחום החקלאות בארץ. הוא היה מזכיר "אגודת פרחי הנגב"; מזכיר איגוד מגדלי הפרחים בנגב; מנהל אגף הפרחים וסמנכ״ל בחברת אגרקסקו ומנכ"ל מועצת הפרחים. במשך 16 שנים, עד שנת 2010, שלמה תירוש היה מנכ"ל אגרקסקו.

יופי בתו מעידה על תרומתו של אביה כמנכ"ל אגרקסקו: "בשנים אלו הוא הביא את פעילות הייצוא החקלאי להישגים חסרי תקדים, גם מבחינת פיתוח זנים חדשים וגם מבחינת עידוד טכנולוגיות, כמו טכנולוגיות קירור וטכנולוגיות שינוע. היתה עבודה משותפת פורצת דרך של אגרקסקו עם מכון וולקני ועם הפקולטה לחקלאות ברחובות. פלפלים מהערבה, פרחים מן הבקעה, אבוקדו ועוד פירות וירקות מהארץ, ניתן היה למצוא בסופרמרקטים באנגליה, בספרד… כל זה הוא במידה רבה תוצאה של חזון ודחיפה של אבא שלי."

"בעצם אבי ניהל צוות של 500 עובדים והיה אחראי למחזור כספים של מיליארדי שקלים; זאת בלי תעודת בגרות, בלי תארים אקדמאיים ובלי לדעת לקשור עניבה," היא צוחקת. "הוא החל ממש מלמטה, כמושבניק, אבל עם המון המון חכמת לב ותבונה מעשית. כל מי מחבריי המשפטנים שפגש אותו, נפעם עד כמה הוא יודע ומבין דיני תאגידים, אפילו יותר מהם. לאחר מותו, בהלוויה וב'שבעה' נוכחנו בהיקף ההערכה והאהבה כלפיו."

"שני דברים העיבו על הישגיו הרבים ותרומתו," ממשיכה יופי תירוש, "הוא הואשם על ידי מבקר המדינה על מתן טובת הנאה, בגלל שערך סיור לימודי בארה״ב מטעם חברת אגרקסקו לשני חברי כנסת. בסופו של דבר קבעה ועדת הביקורת של הכנסת שאין בסיס להאשמות המבקר.

עניין שני קשור לנסיבות הפירוק חברת אגרקסקו. בשנת 2010, המדינה, שהיתה שותפה לחקלאים באחזקתה, החליטה להפריט את החברה בלי לאפשר לחקלאים זכות ראשונה לרכוש את מניותיה. אבי התנגד למהלך. כאשר לא ראה אפשרות לנהל את החברה בתנאי ההפרטה, הוא התפטר מתפקידו כמנכ"ל. הוא ניבא שהחברה תקרוס ואכן החברה קרסה, והגיעה לחדלות פירעון בתוך שנה. המגדלים נשארו עם חובות. במשפטים שנמשכים עד היום ויש המפנים אצבע מאשימה גם לאבי. וממש בחודשים האחרונים לחייו, כשסבל מטיפולים שעבר עקב מחלת הסרטן, הוא התעקש להיחקר על תצהיר שהגיש לבית המשפט בכוחותיו האחרונים. הוא עשה זאת כמשימת חייו האחרונה, לניקוי שמו מהאשמות השווא. עקב מצבו הרפואי ואי יכולתו להגיע לבית המשפט, שודרה החקירה בטכנולוגיה מתקדמת ממועדון החברים במושב מסלול לבית המשפט בתל-אביב. הוא דיבר באופן ברור וחד."

מוסיפה יופי: "שר החקלאות לשעבר שלום שמחון ספד לאבא בהלוויה ואמר בהתרגשות: 'עשו לך עוול גדול. אתה היית יד ימינו של כל שר חקלאות, והיית המפתח להצלחה של החקלאות הישראלית. האשמות שהופנו כלפיך בשנים האחרונות הן חסרות בסיס'. ברוח זו דיברו גם אחרים, ביניהם גם שלמה נס, המפרק וגם מיכה קניג שהיה החשב של אגרקסקו."

ממושב מסלול לאקדמיה

יופי תירוש, בתם הבכורה של אסתי ושלמה, נולדה במושב מסלול בשנת 1970. "בילדותי ובנעוריי עזרתי במשק כמו רוב ילדי המושבים. יש סיפור משפחתי שבגיל שנה וחצי הסתובבתי בפלחה ואכלתי בצל ירוק ישר מן האדמה… עבדתי בעבודות שונות במשק: במטע הלימונים גזמתי את הענפים הסוררים שנקראים 'חזירים'. קטפתי פרחים – גרברות וסייפנים. בכל משלוח חדש של אפרוחים טפטפתי לעיניהם חיסון כנגד מחלת הניו-קסל וגם אספתי פגרי עופות."

"הייתי ילדה סקרנית," היא מעידה על עצמה, "ולכן הייתי בכמה מסגרות נוספות לאחר שעות הלימודים. הייתי חניכה ומדריכה בתנועת המושבים; השתתפתי בחוגי סיירות של החברה להגנת הטבע. לא היה חוג כזה במושב ואני הרחקתי למקומות רחוקים יותר – במועצה האזורית לכיש ובחוף אשקלון. השתלבתי ב'נוער שוחר מדע' בבאר שבע וכל זאת באוטובוסים, כאשר אימא באה לפעמים לאסוף אותי במכוניתה מאופקים."

יופי למדה בבית הספר היסודי וחטיבת הביניים של המועצה האזורית מרחבים. אחר כך למדה בתיכון לחינוך סביבתי במדרשת שדה בוקר.

בצבא היא היתה מש"קית ת"ש של חיילים עולים חדשים בצפון, ליד כרמיאל. אחר כך היתה מפקדת בקורס מדריכות ת"ש.

את הקריירה האקדמית שלה היא התחילה בתואר ראשון בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים. ומדוע דווקא משפטים? על כך היא מספרת: "אבא שלי תמיד אמר לי ולשתי אחיותיי: 'לעולם אל תסמכו על גבר שיפרנס אתכם. אתן צריכות עצמאות כלכלית'. הדברים שלו השפיעו עלי מאוד. אני רציתי ללמוד בחוגים למדעי הרוח, אבל לימודי משפטים היו פשרה ששילבה חומר ורוח. התמחיתי בבית המשפט העליון אצל השופט הנודע מישאל חשין המנוח. ממש זכיתי."

אבל עד מהרה גילתה יופי שהצד המעשי של המקצוע פירושו מאבק תמידי, המנוגד לאופי שלה. לכן היא החליטה להמשיך באקדמיה ואכן עשתה זאת. "בני המשפחה התגייסו כלכלית ונסעתי ללמוד באוניברסיטת מישגן בארצות הברית. הייתי שם חמש שנים, במהלכן למדתי לתואר שני ושלישי. עכשיו אני פרופסור למשפטים באוניברסיטת תל-אביב. הייתי גם ראש בית הספר למשפטים ב'מכללת ספיר', וזה היווה עבורי סגירת מעגל – תרומה לנגב בו גדלתי והתחנכתי."

כאמור, בארץ היא עשתה קריירה אקדמית ראויה לציון, "היום אני חברת סגל באוניברסיטת תל-אביב ומתמחה בשוויון ואיסור אפליה."

מלבד ההוראה באוניברסיטה, יופי גם פעילה ציבורית בעצימות גבוהה: "אני מקדישה הרבה מאוד מזמני לתיקון עולם, להילחם באפליה בתחומים שונים ובהדרת נשים. בעצם," היא מוסיפה, "אני הולכת בדרכו של אבא שלי, שעד יומו האחרון עסק בזכויות של חקלאים ופעל כדי להיטיב עם החקלאים. עד החודשים האחרונים לחייו היו מגיעים אליו חקלאים לארוחת בוקר עם חביתת הירק המפורסמת שלו, וזאת כדי להתייעץ, לעדכן ולהתעדכן."

נגד הדרת נשים

מספרת יופי: "בחמש עשרה השנים האחרונות אני ממקדת את פעילותי הציבורית בהדרת נשים, שהיום מאוד מאוד בכותרות. אני גאה (וגם מצטערת) לומר שניבאתי בעבר את מה שמתרחש היום באוטובוסים, בצבא עם תפקידי החיילות, ואת ההפרדה מגדרית באקדמיה בתארים מתקדמים. כל זה בשם הצניעות, לכאורה, ולמעשה זו פגיעה בנשים כולן."

והיא מוסיפה: "יש לי חברה שמכנה אותי 'ארגון זכויות אדם של אדם אחד'. אני פעילה עצמאית אבל עובדת בשיתוף פעולה עם ארגונים רבים. אני מייעצת להם גם באסטרטגיה משפטית, גם תקשורתית, ובכלל איך לבלום את ההתפשטות של הפרדה מגדרית."

יופי זכתה בכמה פרסים חשובים בזכות פעילותה העקבית והמשפיעה, כמו פרס גורני של העמותה למשפט ציבורי והפרס ע"ש ויויאן סילבר, פעילת שלום ושוויון מגדרי, שנרצחה בביתה בבארי ב-7 באוקטובר, 2023.

לשאלה אם היא מגינה רק על נשים חרדיות היא עונה: "בעצם כולנו מושפעות מזה, לא רק נשים חרדיות. לדוגמא, כשיש תוכנית שמיועדת רק לגברים חרדים באקדמיה, אזי מרצות לא יכולות ללמד בתכנית הזו, וזוהי אפליה תעסוקתית בוטה."

היא מביאה דוגמאות נוספות של פגיעה בנשים בשם הצניעות לכאורה: "בבית שמש רכבה אישה על אופניים ופגעו בראשה באבן, רק בגלל שלדעת החרדים לא ראוי לאישה לרכב על אופניים; השפית הירושלמית קרן קדוש יצאה לאחרונה ממעלית וקיבלה בעיטה בעכוזה, בגלל שהיא העזה לסדר קוקו בשיער שלה במעלית ליד גבר חרדי; 'חברה קדישא' ניסתה לאסור על שי-לי עטרי – שאיבדה את בן זוגה בכפר עזה ב-7 באוקטובר – לשיר בהלוויית אביה. היא שרה בכל זאת, אבל נשים רבות, פחות מפורסמות וחזקות ממנה, מושתקות ומוזזות הצידה בלוויות."

ויופי מוסיפה דוגמאות נוספות: "אישה שחיכתה לפינוי בזמן הקורונה הושארה על המדרכה כי באמבולנס היה גבר דתי והיא היתה לבושה בגופיה; ספורטאית פארא-אולימפית הגיעה לרכבת עם כלב הנחיה שלה. כאשר רצתה לשבת במקום השמור לנכים, גבר חרדי מנע זאת ממנה, וכשהיא פנתה בבקשת עזרה לפקח, הוא סרב לעזור לה; טכנאי רנטגן דתי סרב לערוך צילום לאישה בחדר המיון; במופעים לילדים חרדים בחסות רשויות מקומיות, הילדות והאימהות יושבות בשורות האחוריות, ועוד ועוד."

השנה פרסמה יופי ספר קצר וקריא לציבור הרחב. הוא נקרא "הופרדנו כך – מורה נבוכים להפרדה מגדרית" (הוצאת ברל כצנלסון).

בעקבות ההורים

יופי מוסיפה ומספרת על השפעתם של הורים עליה: "לאחרונה מישהו אמר על אבא שלי, שהוא 'פמיניסט שלא ידע שהוא כזה' וזה כל כך נכון. הוא גידל אותנו, שלוש בנותיו, באופן שוויוני והחדיר בנו את הרעיון שאנחנו יכולות לעשות הכול. ובאמת הגענו למקומות מכובדים," היא צוחקת.

"גם התרומה של אימא לחיים שלנו מדהימה. לצערנו זיכרונה נמוג לאיטו בשנים האחרונות, אבל היא היתה אשת ספר, למדנית ומלומדת. היא פיתחה בנו סקרנות ופתחה בפנינו את עולם התרבות והספרות היפה. היא הקימה במושב ספרייה לתפארת, יסדה וערכה מקומונים מוצלחים במספר מועצות אזוריות ורשויות מקומיות. אני הולכת בדרכה. גם היא לחמה לשוויון נשים.

"אימי היתה כמו הנשים הסופרג'יסטיות שנאבקו בעבר למען זכויות נשים באירופה ובאמריקה. בשנות השבעים של המאה העשרים לא היתה זכות הצבעה לנשים במושב. היא ניהלה מאבק מול רשם האגודות השיתופיות והצליחה לשנות את המצב לא רק עבור נשות מסלול, אלא עבור כל הנשים בתנועת המושבים. דוגמא נוספת – היא לחמה נגד ההפרדה בין גברים ונשים בבית העלמין באופקים. במקום זה לא איפשרו לנשים להספיד. בסוכת ההספדים הן היו צריכות לעמוד בנפרד מהגברים, ובהלוויה עצמה הן הוכרחו לצעוד אחרי הגברים. היו מצבים שלאלמנה לא היתה אפשרות לראות את בעלה נטמן בקברו. זה עדיין קורה בכמה בתי עלמין נוספים, אבל באופקים זה נפסק והרבה הודות למחאה של אמי."

"זו שליטה של גברים במסווה של דת," מוסיפה יופי, "אבל זו התחפשות לדת, זו לא יהדות, וזה לעתים אפילו כרוך באלימות."

לאחרונה היתה יופי עסוקה מאוד במאבק כנגד חקיקת חוק שיזמה חברת הכנסת לימור סון הר-מלך מ'עוצמה יהודית', לפיו יש לקיים מסלולי לימודים נפרדים לנשים ולגברים גם בתארים אקדמיים מתקדמים (בתואר ראשון זה כבר קיים).

"זאת למרות מאבק של ארגוני נשים, אקטיביסטיות כמוני ונשים נחושות מהאופוזיציה, ביניהן נעמה לזימי ועדי עזוז," היא מציינת. "לפי החוק, שהוא חוק עוקף בג״ץ, ההפרדה בין גברים לנשים תהיה לא רק בכיתות הלימוד, אלא תחול גם בספרייה ואפילו בקפיטריה."

המשפחה

גם אחותה של יופי, עו״ד הילה תירוש אנקרי, נשואה ואם לשלושה, היא משפטנית המשמשת כיועצת משפטית של חברת "שיכון ובינוי". האחות הצעירה שלהן פזיתה-אריאל היא בעלת תשובה. "היא לומדת תורה ובעיקר סועדת עתה את אמי, כשם שסעדה במסירות את אבי החולה במשך שנתיים אחרונות לחייו," אומרת יופי.

יופי נשואה לזהר כוכבי, ד"ר לפילוסופיה, שעבד בשנים האחרונות במערכת החינוך. זהר כתב ממואר אינטימי בשם ״קרתגו״, על יחסיו עם החתול שלו, (הוצאת עולם חדש 2021), שזכה לשבחי הביקורת. מלבד תחביביו השונים, כמו חתולים, נגינה בגיטרה בס וחתירה בקיאק, זוהר הוא "תומך לוחמת", כפי שרעייתו המשפטנית מגדירה אותו.

לסיום, יופי נולדה וצמחה במושב בפריפריה הנגבית. דומה שהמרחק מהמרכז לא רק שלא היווה מכשול, אלא היה כוח מניע, שהעניק לה את הערכים ואת הפרספקטיבה שמנחים אותה בדרכה האישית והמקצועית המרשימה. נאחל ליופי להצליח במאבקה החשוב למען חברה שוויונית וצודקת בארץ.