חקלאות נשית

ההורים הביאו ארבע אחיות ודיתי הביאה לעולם שלוש בנות • כך קרה שמשק רויניק במושב בית שערים, הפך כולו למשק של נשים • דיתי (יהודית) רויניק, היא בת ממשיכה והיום היא בשותפות עם אחותה איה ובעזרת שלושת בנותיה, מנהלות משק חקלאי מפואר לגידול זיתים ופטריות מרפא, המשלב חקלאות עם תיירים

*תמונה ראשית: דיתי בפתח אוהל גידול הפטריות. אלבום פרטי 

דיתי (יהודית) רויניק, נולדה וגדלה במושב בית שערים שבעמק יזרעאל, והיום היא ואחותה איה יונה מנהלות משק חקלאי למופת, בו הן מגדלות זיתים ופטריות מרפא, משק חקלאי המשלב חקלאות עם תיירות.

שמעון, אביה של דיתי, נולד בשנת 1936, שנת העליה לקרקע של מושב בית שערים והיה מהילדים הראשונים של המושב. האב היה רפתן רוב חייו והיה שותף ברפת במשך שנים עם יורם אחיו. שמעון נישא לאסתר ולהם נולדו ארבע בנות.

ספרי לי קצת על משפחתך?

דיתי: "אני הבת השנייה במשפחה. אחותיי ואני היינו חברות מאד טובות וכך עד היום. אבא היה חקלאי ואמא עבדה מחוץ למשק ותמיד הייתה דמות ואישה דומיננטית במשפחה. כולנו עבדנו במשק ועזרנו."

"אני הייתי קצת 'טום בוי' בילדותי. מחוברת לטבע. אבא נפטר לפני מספר שנים. הקשר בינינו האחיות ובין אמא הדוק וקרוב, תמיד. ההורים שלנו האמינו ודחפו את כולנו ללמוד ולרכוש מקצועות חופשיים. מאז ומעולם התקיימו בינינו הבנות, קשרים, עם המון פירגון וחברות."

מה קורה איתך עם השחרור מהצבא?

"השתחררתי מהצבא ופניתי ללימודי תקשורת וקולנוע. סיימתי את הלימודים ופתחתי עסק עצמאי. עסקתי בצילום וידיאו, הפקה, כתיבה ובימוי. בהמשך נישאתי ובשנת 2004, לקראת הלידה הראשונה, החלטנו לחזור ולהתגורר במושב בית שערים. כאן במושב ילדתי את שלושת בנותיי – רימון הבכורה (21), נעמי (19) וכרמל (15). לפני מספר שנים נישואיי הסתיימו. בשנים האלו עבדתי כעצמאית בעסק שהקמתי וכרכזת קהילה במושב בית שערים."

מתי התחלת להיות חקלאית?

"ההחלטה שאהיה ה'בת ממשיכה' במשק הייתה החלטה משפחתית. באותן שנים, אבא התבגר והוא החליט לצאת מהשותפות במשק עם אחיו, אבא המשיך לעבוד ולעבד את המשק שלו. הייתי אז בת 35, עשיתי רישיון לטרקטור ויחד החלטנו לנטוע כרם זיתים. עבדנו יחד והיו אלו ימים של חסד גדול."

"בשנת 2023, אבי, שמעון רויניק ז"ל, נפטר בפתאומיות כתוצאה משבץ. הוא היה בריא לחלוטין, צלול וחזק עד יום מותו. ההחלטה להיות 'בת ממשיכה' הובילה אותי לבנות את ביתי בצמוד לאבא. ההחלטה לנטוע את כרם הזיתים יצרה מסע משמח – עבודה משותפת שלי עם אבא. כל המשפחה השתתפה במסיק, גם חברים רבים שמחו לבוא לעבוד במסיק. יצרנו חוויה נהדרת של יחד, ממש חוויה הוליסטית."

מסיק ברמה של חוויה

"נוצרה בתוכי ההבנה והראייה שהרצון שלי הוא לפתח את החקלאות במשק לכיוון חקלאות תיירותית. יצרתי מערך שלם סביב מסיק הזיתים. התחלתי לעשות מסיק שבו אנשים הגיעו לעבוד וגם ללמוד על עצי הזית. בכל מסיק הייתי מתחילה עם הסבר על החקלאות. הסברתי על עצי הזית, איך כובשים זיתים, אנשים מסקו זיתים. נתתי לכל אחד צנצנת עם הסבר והנחיות בכיבוש הזיתים. יצרנו מודל של מסיק ברמה של חוויה. אנשים הגיעו לשעה וחצי של פעילות. בסיום הפעילות עשינו פיתות, הדלקנו מדורה, היו ממרחים של זיתים והנחיות לגביי כיבוש הזיתים. השיווק נעשה דרך הרשתות החברתיות.

"לפניי ארבע שנים קיבלתי החלטה שאשקיע את עצמי במשק באופן מלא. סגרתי את עסק הצילום שלי והשקעתי בתשתיות ותחזוקה במשק. אז נוכחתי שההשקעות הן בור ללא תחתית ונוצרה בי אמביוולנטיות כי אני מאמינה בחקלאות, אבל זו התנהלות מול העולם הגברי.

"לפני שש שנים הייתי חברת הנהלה במושב, בהמשך הפכתי ליושבת הראש של האגודה. השנים הללו ותפקיד יו"ר האגודה הקנו לי המון ידע ובטחון בהתנהלות מול העולם הגברי והבנה ותחושה שאני יכולה."

פטריות או לא להיות

מלבד ענף הזית – דיתי נכנסה לעולם הפטריות, למדה אותו ופיתחה את הענף במשק.

ספרי על דרכך עם עולם הפטריות?

"את עולם הפטריות פגשתי לראשונה כשהייתי בת 22. זה היה בשנה הראשונה של הלימודים שלי. ישבתי תחת עץ אורן, הדלקתי סיגריה, היה זה מקום קבוע בו ישבתי. לידי היו שלוש פטריות שלא היו שם יום קודם. ברור היה לי שהן צמחו תוך שעות ספורות. הייתי נפעמת והבנתי שאני לא יודעת כלום על עולם הפטריות.

"התבוננתי על ימי ילדותי, נזכרתי בטיולים המשפחתיים, ומכיוון שהוריי לא ממש הכירו את עולם הפטריות, הם הזהירו אותנו שלא ניגע בפטריות כי יש סוגים שונים ויש הרבה פטריות רעל. זה היה המסר. החלטתי לקחת פטריות אלו, הנחתי אותן בשקית, הבאתי אותן לסבתא שגרה בראשון לציון. נתתי לסבתא את הפטריות, היא הריחה את הפטריות ואמרה: 'הבאת לי את ריחות ילדותי'.

"סבתא, בעקבות מפגש זה עם ריחות ילדותה, החלה לספר על ילדותה, על היערות בהן גדלה וכמובן על ליקוט הפטריות. אותן סיפורים יצרו אצלי רצון וסקרנות לתחקר וללמוד את עולם הפטריות."

"מכל אדם שפגשתי ושליקט פטריות תחקרתי ולמדתי. פגשתי אנשים מהעלייה הרוסית, דרוזים ואנשים שונים. במהלך השנים למדתי על עולם הפטריות ונוכחתי שזהו עולם מרתק. נוכחתי שזהו עולם הנחקר ויש הרבה ידע במחקר על פטריות. הבנתי שעולם הפטריות הוא עולם שונה ויש לפטריות יכולות מופלאות – הפטריות הן בעל תפקיד משמעותי וחשוב ביותר בעולם האקולוגי על כדור הארץ."

ספרי בקטנה על תפקיד הפטריות?

"הפטריות יודעות לנתב מזון ועזרה לצמחים אחרים. הפטריה היא כמו רשת אינטרנט תת קרקעית. היא מוליכה מזון, אינפורמציות, יודעת לעזור לעצים וצמחים חולים. הפטרייה יודעת לפרק את החומר האורגני לחומרי הזנה לצמחים אחרים ובעלי חיים. העולם ללא הפטריות יהפוך למזבלה גדולה וכנראה לא ישרוד."

בעולם הפטריות

בשנת 2023 נפתח קורס ראשון בלימודי הפטריות במכללת תל חי. היה זה הקורס הראשון במכללה במסגרת לימודי החוץ. דיתי החליטה לצאת וללמוד את עולם הפטריות לאחר שנים שנושא זה ריתק אותה.

דיתי: "החלטתי להצטרף ללימודים בקורס, שנקרא: 'מיקולוגיה יישומית'. המנחה של הקורס הוא לירן טוויטר. בקורס למדנו להקים חוות פטריות קטנה. סיימתי את הקורס והחלטתי להקים חווה קטנה במשק. בניתי אוהל בתוך חדר, אוהל מבוקר מבחינת לחות וטמפרטורה, עם כניסה ויציאה של אוויר. יצרתי את כל התנאים לגידול פטריות. זו הייתה השקעה כספית קטנה. התחלתי לגדל פטריות בעצמי."

דיתי החליטה להתמקד בגידול פטריית "הריישי" ופטריית "רעמת האריה": "פטריית הריישי היא פטרייה מאד נחקרת. היא מגיעה מעולם הרפואה הסינית ויש עליה ידע של אלפי שנים. פטריה זו נקראת 'פטריית האלמוות', כי היא יודעת לרפא המון כאבים ותחלואים. זוהי פטריה שאינה למאכל."

"פטריית הריישי נחשבת כמלכה המחזקת את מערכת החיסון ופועלת כחומר אנטי דלקתי, אנטי סרטני, מרגיעה מחרדות ומאזנת את כל הגוף. היא מורידה לחץ, מאזנת סוכרים בגוף ואני יכולה להעיד שפצעים שהיו לי נרפאו מהר. לקוחות שלוקחים את הפטריה הזאת מעידים שישנה השפעה גדולה על השינה שלהם ואיכות השינה גדלה."

"פטריית רעמת האריה היא פטריה למאכל. מדמים פטריה זו לפירות ים והיחוד שלה הוא בעיקר בתחום הזיכרון – היא עובדת בעיקר על המוח, ידועה כתחליף טבעי לריטלין, ואף אני נעזרת בה כשעליי ללמוד ולהתרכז. אני מגדלת פטריות אלו ולאחר הלמידה בקורס מכינה ומוכרת מיצוי של פטריות אלו."

מה קורה עימך בדרכך החדשה הזו בעולם הפטריות?

"ההחלטה ללמוד ולהקים חוות פטריות קטנה, חווה שמביאה אותי להתמקצעות ולמידה וחקירה בתחום הפטריות. הצטרפתי לעמותת פטריות הבר בישראל, שאוספת ומאגדת את כל הידע הקיים בארץ של עולם הפטריות. מאז שהעמותה הוקמה הידע הנצבר הולך וגדל. אנשים רבים מצטרפים כל הזמן. מסתבר שכל שנה מגלים ומוצאים פטריות חדשות ומייד מקטלגים ושומרים את המידע. ישנו אתר המאגד את כל הידע ברמה גבוהה, ידע המורכב מאנשים המלקטים פטריות."

כמדריכת ליקוט

דיתי עובדת במשק ובמקביל עובדת כמדריכה בליקוט פטריות בגלבוע.

"הפטריה השולטת ברכס הרי הגלבוע היא 'אוזניית הקלח'. פטריה מאד טעימה אבל יש עוד מספר פטריות הצומחות בגלבוע. אני מלמדת את המצטרפים לליקוט להבחין בין הפטריות השונות. המטרה שלי היא שכל מטייל או מלקט ילמד בסיור להבדיל בוודאות בין הפטריות השונות ולזהות פטריה או שתיים לפחות."

ספרי לי ברמה האישית מה קרה לך ומאיזה סיבות צרכת את הריישי ואת רעמת האריה?

"החלטתי לקחת את רעמת האריה כדי לחזק את הזיכרון שלי. נוכחתי שהזכרון שלי התחזק וגם כושר הריכוז גדל. הבריאות הכללית שלי השתפרה, אני יותר חיונית. עברתי משבר בזמן המלחמה, היה לי קשה לקום ולהניע את עצמי בבקרים, הקימה בבוקר השתנתה וחזרה לי החיוניות הטבעית שלי."

"עבורי, פטריית הריישי הייתה הפתעה טובה ממש. צרכתי אותה גם לחיזוק מערכת החיסון. הרפס שפתיים שסבלתי ממנו נעלם. סבלתי מדלקות קשות בדרכי השתן עד כדי אשפוז ודלקת במרפק – הכל נעלם. היום אני יודעת שהזמן בו לוקחים את הפטריה הוא משמעותי בהשפעות שלו. יש אנשים הצורכים פטריה זו בחורף בשל תחלואי החורף. יש הלוקחים לפני השינה."

דיתי הינה הבת הממשיכה במשק אך זה לא מנע ממנה יצירה של שותפות עסקית וחקלאית עם איה יונה, אחותה השלישית: "איה אחותי עבדה כמהנדסת מזון בשטראוס. לפני שלוש שנים איה החליטה לעזוב את עבודתה ובחרה לעבוד עימי. הפכנו לשותפות. גם איה גרה במושב. אנחנו שותפות בכל הפעילות של המשק. איה החלה לייצר סבונים משמן זית – היא התמחתה בייצור סבונים טבעיים, ועם ההתמחות הזו החלטנו שתייצר סבונים גם עם פטריית הריישי."

"אנחנו שותפות מלאות בכל. איה עושה סדנאות של עשיית סבונים. איה סבלה מיובש בידיים, אבל עם ההתעסקות בסבונים שאותם היא מייצרת נגמר היובש בידיים."

"המשפחה היא מעל הכול"

השיחה נסובה סביב הבעייתיות של היותן אחיות שותפות ושל היותה היא הבת הממשיכה. הריי זהו נושא מאד מורכב.

דיתי: "אמא שלנו, אסתר, חינכה אותנו מאז שהיינו ילדות קטנות שהמשפחה היא מעל הכול. לאורך כל הדרך היא הובילה בחוכמתה אותנו כמשפחה להיות אחת בשביל השנייה. מאז ומעולם היא דגלה בכך שאין מצב שלא נפתור בינינו בעיות. ואכן ביננו, ארבע בנות משפחת רויניק ואמא, יש מערכות יחסים הדוקות וטובות לאורך כל השנים. לכן, מאז שאיה החליטה להיות שותפה עימי אנחנו יודעות בוודאות שבמידה ויצוצו בעיות נפתור אותן. אנו נהנות ואוהבות את השותפות בינינו. שתינו עובדות קשה, אין בינינו התחשבנות. שתינו עם רגליים על הקרקע."

נושא הפטריות תפש בינתיים את כל בני המשפחה. "הבנות הגדולות שלי כבר התחילו להיכנס לעניינים ועובדות איתי קצת במשק," מספרת דיתי. "הן הכי גאות בעובדה שאנחנו משק חקלאי פעיל ועוד בעובדה שכולנו כאן נשים. גם אמא אסתר, הפנסיונרית, עוזרת לנו בכל עבודה שאפשר."

אין ספק, הבת הממשיכה דיתי יוצאת דופן בעולם המושבי. השותפות עם אחותה אף היא מכפלת כוח נשי יוצאת דופן במגזר המושבי. ואם מישהו יצקצק לגבי העתיד, אז גם כאן דיתי מחייכת ואומרת: "אמא שלנו דאגה גם לנושא הכלכלי וסגרה את כל הפינות. אצלנו רואים את הנולד ומדברים ומלבנים."