יבול שיא
הרפת והחלב
2 צילם מחמוד שם בדוי

מעבר לגדר הסטיגמות  

3 דק' קריאה

שיתוף:

בתיה הולין מכפר עזה ומחמוד מרצועת עזה בתערוכת צילומים חדשה, על חיי היומיום משני צידי הגבול  

כעשר דקות הליכה, פחות מקילומטר, מפרידים בין ביתה של בתיה הולין מכפר עזה לגדר הגבול, ופחות מקילומטר נוסף, עד לדלת ביתו של מחמוד מרצועת עזה. שכנים קרובים, שמעולם לא נפגשו. 

 במקום בו "שגרה" היא עניין שברירי 

בתיה הולין היא חברת קיבוץ כפר עזה מזה 45 שנה, אשת חינוך שעוסקת בקידום ופיתוח ההתיישבות בנגב ובגליל ובפרויקטים לטובת הקהילה. בסדרת צילומים שיוצגו בתערוכה החדשה "בינינו" משתפת הולין את המבקרים בצעידה היומית שלה על דרך הביטחון המקיפה את הקיבוץ ונושקת לגדר הגבול. ״כל יום אני קמה אל הלא נודע" אומרת הולין, שתופסת בעין העדשה רגעים של שגרה, במקום בו "שגרה" היא עניין שברירי. "כשהרעיון להפיק תערוכת צילומים החל לקרום עור וגידים, החלטתי להפיק תערוכה עם ערך מוסף שבאמצעותה אוכל להציג את החיים משני צדי הגבול", היא מספרת. "לכן, כשאספתי ומיינתי את החומרים, הזמנתי גם צלמים פלסטינים תושבי עזה להציג את 'הליכת הבוקר' שלהם". צירוף צלמים מעזה התברר כעניין רגיש ומורכב, כאשר מספר צלמים ששלחו בשלב הראשוני תמונות, התחרטו בשל החשש מהתגובות סביבם. 

בסופו של דבר נותר מחמוד (שם בדוי מתוך צורך לשמור על ביטחונו האישי) שנענה להזמנה להציג צילומים מחיי היומיום של עזה לקהל הישראלי מעברה השני של הגדר. צילומיו של מחמוד לוכדים רגעי שגרה, ובניגוד לתמונות ודימויים שהקהל המקומי מורגל לראות בתקשורת, אינם מתמקדים בלחימה, בסבל, בעוני או במצוקה, אלא פשוט מנציחות חיי יומיום של אנשים. "כשחיים למעלה מארבעה עשורים בקיבוץ בעוטף עזה, ומתוכן כמחצית השנים הן שנות מלחמה, בוחנים בכל פעם מחדש מדוע חיים כאן ומה המשמעות של החיים הללו. כפר עזה הוא הבית שלי, שעבדתי קשה בכל השנים לפתח ולטפח, יחד עם חברי בקהילה. זה הבית בו נולדו וגדלו ילדיי והיום גם נולדו וחיים כאן נכדיי. מי שחי בעוטף, נוהג להגדיר את החיים כאן כ 95 אחוז גן עדן וחמישה אחוז גיהינום. אלו חיים של קהילה פורחת, חינוך מיטבי לילדים, חיי תרבות ויחד אמיתי, אבל מידי פעם החיים השלווים מקבלים תפנית חדה של רגעי מלחמה ופחד, אלה הם חמשת אחוזי הגיהינום שלנו, אותם אנו שואפים להקטין. צילום הליכות הבוקר שלי, הוא חלק מתהליך החוסן של חיים במקום בו ברגע אחד ובלי אזהרה מוקדמת החיים משתנים מקצה לקצה. הטבע המרהיב מסביב מהווה עבורי הנאה מתמשכת, ומונצח באמצעות התמונות שאני מצלמת. הצילומים ששלח לי מחמוד ומוצגים בתערוכה, מוכיחים שגם מצידה השני של הגדר אנשים חווים רגעים דומים. התערוכה מנסה לנתק את ההקשר המיידי של עוטף עזה למלחמה וגיהינום, והיא נוצרה מתוך הרצון להראות למבקרים, מבוגרים וצעירים כאחד, ש'עוטף עזה זה לא מה שחושבים', וכנראה שגם כל מה שאנחנו חושבים ומדמיינים על מה שקורה מהצד השני של הגדר הוא לא בדיוק מה שחשבנו". 

1 צילמה בתיה הולין 1
צילומים מהצעידה היומית על דרך הביטחון שמקיפה את הקיבוץ. צילום: בתיה הולין מתוך התערוכה "בינינו" 

קשר ואהבה לסביבה 

שני הצלמים: בתיה ומחמוד, מבטאים את הקשר והאהבה לסביבה הנופית והאנושית בה הם חיים ואת התקווה לקום לעתיד אחר, שפוי ורגוע. התערוכה כוללת צילומים שצולמו בעזרת מצלמות סמארטפון משני הצדדים כאשר פעמים רבות בין התמונות משתרבבת הגדר. "חרף העובדה שלא יוכל לקחת חלק פיזי בתערוכה, הרי שיצירותיו ידברו בשם עצמן, עבורו. מחמוד הצעיר חולם להקים משפחה ולחיות חיים נורמטיביים כפי שחיים בני גילו במקומות אחרים. לדבריו, ההשתתפות בתערוכה מאפשרת לו לחוש את החופש שכה חסר לו", מסכמת הולין. 

התערוכה אותה אוצר משה אש, תוצג במרכז המבקרים עוז בנגב בקיבוץ נחל עוז כחלק מאירועי ״דרום אדום״ אותם מרכזת מנהלת הבשור. הצילומים העוצמתיים והאופטימיים מתאימים לכל המשפחה. במסגרת פעילות התערוכה שמתקיימת בתמיכת קרן גרשוני, מ.א. שער הנגב, קיבוץ כפר עזה ו"נשים עושות שלום", יערכו מספר פעילויות קונספט ייחודיות ובהן הקראת שירה בהשתתפות ד"ר סלעית לזר, אגרונומית ומשוררת המתגוררת בשכנות לבתיה ומחמוד בקיבוץ סעד, הליכת צילום ושיח גלריה. בהמשך הדרך, הכוונה להפוך את התערוכה הייחודית ל"נודדת" ולהנגיש אותה לקהלים נוספים בפריסה ארצית רחבה. 

התערוכה פתוחה לקהל הרחב במסגרת אירועי פסטיבל "דרום אדום" בכל ימות השבוע בין 10:00 ל 15:00 החל מ- 3/2/2023 ועד לאמצע חודש מרץ.   

לפרטים נוספים ותיאום ביקור מעבר לשעות הפעילות/לקבוצות בווטסאפ: בתיה הולין 054-8160343 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

ד"ר שלומי לוי, אחראי תחום מיקופלסמה, צוות בריאות העטין, החקלאית בשלושת החודשים האחרונים בודד חיידק בשם מיקופלסמה בוביס מעטיני פרות בשש רפתות שונות ברחבי הארץ. מדובר בארבע רפתות קיבוציות ושתי רפתות מושביות. שלוש מהרפתות
5 דק' קריאה
ביקור ברפת כפר גלעדי ושיחה עם המנהל עמרי זלצר הדרך ממרום גולן לכפר גלעדי עוברת בנעימים באופן מוזר. את הדרך לעמק עשיתי פעמים בודדות מאז תחילת המלחמה, כעת כבר כל השדות ירוקים והמחסומים הצבאיים
5 דק' קריאה
הדרך לרפת בקיבוץ עין השלושה, מלאה בזיכרונות שייצרבו בזיכרון של כולנו, כביש 232, כביש הדמים, הקיבוצים מסביב ספגו מכות כואבות שגם הזמן לא יימחה. יופיו של הטבע והשדות לצד הכאב והאובדנות הרבים, לצידם יש
אמילי די קפואה – מנהלת הרפת של קיבוץ כרמיה, רק בת 38, הגיעה לקיבוץ ביחד עם אמה מבלגיה כשהייתה בת שבע. אמה ביקשה והתעקשה לעבוד ברפת, גם אמילי עבדה במשק חי ולאחר שירות צבאי
ד"ר יהושב בן מאיר, דניאל אספינוזה, הדר קמר, ד"ר מירי כהן צינדר וד"ר אריאל שבתאי. המחלקה לחקר בקר וצאן, המכון לחקר בע"ח, מנהל המחקר החקלאי – מכון וולקני [email protected] המאמר מתבסס על דו"ח מחקר
11 דק' קריאה

הרשמו לניוזלטר

השאירו את הפרטים והישארו מעודכנים!

דילוג לתוכן