רודולף האס, מגלה זן האבוקדו הכי מבוקש בעולם לא היה נאצי, הוא לא היה חקלאי וגם לא בוטנאי. רודולף האס ניסה מזלו בעבודות מזדמנות, עבד כמחלק דואר וב-1925, לאחר שקרא מאמר הממחיש עץ אבוקדו עם שטרות דולרים תלויים ממנו החליט להשקיע במטע אבוקדו. רצה הגורל ואיכשהו לאחר הנבטת גרעיני אבוקדו קיבל האס קלון חדש ומעניין, עם פירות קטנים אך טעימים להפליא. כך טיפח את זן ההאס הראשון
מפתח אבוקדו האס
בניגוד לדיעה הרווחת בישראל (כנראה בגלל השם), רודולף גוסטב האס, מפתח אבוקדו האס, לא היה גרמני נאצי שהיגר לארה"ב אלא היה אמריקאי שנולד במילווקי, ויסקונסין, ארה"ב, ב-5 ביוני 1892 להנרי סי. האס ואלמה פ. האס (לבית זרגמן).בנעוריו, האס שכונה על ידי חבריו ובני משפחתו בשם רודי, עזב את בית האספר לאחר שסיים את כיתה י', בגיל 15 והלך לעבוד.
ב-1918 פגש האס פגש את אליזבת שואט בפיקניק בכנסייה ב-4 ביולי. האס, שהיה נוצרי הדוק, עבד במיסיון עם ילדים בסופי שבוע ושאל את אליזבת אם היא יכולה לנגן בפסנתר, כעזרה לעבודתו עם הילדים. היא האסכימה וכך החל החיזור שלהם. השניים נישאו כשנה לאחר מכן ב-8/2/1919 במילווקי, ויסקונסין. ארבעה שנים לאחר מכן, ב-1923, עברה המשפחה לפסדינה, קליפורניה ועם השנים נולדו לבני הזוג האס חמישה ילדים.
חייו של האס לא היו קלים בשנים הראשונות בקליפורניה. הוא קיבל עבודה כמוכר "מדלת לדלת" בשנת 1923. תחילה מכר גרביים ועניבות לגברים (תחת שם המותג Real Silk Hose), ולאחר מכן מכר מכונות כביסה של Maytag. בשנת 1925 האס קיבל עבודה במשרד הדואר בפסדינה והרוויח 25 סנט לשעה. זה היה לפני מסלולי משאיות הדואר, והאס נשא את שק הדואר הכבד על גבו מדי יום במסלול הליכה, במשך עשר שנים, עד שקיבל מסלול מכוניות בשל לבו הכושל.
גילוי אבוקדו האס
בשנת 1925, לאחר שקרא מאמר מגזין הממחיש עץ אבוקדו עם שטרות דולרים תלויים ממנו, התלהב מאוד והשקיע את כל הכסף שהיה לו, בתוספת הלוואה מאחותו, אידה האס, ברכישת מטע אבוקדו קטן של כ-15 דונם ב-West Road La Habra Heights, מספר 430, בקליפורניה. העצים היו עצי אבוקדו פוארטה (Fuerte) ישנים עם 2 או 3 עצים מזן ליון וכן כמה מזני פואבלה ונבאלס. מלבד זאת, חלק מהמטע היה ריק והאס רצה לנטוע בו עצי אבוקדו חדשים. זן הפוארטה היה זן האבוקדו הטוב ביותר שהיה זמין באותה תקופה, אבל להאס כבר לא נותר כסף מזומן ולא יכול היה להרשות לעצמו לקנות עצי פוארטה נוספים, אז הוא תכנן לכרות עצים ישנים שלא הניבו מספיק ובמקביל להרכיב ענפי פוארטה עם ענפי אבוקדו חדשים.
האס שכר מומחה להרכבה מקצועי בשם קולקינס, שיעץ להאס לקנות זרעי אבוקדו ממשתלה בבעלות מר רידיאוט – לגדל את השתילים החדשים שיצאו ורק לאחר מכן להרכיב אותם לכנות מזן הפוארטה. האס האסכים ופעל לפי עצתו. הוא שתל את הזרעים (גלעיני אבוקדו) בשאר שטח החורשה, בבורות שנכרו במרחקים של 3.7 מ' כל אחד והניח שלושה זרעים בכל בור. ייחורים מעצי פוארטה קיימים הורכבו על העץ החזק ביותר מבין שלושת העצים החדשים שצמחו מכל חור. כל ההרכבות פרט לשלושה תפשו ואמנם עצי פוארטה חדשים צמחו מתוך השתילים החדשים.
קולקינס הרכיב מחדש את שלושת העצים שדחו את ההרכבה. שניים תפשו אך השלישי שוב לא הצליח. ואז הרכיב קולקינס מחדש את העץ האחד שדחה את השתל השני – אך פעם נוספת ההרכבה לא צלחה. האס כבר היה מוכן לוותר וביקש מקולקינס לכרות את השתיל האסורר, אבל זה אמר לו: "זה נראה לי עץ חזק וטוב, פשוט עזוב אותו ונראה מה קורה". האס ציית והמתין.
רודולף האס לא היה בוטנאי כמו לותר ברבנק (1849 – 1926) שחצה בכוונה צמחים מואבקים כדי לייצר בהרכבה למעלה מ-800 זנים טובים יותר. ככל הנראה, הזרע שיצר את אבוקדו האס כבר עבר האבקה צולבת על ידי הטבע, לפני שבעל המשתלה מכר אותו ביחד עם עוד מאה זרעי פוארטה נוספים להאס.
כאשר השתיל "הסורר" הגיע לגובה 35.5 ס"מ ועובי הגזע היה רק בקושי 1.2 ס"מ, כבר היו עליו שלושה פירות בגודל אגוז מלך. היה זה מחזה נדיר, מכיוון שרק לעתים רחוקות הניב זן הפוארטה פירות בתוך פחות מחמש שנים. האס ביקש מאשתו אליזבת לצלם את התמונה שלו, כשהוא כורע ליד השתיל ומראה את אחד האבוקדו הזעירים התלוי על ידו. זה היה ביולי 1932 והצילום אף הונצח בדיוקן שצייר נכדו של רודולף האס, תומאס ווילקס.
השתיל המוזר גדל מהר יותר והניב יותר פירות מכמות הפירות אשר הניבו שתילי פוארטה. הוא גם צמח ישר למעלה ולא היה פרוש כמו עצי פוארטה, מה שאיפשר נטיעת שתילים רבים יותר פר דונם. כשהפירות גדלו מספיק והתבגרו, האס קטף אותם כדי שיבשילו. כל בני המשפחה שטענו את הפרי החדש הסכימו שהאבוקדו הזה טעים ואולי אפילו טוב יותר מהפוארטה.
שיווק והפצת ההאס
בחלוף השנים, כשהעץ גדל והפיק יותר פירות ממה שהמשפחה יכלה להשתמש בו, האס לקח את פירותיו החדשים כדי לחלק לעמיתיו לעבודה בסניף הדואר בפסדינה. החברים אהבו את האבוקדו ושאלו אם הם יכולים לקנות ממנו עוד. הוא הסכים למכור להם שקית של 4 או 5 אבוקדו ב-$1, מחיר שנחשב זול למדי. די מהר הוא מכר את כל מה שהביא לעבודה וקיבל הזמנות נוספות. משפחת האס החלה לעבוד בקצירת ומכירת אבוקדו מדוכן בצד הדרך ליד החורשה הקטנה בצד כביש 430 בלה האברה, קליפורניה.
האס גם יצר קשר עם 'מודל חנות מכולת' (model grocery store) ששכנה ברחוב קולורדו בפסדינה ומצא שזה כבר שוק מוכן. הוא השאיר להם כמה אבוקדו לדוגמא והם הסכימו למכור את הפירות ועשו זאת במשך שנים רבות. השפים של אנשים עשירים שגרו ברחוב סאות' אורנג' גרוב קנו שם, וברגע שטעמו את זן האס, הם התעקשו על רכישת האבוקדו הזה בלבד. צריך להבין שבאותם זמנים, במחיר של $1.00 לפרי – האבוקדו היה זמין רק לעשירים ונחשב לדליקטס. דולר ליום היה באותם ימים תקציב אוכל טיפוסי למשפחה בת ארבע או חמש נפשות!
באוגוסט 1935 רשם האס פטנט על עץ האבוקדו שלו (פטנט צמח מס' 139). בתיאור הפטנט תיאר האס את "פירות האס אבוקדו" כ: "זן חדש ומשופר, בעל תכונות הובלה מצוינות, עם קליפה כעור, צבע סגול וציפה צבעונית ועשירה כמכילת חמאה, בלי סיבים וטעם בוטני מצוין".
האס חתם על הסכם עם הרולד ברוקאו, ממשתלת ויטייר, לגדל ולמכור את אבוקדו האס ולפי האסכם היה אמור לקבל 25% מהתמורה.
יחד עם זאת, הפטנט שהאס רשם על שמו הופר באופן נרחב. מגדלים היו קונים רק עץ אחד מברוקאו שהיתה לו הזכות הבלעדית לייצר את עצי המשתלה – ולאחר מכן היו שותלים מחדש את כל החורשה שלהם בעץ הניצנים מהעץ האחד הזה. מסיבה זו, רודולף האס הרוויח פחות מ-5,000 דולר בתמלוגים במהלך חייו.
לנו זה אמנם נשמע סכום זעום אבל באותם ימים מדובר היה בסכום לא קטן ולמעשה העץ הזה הפך את המשפחה ממשפחה עניה ומרודה למשפחה מהמעמד הבינוני, אם כי משפחת האס לא התעשרה מרישום הפטנט. מדוע? כי באותם ימים האבוקדו עוד נחשב לפרי אקזוטי ויקר, כזה שרק עשירים יכולים לצרוך אותו וגם היקפי הייצור בארה"ב היו עדיין קטנים למדי.
תוקף הפטנט של האס הסתיים כעבור 17 שנה, באוגוסט 1952.
חודש לאחר מכן, בגיל 60, ב-24 בספטמבר 1952, רודולף האס עבר התקף לב וב-24 באוקטובר 1952 רודולף האס נפטר בבית החולים. רעייתו אליזבת המשיכה לחיות בקליפורניה ונפטרה ב-1997 בגיל 98. בשארית חייה התקיימה בעיקר מהפנסיה שהאס קיבל מעבודתו בדואר ולא מהתמלוגים הדלים שקיבל עבור ההאס. כשנשאלה על הכסף, שיכלו לקבל אך לא קיבלו מתמלוגים תמיד אמרה: "אני חושבת שזו היתה מתנת אלוהים לכולם ולעשות כסף מהפרי הזה לא הייתה המטרה."
רודולף האס נפטר איש עני למדי.
נכדתו, רוקסן מילנר אמרה: "סבתא תמיד חשבה שהיתה זו ברכה מאלוהים ששם משפחתנו שגור בפי כל בן אדם בעולם. נכדו, אריק האס, סיפר כי הופתע כאשר ביקר באחד הימים בדיסנילנד וראה כרזת חוצות ענקית, המקדמת אבוקדו בעזרת צילום של סבו וסבתו ליד העץ המפורסם. "אפשר להגיד שאנחנו מפורסמים אנונימיים," הוסיף הנכד.
הנכד אד האס אמר לילדיו: "אולי לא תהיו מפורסמים לעולם, אבל שם משפחתינו יהיה תמיד רשום בהיסטוריה האנושית."
לפני שמונה שנים העניק הבן היחיד שנותר בחיים, צ'רלי האס, ראיון ממקום מושבו בקהילת קאמרילו. הוא נזכר בתקופה שאביו היה חוסך כסף רק כדי לקנות שקיות זרעי אבוקדו ב-50 סנט. את הזרעים שתל בקופסאות עץ של תפוחי עץ. כאשר השתילים הגיעו לעובי עיפרון הם נשתלו באדמה, מוכנים להרכבות. "זרע אחד," סיפר, "כנראה מגוואטמלה אבל ממקור לא ידוע לא קיבל את ההרכבה. סבתא אמרה שרודי אמר ש'היה זה מעשה אלוהים'.
צ'ארלי אמר שהוריו היו מודעים לכך ששתיל האבוקדו שלא נקלט בהרכבה היה מיוחד. לדבריו: "לפרי היה מראה אופייני משלו. הפוארטה, הזן ששלט באותה תקופה, היה חלק וירוק אבל האבוקדו של אבי זכה בכל הסרטים הכחולים ביריד החקלאי של המדינה וכל הילדים אהבו אותו." צ'ארלי נזכר שהאבוקדו היה חלק בלתי נפרד מהמזון שהמשפחה צרכה. צ'ארלי נולד ב-1935, בשנה שאביו מפתח אבוקדו האס רשם את הפטנט. הוא זוכר שאביו ישן הרבה ונפטר כאשר עוד היה נער. צ'ארלי כבר פרש מעבודתו כרואה חשבון. בתחשבי שעשה לאמו העריך שאביו הרוויח מהפטנט כ-4000-5000 דולר בכל שנות תוקפו. "על כל שתיל האס שנמכר אבי קיבל 1 דולר. זה משגע כמה אנשים מניחים שיש לי המון כסף, כשמתברר להם שאני קשור לדבר הזה."
