הסמנטיקה השזורה בין המילים – ניהול משא ומתן על משק משפחתי

במובן הכללי, גם אני תומכת בתיחום של גבולות משך הזמן שמוקדשים להליכי ההסדרים המשפחתיים. אבל, יש מקומות שבהם הצבת הדד־ליין לא רק שאינה תורמת לתהליך, היא אף עשויה להזיק לו או להאריך את משכו 

לאחרונה קראתי מאמר שכתב לעיתון דה מרקר המורה שלי למשא ומתן, האחד והיחיד, עו"הד מוטי קריסטל. המאמר עסק ב"דד ליין" וביעילותו במו"מ לגבי התחמשות איראן. הוא הסביר שם ש"דד ליין", שמוכרז אבל לא מופעל – מחליש את הצדדים למו"מ. ואני כרגיל קוראת וחושבת על העולם של המשפחות שאצלי בחדר הגישור, וכיצד "דד ליין" קיים גם כאן.  

בלב ליבו של משא ומתן משפחתי נמצאות המילים, ובעיקר הדרך שבה נעשה בהן שימוש. הדבר הזה ברור לי כמו זריחת השמש בכל בוקר, לאור העובדה שמשא ומתן נמצא בלב העבודה שלי בכל יום יותר מעשרים שנה. אני מלווה אנשים בנושאים משפחתיים שונים, ובכולן בולטת המשמעות הרבה שיש להגשת המסרים והמילים. אחת האבחנות הדקיקות מיוחסת לנושאי הדד־ליין ולצידם הפגנה כבדת משקל של "אולטימטום".  

על פניו אין כל רע בהצבת דד־ליין בתהליכי משא ומתן משפחתיים, כיוון שהוא נותן לכל המעורבים בעניין מסגרת. אף אחד לא חפץ לנהל משא ומתן שילווה אותו כל חייו, ומניסיון, מו"מ שמתמשך זמן רב לרוב לא מגיע להסכמות. בשלב כזה או אחר בחיינו היינו רוצים להיפרד מהמחלוקות ולהגיע לנחלה; תרתי משמע. לכן במובן הכללי, גם אני תומכת בתיחום של גבולות משך הזמן שמוקדשים להליכי ההסדרים המשפחתיים. אבל, יש מקומות שבהם הצבת הדד־ליין לא רק שאינה תורמת לתהליך, היא אף עשויה להזיק לו או להאריך את משכו. 

הקצבת פרק זמן במובן חיובי 

כפי שפתחתי, יש פעם שהגדרת הגבולות של התהליך משתלבים נהדר עם הזרימה בין בני המשפחה. כך קרה במקרה של משפחת צדוק מאזור הצפון, שביקשו לזרז תהליכים, כי אחד הבנים הגיע לארץ עם משפחתו לחופשה בת חודשיים. "חייבים לסיים את עיקרי הדברים בפרק הזמן הזה. יש לנו דד־ליין עד תחילת ספטמבר," אמר לי האב.  

הגורם החיצוני הנסתר, במקרה הזה, רתם את הבת והבן שחייו בארץ, והיו עסוקים "עד מעל לראש" למאמץ מרוכז באותם חודשיים. וכך כשכולם מגויסים היה פשוט יותר, גם מבחינתי, לסייע להם לקדם את התהליך. 

דד־ליין מכיוון אחר נקבע לאחר שנובמבר האחרון אישרה הכנסת את העלאת המס על רכישת דירה שנייה. ההחלטה הזו עודדה משפחות להניע את הליכי סגירת ההסדר, על מנת לחסוך עלויות מס גבוהות במיוחד בשיעור של 3% נוספים. גם כאן, מדובר היה בדד־ליין שנקבע מבחוץ. אף אחד מגורמי המשפחה לא יכול להשפיע על החלטת הכנסת, וההתגייסות של בני המשפחה באה ממקום של קבלה והבנה. זה המצב, וזהו זה. אבל מה קורה כשאת הדד־ליין קובע אחד מבני המשפחה, וצורת ההגשה שלו צורמת באוזנם של האחרים?! 

אם את רוצה לרכוש את הדירה, עד סוף החודש; ואם לא… 

אלה רצתה מאוד להעביר לבעלותה את המשק המשפחתי. הקשר עם הוריה היה דבר שחסר לה שנים רבות לאחר שהלכו לעולמם. בהתחלה, בהסדר מקובל הועברה הנחלה לאוהד, הבן הממשיך, וכך במשך שנים הוא התגורר עם משפחתו בבית בתמורה לפיצוי שהעביר לאחותו.  

עברו עשר שנים מאז נסגרו הדברים ביניהם, ואיתם חלו גם שינויים במצבו האישי והמשפחתי של אוהד. על כך נודע לי כשהם פנו אליי שוב. אוהד התגרש מאשתו, ולצד זה הרים ידיים מענף החקלאות. התמזל מזלו והציעו לו לייעץ לחברות בחו"ל בתחום הגידולים, והוא ראה בכך הזדמנות לפתוח פרק חדש בחייו. אלה שמחה מאוד בשביל אח שלה. "מגיע לו שיהיה לו טוב," היא אמרה לי בשיחת הטלפון הראשונה שהחלה לגלגל את נושא מכירת המשק. 

בעת התגבשות התהליך, התגבשה גם אצל אלה החלטה אישית והיא ביקשה מאחיה שיאט את קצב המכירה, כיוון שהיא רוצה לבדוק את האפשרות לרכוש את המשק בעצמה. אוהד הראה התלהבות מועטה מהרעיון, ולצד זה הפגין אף חוסר מנוחה. בשיחה איתי הוא אמר קצרות שהוא מקווה שאחותו תסגור את ההחלטה במהירות, כי הוא לא יכול כבר לחכות, העניין בוער בעצמותיו, כך הוא הגדיר את הרצון שלו לצאת מהפרק הישן של חייו לפרק החדש. 

אלה עשתה בירורים מפה ומשם, והימים חלפו. בפגישה במשרדי כעבור כחודש זינק נושא הדד־ליין כרוח סערה. הפגישה אומנם החלה על מי מנוחות. בשלב כלשהו הציגה אלה את הפערים בין היכולת שלה לשלם לאחיה את מלוא הכסף בנקודת הזמן המבוקשת, לבין התשוקה העצומה שלה להיכנס לבית הוריה. "זה יהיה מבחינתי חלום שהתגשם," היא אמרה בעיניים מצועפות. אוהד הזדקף למראה אחותו הנרגשת, ובסערה משלו השיב: "אוקיי, יש לך עד סוף החודש לתת לי תשובה אם את קונה ממני את המשק. אם בראשון לחודש הבא אני לא מקבל ממך אישור, אני מוציא אותו למכירה בחוץ." 

השקט בחדר היה חד כמו סכין. אוהד התעשת, וניסה להקליל את האווירה באמירה משועשעת, אבל אלה לא השתכנעה במצג המחודש. לאחר לכתו היא פרקה את שעל ליבה. "איך הוא יכול לעשות דבר כזה?! לו יש חלום לצאת לדרך חדשה ואני בירכתי אותו על כך. מה עם החלום שלי?! הוא כלום בעיניו, חבל! אני לא קונה זרה שמציבים לה אולטימטום. אני אחותו." 

האחים לא דיברו זה עם זו לאחר הפגישה הסוערת. אין לדעת אם אוהד היסס לפני שהוציא את המשק למכירה בחוץ, וכך השתיקה הזמנית הפכה לקבועה. המשק נמכר לזוג צעיר ואלה נותרה עם חלום מרוסק. יותר מכול כאב לה, כך אמרה לי בדיעבד, הצבת הדד־ליין הנוקשה בפניה: "אח שלי מציב לי אולטימטום, איפה נשמע דבר כזה?!" היא רתחה מזעם. 

חודשים לאחר מכן פגשתי במקרה את אוהד. כששאלתי לשלומו הוא הסב הצידה את ראשו, ויכולתי לראות את הסדק המשפחתי, מבלי שאמר על כך מילה. לאחר שיחת נימוסין קצרה הוא העלה את התהייה על הפירוק המשפחתי מאחותו. ענייני הלב עמוקים בהרבה מהתרחשותם במשרדי, ובכל זאת יכולתי להפנות את תשומת ליבו לדבר מרכזי אחד – הדד־ליין. הסברתי לו בקצרה את האג'נדה שלי על משמעותן של המילים, ועל הדרך שבה הן מוגשות. דיברנו על משמעות האולטימטום שהציב לאחותו, וציינתי שגבול הזמן הוא נהדר, אבל כשהוא מוכתב בצורה נוקשה הוא עלול לשבור מערכות יחסים או להחליש מאוד את המסר שהוא מעביר. בסופו של דבר, הכול מתחיל ונגמר בצורת ההגשה.  

הכותבת הינה מגשרת, עורכת דין ונוטריון