לו ההתקפה על משק קלו שבמושבה מגדל הייתה מתרחשת בתל אביב וירושלים, היא הייתה נחשבת כפעולת טרור לכל דבר. אלמונים הגיעו באישון לילה והשליכו בקבוקי תבערה על שני טרקטורים וטנדר שחנו ליד הבית, מטר וחצי מבלוני הגז וממיכל של 200 ליטר סולר, כשבני המשפחה ישנים. רק בנס לא אירע אסון.
משק קלו – דור שלישי לחקלאות
דרור ועודד קלו, משק קלו, הם דור שלישי לחקלאות וקבלני חקלאות – שכנופיית עבריינים הציתה להם שלושה טרקטורים מיוחדים, טנדר ומכונות – נזק של מעל 2.2 מיליון שקל.
עתה פונה המשפחה לציבור בפרויקט מימון המונים, שיאפשר להם לרכוש טרקטור חדש ולהמשיך לעבוד בחקלאות
עתה פונה המשפחה לציבור בפרויקט מימון המונים, שיאפשר להם לרכוש טרקטור חדש ולהמשיך לעבוד בחקלאות
מידי לילה, כשכולם הולכים לישון, יוצאת ליאת קלו, מדלת ביתה שבמושבה מגדל ועוברת למחסן המואר במשק שליד הבית. ליאת יושבת ליד הכלב, מרימה ספר מערימת הספרים המונחת בסמוך ומתחילה לקרוא.
מאז שהוצתו שני טרקטורים וטנדר מיצובישי ליד ביתה שבמושבה מגדל, סמוך לכנרת, ממש ליד שני בלוני הגז הביתיים ומיכל סולר, היא לא מצליחה להירדם.
"מתחילת פברואר, מההצתה השניה שהייתה לנו ליד הבית, אני לא נרדמת. אני יושבת פה בלילות, פה בסככה ליד הבית, ליד הכלב שמירה. לא ראיתי ניידת אחת שעוברת.
מאז המקרה אני לא יכולה לישון גם ככה. אני יושבת וקוראת ספר עד 3-4 בלילה, וכשאני רואה שיש תנועה, כשיש כבר חקלאים שעוברים עם הטרקטורים ואני יודעת שיש נוכחות – אז אני עולה הביתה," מספרת ליאת. אישה בשנות ה-40 ואם לארבעה ילדים, שמזה ארבעה חודשים לא מצליחה לישון.
בימים כתיקונם עובדת ליאת כסייעת בגן ילדים במושב אלמגור וכתרפיסטית במעלה גמלא, אבל מאז ההצתה השלישית שפגעה במשק המשפחתי היא בחל"ת.
ליאת נשואה לדרור קלו שביחד עם אחיו עודד קלו מפעילים את משק קלו, דור שלישי לחקלאות בצפון הארץ.
משק קלו הוקם על ידי סבא מרדכי קלו ז"ל, ממקימי המושבה מגדל. סבא מרדכי עלה ארצה מעירק על חמור, עשה מסע מטורף דרך המדבר הלוהט לארץ ישראל ובין היתר סלל את הדרך לעגלות בין מגדל לטבריה, שהייתה אז מאבני בזלת.
בהתחלה עשו במגדל פלחה וגן ירק ואז בנו של מרדכי, יוסף קלו ז"ל ורעייתו דינה (80) שתיבדל לחיים ארוכים, נטעו מטעים.
בני הזוג הביאו ארבעה ילדים, שלושה אחים ובת, כאשר שני אחים: דרור ועודד המשיכו בחקלאות.
שנים רבות גידלו במשק קלו זיתים להפקת שמן זית והפעילו בית בד ואז עברו למטעים.
היום הם מגדלים מנגו, ליצ'י ואבוקדו. במקביל, דרור ועודד נותנים שירותי טרקטורים לחקלאי וקיבוצי עמק הירדן והגליל – ומשתמשים לשם כך בציוד וכלים חדשניים ויקרים.
מדובר בטרקטורים שונים, שבין היתר הותאמו להם מכונות לגיזום מטעי פירות, כל טרקטור בעלות של כ-700 אלף שקל.
למשק קלו היו שלוש טרקטורים כאלו ושלוש פעמים פגעה כנופיית עבריינים במשק קלו והציתה להם את כל הטרקטורים היקרים, טנדר חדש ומכונות נוספות.
שתי הצתות בוצעו הרחק מהבית ואילו הפעם השניה הייתה הכי טראומתית. כך, בחצות הלילה, באין מפריע, השליכה יד זדונית בקבוקי תבערה לעבר הטרקטורים, ממש ליד הבית על דייריו.
פורעי חוק
ההצתה הראשונה בספטמבר 2019 בשטח הבטיחה, בסמוך למושב רמות שליד הכנרת.
כנופיית פושעים מהאזור העלתה באש טרקטור של ניו הולנד עם מכונת גיזום מיוחדת (מסור שדירה שעושה טופינג) של משק קלו – נזק ישיר של 750 אלף שקל.
לפני ההצתה הראשונה היו התראות, הגיעו אליכם איומים או דרישות לדמי פרוטקשן?
ליאת: "אנחנו באופן אישי לא קיבלנו איומים, לא קיבלנו שום סימן או דרישה לדמי פרוטקשן, לא דיברו איתנו. יש לנו בחור שעובד אתנו שקיבל איום וזה דווח למשטרה.
המשטרה מעודכנת בכל הדברים. אמרו לו שלא נתקרב לשטחים חקלאיים צפונה. זה לא שהייתה לנו דרישה לתשלום ואז ישמרו עלינו. זה היה סוג של איום. בין היתר אנחנו מרססים את השקדים של כפר בלום, גבעת עוז וכללית, אנחנו עובדים בכל רחבי הצפון."
דרור: "קיבלנו סטירת לחי לא פשוטה. אנחנו צנועים, פשוטים וכל מה שאנחנו רוצים זה לעבוד. אתה שם לב מה קורה במדינה נכון? מדינת ישראל איבדה את זה לגמרי.
אנחנו מבוטחים בהכל אבל כשאתה מגיע לדרוש את מה שמגיע לך אתה לא מקבל את מה שהשקעת בכלי. בהצתה הראשונה היה לזה סיפור מקדים אבל את החקירה ומסקנותיה אנחנו משאירים למשטרה."
דרור הוא חקלאי שאוהב לעבוד ואין לו כל כך ראש לדיבורים: "את הכלים שלנו אנחנו אחרי כל יום עבודה שוטפים, מנקים, מגרזים, אבל ככה זה אצלנו. אם תבקר במטעים שלנו תראה שהכל מצוחצח."
"אנחנו לא יודעים לעבוד אחרת. הבית שלי אולי קצת מוזנח, לא שאני מתלונן, האוטו שלי אולי לא כל כך שטוף ומלא אבק, אבל הכלים והמטעים שלנו זה כמו הילדים שלי."
"כמו שאני לא אתן לילדים שלי לצאת מהבית מלוכלך – אז זה אותו דבר. הכל. עמד פה לנדיני חדש, חדש, שאין למצוא 2013 כזה.
עכשיו, סך הכל שווי הכלי הזה הוא 100 אלף שקל אבל ב-100 אלף שקל שאקבל מהביטוח – אני לעולם לא אוכל למצוא את אותו לנדיני. אני תמיד צריך להוסיף כסף שאין לי אותו, אין לי."
ואז הגיעה ההצתה השניה.
ליאת: "ואז בתחילת פברואר זה הגיע אלינו לבית. רואה את הסולם הזה? הוא מגיע לחלון חדר השינה שלנו. מתחתיו עמד טרקטור לנדיני זכרונו לברכה. לידו שני בלוני גז ושני מטר משם טנדר מיצובישי חדש, עם מיכל של 200 ליטר סולר."
"זאת אומרת שפוטנציאל הנזק היה גדול מאוד עד סכנת חיים. טרקטור השדירה היה טיפה רחוק מהבית, כ-8 מטר. מי ששרף פה לא בא לעשות פוזות עסקיות, זה מישהו שבא לעשות נזק קשה."
"שרפו לנו עוד טרקטור עם מסור שדירה ואת המיצובישי טריטון ואת הלנדיני. מדובר בנזק ישיר בסך: 800 אלף שקל. אתה יכול לתאר לעצמך איך זה יכול היה להסתיים… כמה מטרים שם, כאן ליד העצים עמד הטרקטור עם המסור."
והייתם בבית?
דרור: "בטח, אמא שלי, הילדים ואני ישנו."
ליאת: "אני הייתי ערה, ישבתי בסלון ועשיתי מקרמה – ירד גשם, כל החלונות היו סגורים ולא שמעתי כלום.
למזלנו עברה ליד הבית חבורה של נערים מהמושבה שקלטה את האש והם הראשונים שהזמינו את מכבי האש והמשטרה."
"שמענו צעקות וקריאות ואז ירדנו כולנו החוצה יחפים. הכל היה כאן עם אורות מהבהבים עשן ואש, משטרה, מד"א וכיבוי אש. ירדנו למטה בשעטה ורק התושיה וההתעשתות הם שמנעו נזק יותר גדול והצילו אותנו מאסון."
"הכלים הלכו אבל כל הבית יכול היה לעוף באוויר אם האש הייתה מגיעה לבלוני גז, כל הבית היה מתפרק."
וההצתה השלישית?
דרור: "חודש אחרי ההצתה בבית, בחצר המשק, עשינו עשינו ניסוי שטח בקיבוץ גונן למו"פ צפון ואחר כך העברנו את הטרקטור לפרדס של כפר גלעדי בצומת כח.
הבחור שלנו שעובד עליו חשב שאם הוא יחביא את הטרקטור בפרדס, בשטח, לא ידעו איפה הוא – אבל הם כנראה היו במעקב אחרי הכלי."
"באנו בבוקר והכלי היה מפויח ומפוחם לגמרי. פה זה נגמר – הם לא הציתו לנו יותר כי פשוט נגמרו לנו הכלים. אולי אם נביא כלים חדשים תחזור הפעילות שלהם, אבל לא נוותר."
ליאת: "מה שהצית אצלי את הרגשות ואת הפחד זו היתה הפעם השניה, כשהציתו את הכלים ליד הבית. יש לי כאן ילדים."
דרור: "באותו ערב הייתי כאילו החזק, אבל כל כך כעסתי, יכולתי להרוג מישהו…"
ליאת: "12 בלילה, שני הילדים שלי, אחד בן 12 ואחד בן 13.5 יוצאים יחפים בגשם ועם פיג'מות ורואים את כל השביל הזה, בחושך בגשם, מרוצף באורות אדומים וכחולים ולהבות, עם שני אמבולנסים, שלוש כבאיות ושתי ניידות, פה בלילה בגשם. תנסה להבין את הסיטואציה…"
דרור: "הבן הקטן שלי שאל אותי תוך כדי שאנחנו מכבים את הטנדר והטרקטורים בחוץ: 'אבא, למי עשית רע?'. אמרתי לו: 'לאף אחד, הכל בסדר'. עזבתי את השריפה וחיבקתי אותו."
ליאת: "התחושות הן תחושות של אובדן בטחון אישי לחלוטין. עם כל הכבוד, אתה נמצא בתוך ישוב, בתחומי ארץ ישראל, בתחומי הבית שלך, בתוך המושבה ולזה אני מתכוונת כשאני אומרת תתאר לך איזה נזק פוטנציאלי יכול היה לקרות פה."
והשאלה שהכי מרגיזה את ליאת מכל השאלות היא: "יש לכם מצלמות פה בשטח."
ליאת: "זו השאלה שהכי מרגיזה אותי מכל השאלות ששאלו אותי. זה אומר שאני בתור אזרחית במדינת ישראל צריכה קודם כל לדאוג לביטחון האישי שלי, כי אף אחד אחר לא ידאג לי."
"זאת השאלה הכי מרגיזה אני שומעת לצערי מכולם. סליחה? אני צריכה להקיף את עצמי במבצר? וצריכה לגדר ולהקיף את השטח במצלמות? אני צריכה לשים כלבי תקיפה?"
"אני אומרת את זה כשאלה אבל אני כבר מבינה שאני צריכה לשים סימן קריאה. זה לא רק כעס, יש פה תחושה של חוסר אונים.
אחרי כל הבלגן של מכבי האש והצ'קלקות ואחרי שכולם עזבו – אתה מבין שאתה צריך לשמור על עצמך לבדך."
בינתיים מנסים שני ההורים להסתדר, גם על ידי עבודות נוספות וגם לחיות מהמטעים. "אנחנו גם חקלאים וגם קבלנים," אומר דרור, "מעבר לגיזום אנחנו בעוד כמה עבודות ולמזלנו כל השריפות היו בסוף העונה.
עכשיו מתחילה שנה חדשה ואין כסף להשקיע את כל הציוד החדש הזה מחדש. אם לא יהיה לנו כלי חדש נתחיל ממש לדאוג איך מתפרנסים אבל יש אנשים טובים ואני מקווה שיהיה מאיפה."
משק קלו לא נכנעים לטרור
כאן המקום לציין שמאז ההצתות פתחה ליאת בפרויקט גיוס המונים תחת השם: "משק קלו – לא נכנעים לטרור החקלאי", כאשר המטרה היא לגייס 700 אלף שקל לרכישת כלי חדש.
מאות חקלאים ממושבים, קיבוצים, מושבים ומחוות וכן אזרחים מן השורה כבר נכנסו לאתר ותרמו.
"אני לא קוראת לגיוס המונים ולא באה מתוך מסכנות, אלא מתוך זה שאם אנחנו ניפול זה אומר שהטרור החקלאי ניצח אותנו, והיום זה אני ומחר זה חקלאים אחרים," אומרת ליאת.
"הופתענו מההיענות המדהימה של התושבים, מכל רחבי הארץ, שנרתמו לעזור לנו כדי שנוכל להמשיך בפעילות.
יש אנשים שתרמו בעילום שם ואחר כך, כשראו שקיבוצניקים ומושבניקים מזדהים בשמם המלא, ביקשו לחשוף את שמותיהם. עוד לא הגענו לחצי הדרך אבל אני בטוחה שנגיע לשם."
יש לציין כי התרומות למשק קלו מועברות דרך עמותת מרכז הצדקה הידועה באמינותה בהקמת קרנות ישירות למשפחות (התרומות מוכרות לצרכי מס לפי סעיף 46).
בפניה לאזרחים נכתב בין היתר: "זוהי פניה שתהיו שותפים באקט ציוני-חלוצי טהור, כן, כזה שמתקיים גם במאה ה-21 ומתמודד עם אתגרים שמאיימים להכריע אותו.
לפני שנה וחצי נפל משק קלו קורבן בפעם הראשונה למה שמכונה 'טרור חקלאי'. בשטח הבטיחה בסמוך לכנרת, העלתה כנופיית פושעים מהאזור באש טרקטור עם מכונת גיזום מיוחדת, טרקטור מטעים ומכסחת צד.
"במצב כזה יש שתי ברירות. הראשונה, להרים ידיים, להתקפל ולאבד את הפרנסה. השניה, להילחם ולא למצמץ. במשק קלו, למרות הנזק הכבד והקשה, בחרו באופציה השניה. למה? כי הם שם בשביל השליחות.
אם החקלאות העברית תמצמץ מול הבריונות של טרוריסטים עם פח בנזין וגפרורים – באמת שאפשר לסגור את הבאסטה.
"בסך הכל ספג משק קלו נזק מצטבר של כ-2.2 מיליון שקלים. עם הנזק הזה אין למשק קלו איך להתמודד. אבל כמו שהבנתם, מדובר על חלוצים לוחמים, לא כאלה שמוותרים בקלות.
ולכן הם מבקשים מאיתנו רק את המינימום הדרוש להם כדי לרכוש טרקטור חדש ולהמשיך לעבוד! 700,000 ש"ח – זה הסכום שיאפשר למשק קלו להמשיך לשרוד למרות הנזקים הכבדים.
700,000 ש"ח והם ימשיכו להיות שם עבור כולנו בעבודת הארץ ובעמידה בקומה זקופה מול כנופיות הטרור החקלאי.
"הם לא מבקשים שנכסה להם את כל הנזק. שנמחק להם את כל החובות. שנפצה אותם על כל הרכוש שאבד. רק את הסכום שיאפשר להם להמשיך לעבוד הם מבקשים.
זהו רגע שבו כל מי שציונות וחלוציות מדברת אליו חייב לקחת חלק ולהיות שותף בעשיה ובעמידה הזו. שלושה דורות שהם נמצאים שם בשבילנו, עכשיו כולנו חייבים להיות שם בשבילם.
והאמת, שזה גם בשבילנו. אם משק קלו לא יתאושש – הפירוש הוא שהטרור החקלאי ניצח. ולזה אסור לנו לתת לקרות. מצטרפים עכשיו למאמץ ומנצחים ביחד את הטרור החקלאי."
למעוניינים לתרום למשק קלו: https://www.causematch.com/he/projects/kalo/
